9. כמו כן הביטחון המסכל מבצע מעצרים נוספים על פי צווים שהוצאו על ידי התביעה.
10. על פי החוק, מרגע שנעצר אדם על ידי הביטחון המסכל, מביאים אותו אליי או למי מהצוות שלי המונה מספר יועצים משפטיים בנפות השונות בגדה המערבית. כל הכפופים לי היו מקבלים הוראות ממני ופועלים תחת פיקוחי".
574. בנוסף לתיעוד של צווי המעצר שתוארו לעיל, נכתב בתצהירו של עו"ד עמאירה הנ"ל, כי היה תיעוד נוסף, המתייחס למצבו הרפואי של העציר, כמתואר בסעיף 11 לתצהיר האמור:
"מיד לאחר ביצוע המעצר, ואף בטרם תחילת החקירות, עובר העצור בדיקה רפואית על ידי רופא ופתיחת תיק רפואי. במתקני החקירות מצוי רופא על דרך קבע, וככל שיש תלונה רפואית כלשהי, הנעצר מועבר לבדיקתו. אם הרופא סבור שלא ניתן לחקור את העצור בשל מצבו הרפואי, לא מבוצעות פעולות חקירה".
575. ראוי לציין כי הנתבעת בחרה בעד זה, לאור תפקידו הבכיר, כמתואר לעיל, דהיינו: היועץ המשפטי של אגף החקירות ולאחר מכן היועץ המשפטי הכולל של כל מנגנון הביטחון המסכל. עד זה, בתצהירו, מסביר את עוצמת תפקידו, שליטתו ופיקוחו על העצורים (סעיף 12 לתצהיר האמור):
"כל החקירות היו מגיעות אלי, והייתי עורך בקרה ופיקוח עליהם, ואף מלווה אותן. כל נושא שהיה צריך להיות מועבר לתביעה או לבתי המשפט היה עובר תחת ידי".
576. שילוב הוראות הדין שפורטו לעיל (תת פרק יד.2.4), עם תצהירו של מי שעמד בראש המנגנון המשפטי של הפיקוח והשליטה על העצירים (שקטעים מתצהירו הובאו לעיל בפיסקאות 573-575), יוצר את התמונה המשפטית הבאה: חוקיה הפנימיים של הנתבעת, יחד עם הפרקטיקה הנהוגה בה, לפי הודאתה שלה, מחייבים הבאה של
--- סוף עמוד 320 ---
העצור בפני שופט מספר פעמים במהלך מעצרו. הליכים אלו מתועדים בפרוטוקולים של בית המשפט ומופצים לצדדים עצמם.
יד.5.4 האם ניתן לקבל את טענת הנתבעת והסבריה לגבי העדר המסמכים?
577. אפתח ואומר כי לא הובאו ראיות קונקרטיות על כך שהושמדו ארכיונים במהלך ההפצצות הצבאיות; פרט לדברים כלליים של עדי הנתבעת. לא הובאו כל ראיות חיצוניות, לא על ידי גורמים ישראליים ולא על ידי מנהלי ארכיונים שהעידו מתי בדיוק, אם בכלל, הופצצו ארכיונים, והאם הפצצות היו כאלה שהשמידו את הארכיונים עד תומם.
578. בעניין זה, חובת הראיה מוטלת על הנתבעת, מפני שהצגת אותם מסמכים היא חלק מטענת ההגנה של הנתבעת, כי המעצרים שבצעה היו לפי דין. בהעדר מסמכים, היא לא עמדה בנטל זה, או למצער, טענת ההגנה בדבר מעצר כדין תלויה על בלימה, שכן הדרך המקובלת והסבירה להוכיח מעצר הוא בהגשת האסמכתא בכתב, החתומה על ידי המוסמך לעצור, קרי: קציני המשטרה, בשלב הראשון; והשופטים – לדרגותיהם השונות – בשלב הבא.