800. תגובתה של הרש"פ לטענות אלו הובאה בתצהיר התשובות לשאלון מטעם התובע (תשובה לשאלה 37 בתצהיר, עליו חתם מר פואז אבוזר, ביום 30.11.10), שם הכחיש המצהיר כי התובע עונה המסגרת חקירותיו.
--- סוף עמוד 37 ---
במשתמע, הכחישה הנתבעת את הטענות בדבר העינויים, בעדותו של העד מטעמה, מוראד אבו רומייה, אשר העיד בפניי, ביום 10.9.15, וכך אמר (עמ' 1783-1788):
"ש. אתה הזכרת שמות של שלושה אנשים שהתייחסת אליהם בתצהיר שלך. מתי ראית אותם בפעם האחרונה?
ת. הנה אחד ושניים.
ש. אתה יכול להגיד מי הוא מי?
ת. ב.ש. וא.ב..
...
ש. עכשיו כל השלושה, כל אחד אמר לי בנפרד שאתה לא חקרת אותו, אתה רק הפעלת את המענים נגדם. אנשים אחרים שעינו אותם. הידיים שלך באופן אישי כאילו נקיות.
...
ת. אני לא יודע אם משהו חקר אותם, אני זה שהייתי אחראי על תיק החקירה שלהם, ואם היו להם חוקרים אחרים זו לא הבעיה שלי. ... אני למשל ב.ש. אני חקרתי אותו, א.ב. אני חקרתי אותו
ש. אבל מה לעשות, מי שחקרו אותם ומי שעינו אותם היו אנשים אחרים ולא אתה.
ת. דבר ראשון, אני זה שחקרתי אותם והם לא נחשפו לשום עינוי.
ש. אתה מכחיש את זה שהם נחקרו על ידי אנשים אחרים?
--- סוף עמוד 38 ---
...
ת. אני לא יודע. אני אחראי על החקירה ".
801. נראה כי העד מטעם הנתבעת, העיד כי הוא היה זה שחקר את התובע, והוא טען כי זה לא עונה בידיו. דא עקא, כי התובע עצמו לא טען אפילו כי הוא עונה בידי עד זה (ראה: עמ' 1854 לפרוטוקול מיום 17.9.15), אלא רק שהמענים שלו קבלו הוראותיהם מן העד – אבו רומיה (עמ' 1855 לפרוטוקול).
802. העד מטעמה של הנתבעת, ככל הנראה, איננו העד הנכון, משום שלא היה בידו להשיב על השאלה, האם התובע בפרק זה עונה, או לא עונה, במהלך מעצרו.
היות והעד ידע לומר את שמותיהם של החוקרים האחרים, אשר סביר להניח כי אחד או יותר מהם חקרו אף הם את התובע (עמ' 1787-1788), היה על הנתבעת להזמין לעדות חוקרים נוספים, אשר חקרו בפועל את התובע, אילו היה בדבריהם של אלו, כדי להזים את דברי התובע לגופו של עניין, ואז, ייתכן והייתה הנתבעת מרימה את הנטל הרובץ לפתחה.
יז.12 סיכום
803. הנתבעת חבה בנזיקין בעוולת "כליאת שווא" של התובע בפרק זה, ביחס לשתי תקופות: בגין מעצר, שראשיתו ביום 1.4.00, וסופו ביום 5.4.00, וכן בגין תקופת המעצר השנייה, שהחלה ביום 26.11.2000, לתקופה של כשנה וחצי, עד כניסת צה"ל לאזור יהודה ושומרון, באפריל 2002.