813. התובע הינו בעל תעודת זהות ישראלית משנת 1997, והוא מצהיר כי אין לו קשר לרש"פ (פרט לכך שהם חטפו, כלאו ועינו אותו).
יח.4 עדויות התובע בבית המשפט
יח.1.4 עדות התובע מיום 28.2.11
814. עדות התובע נשמעה בפניי ביום 28.2.11 מעמ' 28 לפרוטוקול ואילך. מעדות זו עלה, כי התובע היה במעצר במשך 405 ימים, בבניין של "השב"כ הפלסטינאי" (כלשונו), בחברון. חקירתו התנהלה באופן אינטנסיבי במשך כחודשיים ולאחר מכן, היו מזמנים אותו לחקירה רק בהתאם להתפתחויות.
815. במהלך עדותו בפניי, הוצג לתובע מסמך, מיום 30.04.01, בו הוא חתום על הודאה. התובע הסביר בעדותו, כי מדובר בהודאה בכפייה. לדבריו, הוא הודה מחמת העינויים במעשים בהם הואשם, הגם שבפועל הוא לא ביצע אותם.
לדבריו, לאחר שנעצר, הוסבר לו כי הסיבה למעצרו נבעה מהעובדה שעבד במשטרה הישראלית, והדבר מהווה בגידה, לדעת הפלסטינים. בנוסף, הואשם התובע על ידי חוקרי הרש"פ כי עבד עם השב"כ הישראלי.
816. התובע סיפר בעדותו כי רופאים בדקו אותו מספר פעמים; הוא אינו זוכר כמה פעמים. עוד סיפר התובע, כי הוא התלונן אצל ארגון צלב האדום על עינויים שבוצעו בו, אך אין לכך תיעוד.
--- סוף עמוד 43 ---
817. התובע שוחרר ביום 28.05.02, לאחר שנהרג אחד ממפקדי גדודי חללי אל אקצה. כנקמה על רצח זה רצחו שלושה עצורים בכלא חברון. אחרי שנהרגו אותם שלושה עצורים אנשי הצלב האדום והאגודה לזכויות אדם לחצו על הנתבעת לשחרר את התובע, ואלו לא הסכימו אלא לאחר שהוא שילם סכום של 50,000 ₪ שוחד לאדם בשם ג'אבר שהיה ראש השב"כ הפלסטיני באותה העת.
יח.2.4 עדות הזמה של התובע מיום 17.7.15
818. עדות הזמה של התובע 2 נשמעה בפניי בעמ' 1862. בעדותו העיד התובע כי מר קימרי היה סגן ראש מחלקת החקירה בשב"כ הפלסטינאי בחברון. כאשר נעצר התובע, היה זה מר קמרי שקיבל אותו וביקש ממנו האחרון לתאר לו אירועים שאירעו במהלך עבודתו של התובע האמור במשטרת ישראל, בשנים 89-90. בתשובה, סיפר התובע לקימרי, אירוע שבו אנשים זרקו על ביתו אבנים ובקבוקי תבערה, ולאחר מכן, הם נתפסו.
התובע הודה כי דיבר עם קימרי על מקרה בו נאמר שפגע בילדה, אבל הוא טען כי לאמתו של דבר, לא נפגעה אותה ילדה
819. מעבר לדברים שפורטו לעיל, העיד התובע, כי הוא לא ראה יותר את מר קימרי. הוא לא נחקר על ידו שוב, ולא הוכה על ידו.
יח.5 תצהירים מטעם הנתבעת
יח.1.5 תצהיר מטעם מר פואז אבוזר