--- סוף עמוד 130 ---
1137. במהלך מעצר זה, הועבר התובע מקלקיליה ליריחו, שם נחקר במשך שבעה חודשים באכזריות רבה. הוא כותב בתצהירו, כי מספר אנשים ממערכת שירות המודיעין "אל מחבראת", היו נותנים לו מכות באלות ובמקלות וכו', והיו אומרים לו שהוא מרגל ומשתף פעולה עם ישראל, וכי הם יהרגו אותו. כאשר הוא לא הודה במה שהם רצו שיודה, היו מכבים עליו סיגריות, וכן שמו פלסטיק לוהט על היד שלו.
1138. לאחר מכן, העבירו אותו לכלא הצבאי, בתוך אל מקאטעה וסימנו אותו על ידי גילוח השיער. אמרו לכל האסירים שהוא משתף פעולה עם ישראל.
1139. במשך שבעה חודשים, לא הרשו אנשי הרש"פ לתובע ביקורי הורים או ביקורים של הצלב האדום. לאחר מכן, בימי שישי, אפשרו לו ביקורי הורים וביקורים של הצלב האדום. אז היו מעבירים אותו לאחד מהבתים שלהם ביריחו, כאשר הצלב האדום בא לבקר אותו, וכאשר אנשי הצלב האדום עזבו, היו אנשי הרש"פ מחזירים אותו לכלא. עוד הוסיף התובע בתצהירו כי במשך החקירה הוא לא ראה אף רופא, ולא קיבל תרופות להן היה זקוק.
1140. בכלא הזה היו גם מוחמד אבו וורדה מהאחראים של חמאס; היה אחמד אלטבוק וחבריו שהיו אחראים על התנזים בעיר שכם; וכן היו שניים ממשפחת אלראעי מקלקיליה, שהיו מהחזית העממית. מכיוון שהתובע נחשב למשתף פעולה, היה עליו לשרת את האנשים האלו.
1141. התובע כותב, בעמ' 6 לתצהירו, כי הוא נשפט "לשבע שנים ולתמיד עבודת פרך", והוא פרט כי במשך 11 חודשים היה מאוים בנשק, והכריחו אותו לעבוד בעבודות פרך, ביום לשרת את החיילים ובלילה לשרת את האסירים "אוהבי מולדתם".
1142. לאחר מכן, הועבר התובע לכלא שכם הצבאי המרכזי. גם שם נמשכה ההתנהגות הפוגענית של הסוהרים כנגד מי שנחשדו כמרגלים ומשתפי הפעולה.
1143. התובע תיאר, כי במהלך מעצרו הראשון, יום אחד, אנשים מהרשות הוציאו אסיר שהיה אתו, בשם רשיד אל פתיני, מיריחו. אנשי הרש"פ, כאילו רצו לשחרר אותו, אך בפועל, ירו עליו 17 כדורים מנשק קלשניקוב, והרגו אותו מול התובע. לאחר הרצח, אמרו אנשי הרש"פ לתובע, כי יעשו לו אותו דבר, אם ינסה לברוח.
--- סוף עמוד 131 ---
1144. עוד תיאר התובע, כי בכלא שכם, בחדר בו היה, היה אסיר בשם נאפע מרדאוי, מחבלה, שמת לאחר שהוא עצמו פנה לשומר, וסיפר שיש אסיר חולה מאד. השומר ענה לו לעזוב אותו, כי הוא רק כלב, והוא נפטר. היה עוד אסיר, אבו עלי, מכפר ..., מבוגר בן שבעים, ועוד אסיר בשם אבו חסן ממרדא.