אשת התובע, סיפרה כי היא שאלה במשך חודש את כולם על בעלה, וחיפשה אותו.
1379. לאחר כחודש, מיום מעצרו של התובע, בהעדר תשובה מהאנשים האחרים שהיו במחסום, פנתה אשת התובע לארגון הצלב האדום, והם אמרו לה שבעלה נמצא בכלא שבבית לחם.
1380. אשת התובע סיפרה גם בעדותה, כי היא ביקרה את בעלה מספר פעמים בכלא במוקטעה באזור בית לחם, וראתה שאין לו שיער בראש, שיניים שבורות, וכי כיבו סיגריות על גופו.
1381. בעדותה סיפרה אשת התובע, כי לאחר שבעלה נעצר, הוא לא היה בבית 20 חודשים, למרות שבעלה כתב בתצהיר, כי תקופת המעצר היא 18 חודשים.
--- סוף עמוד 185 ---
תשובתה לגבי הסתירה בין התצהיר שלה, לבין תצהירו של התובע, היא, שאי אפשר לסמוך על מה שכתוב בתצהיר שלו, כי הוא לא ער לכלום.
1382. אשת התובע העידה, כי בעלה שוחרר, כאשר נכנס הצבא הישראלי לבית לחם, בחודש 3/2002 (כלומר, התאריך שכתוב באישור הצלב האדום, כמפורט לעיל בתת פרק כד.2.2, לפיו התובע שוחרר ביום 3.10.02, כאמור בפיסקה 1346 לעיל, הוא לא נכון).
1383. כאשר נעצר בעלה, העידה אשתו, כי היא פנתה רק לארגון הצלב האדום. היא ומשפחתה, לא פנו לעו"ד פלסטיני (למרות שדבר זה כתוב בחוות דעת הפסיכיאטר), כי לא היה להם כסף לשלם לעורך דין.
1384. בתשובה לשאלה, הסבירה אשת התובע, כי הבן הגדול לא יכול היה לראות את אירוע החטיפה, מכיוון שלא היה איתו ועבד במתכות, וזאת, למרות מה שכתב בתצהיר מטעמו של התובע כי בנו ראה את החטיפה.
כד.6 ראיות הנתבעת
1385. תצהיר התשובה לשאלון התובע, מטעם הנתבעת (ת/718), ניתן על ידי פואד אבוזר, עובד במודיעין הכללי של הרש"פ, מאז שנת 1994, ובתקופות הרלבנטיות לתביעה, שימש כרכז החקירות הארצי במודיעין הכללי. מאז 2005, הוא משמש כיועץ משפטי של המודיעין הכללי של הרש"פ. בפתח התצהיר נכתב, כי העובדות בתצהירו של אבוזר הנ"ל, ידועות לו מידיעה אישית.
1386. מר אבוזר, המצהיר מטעם הנתבעת, אישר בתצהירו, כי התובע נעצר פעם אחת על ידי הנתבעת, בשנת 2000, בחשד לשיתוף פעולה, ולעבירות על החוק הפלסטיני. בתצהיר נכתב, כי התובע בפרק זה, היה כלוא, ושוחרר על ידי צה"ל, בשנת 2002, מכלא דהרייה.
1387. לגירסת העד, מר אבוזר הנ"ל, היו לנתבעת אסמכתאות חוקיות לכליאת התובע, והן אינן בידיו. כמו כן, לא היה בידיו של המצהיר אבוזר, פרטים לגבי המיקום המדויק בו נעצר התובע, וממנו הועבר התובע למתקן הכליאה של הנתבעת.