--- סוף עמוד 87 ---
למעלה, במשך חודשיים רצופים; לאחר מכן, במשך שישה חודשים נוספים היה כלוא בארון ברזל צר. כל תקופת מעצרו היו מענים אותו ומכים אותו, קשות. במהלך מעצרו, העבירו אותו למשך שלושה שבועות לבית חולים, שם בוצע לו ניתוח בישבן.
3429. בתצהיר מסופר כי לאחר שמונת חודשי העינויים, העבירו את התובע לכלא שכם, שם עבד עבודות פרך. אף שם, נמשכו המכות והעינויים.
3430. התובע נדרש לשלם עבור האוכל שאח. משפחתו היא זו אשר שילמה עבור מזונו. ללא התשלום – לא איפשרו לו לאכול.
3431. כותב בתצהירו הנ"ל כי עד היום הוא סובל מפגיעות פיזיות ונפשיות.
נג.2.3 תצהיר התשובה לשאלון הנתבעת, מיום 21.07.08
3432. התצהיר השני של התובע הוא מיום 21.7.08 והוא ניתן בתשובה לשאלון של הנתבעת (ת/238).
בתצהיר זה מספר התובע, כי הרשות הפלסטינית לקחה ממנו את תעודת הזהות, בה החזיק קודם למעצר. כיום אין לתובע כל מסמך מזהה, לא תעודת זהות ולא דרכון, ומיום שחרורו של התובע אין לו קשר עם הרש"פ.
3433. התובע כותב בתצהיר התשובה האמור, כי הוא היה כלוא, מיום 30.06.97, עד ליום 04.04.02, בידי הרש"פ, מפני שהאשימו אותו בסיוע למדינת ישראל נגד המחבלים. כל חמש השנים הנ"ל, הוא היה עצור בשכם. בתצהיר מונה התובע בתיק זה את הארגונים השייכים לרש"פ, שפגעו בו: "אמין אל ווקאי", "מוחבראת", "מבח-אל-גינאיה" ו"איסתחברת".
3434. בהמשך התצהיר, כותב התובע, כי הביאו אותו בפני שלושה אנשים, מטעם הרש"פ, והם גזרו את דינו ל-15 שנות מאסר, בגין סיוע למדינת ישראל.
--- סוף עמוד 88 ---
3435. אשר לעינויים ולנזקים הרפואיים שגרמו לו אנשי הרש"פ, מספר התובע בתצהירו, כי בגלל שהכניסו לפי הטבעת שלו בקבוק זכוכית שבור, הוא נפצע בישבנו, ובשל כך העבירו אותו לבית חולים ברפידיא, שם עשו לו ניתוח. בבית הסוהר לא זכה לקבל טיפול רפואי מתאים, ולא נתנו לו את התרופות להן נזקק, אמא שלו הייתה קונה לו תרופות בעצמה, ומעבירה לו אותן לכלא.
3436. התובע, כותב בתצהיר התשובה האמור, כי הוא השתחרר מהכלא, לאחר שצה"ל נכנס לשכם.
נג.3.3 תצהיר משלים, מיום 15.02.12
3437. התובע הגיש תצהיר שלישי, ביום 15.2.12, ובתצהיר זה (ת/239), הציג התובע גיליון של העיתון "אל חיה", מיום 13 לחודש אוגוסט שנת 1997, והסביר כי זהו עיתון שיוצא בעיר שכם, שבו פורסמה כתבה על המשפט שנערך לו בשכם, בבית המשפט הצבאי של הרש"פ.
3438. במשפט הנ"ל הואשמו האנשים הבאים: