3655. התובע הצהיר בתצהיר הנ"ל, כי הוא מעולם לא קיבל כתב אישום מהרש"פ. בנוסף, כאשר היה כלוא בכלא דהריה, רצה התובע להיעזר בעורך דין, לפי בקשתו, משפחתו שלחה לו עורך דין מהעיירה יאטא. אותו עורך דין הגיע אליו לכלא. אולם, כאשר הופיע עורך הדין הנ"ל בפני שופט הצבאי, ששמו "עלא תמימי", נזף בו השופט קשות, ואמר לו שאסור לו לייצג אנשים כמו התובע. עורך הדין לא חזר לייצג את התובע.
התובע הוסיף כי הוא עצמו לא שמע שאנשים שנחשדו בשיתוף פעולה, יוצגו על ידי עורך דין. הוא שמע רק על כאלה ששילמו שוחד, ויצאו בשל כך, מן הכלא.
3656. התובע לא ראה שפתחו לו תיק רפואי, או שרשמו בו פרטים. בעת כליאתו, לקחו את התובע פעם אחת לבית חולים צבאי בחברון, והרופא אמר למענים שלו, להשאיר אותו בבית חולים, אבל הם אמרו לו שהם קובעים, ולא הוא – הרופא, והמענים ביקשו מהרופא לכתוב כי מצבו של התובע טוב ויש לשחרר אותו.
--- סוף עמוד 142 ---
3657. התובע מכיר אדם בשם "כ.ז." שהיה כלוא איתו בחברון וגם בדהריה, וגם הוא שוחרר על ידי חיילי צה"ל. בנוסף, התובע מכיר אדם בשם "ג.ע.", שהיה כלוא עימו בכלא דהרייה, וגם הוא שוחרר, באפריל 2002, על ידי צה"ל.
נה.4 עדות התובע מיום 13.04.14
3658. עדותו של התובע נשמעה בפניי ביום 13.4.14 (בעמ' 1164 ואילך לפרוטוקול). בעדותו, נשאל התובע אודות מסמך ת/507, שעל חלק מדפיו מופיעות חתימות בטביעת אצבע. התובע ענה, כי הוא לא יודע אם אותן טביעות אצבע הן שלו, אולם הוא הודה כי כאשר נחקר על ידי הרשות, נאלץ לחתום בטביעת אצבע. אבל, טען התובע כי הוא הוחתם על ניירות ריקים, ולאחר מכן אנשי הרש"פ מילאו מה שהם רצו. התובע הוסיף, כי לא הוא זה אשר כתב את שמו, המצוין ליד טביעת האצבע.
3659. עוד נשאל התובע לגבי השמות המצוינים במסמכים של משת"פים ושל אנשים שגייס. התובע ענה, כי הוא איננו מכיר את אותם אנשים, והוא לא מסר את שמותיהם אלא אמר שהחוקר רשם את השמות, ושאל אותו אם הוא מכיר אותם, והוא ענה, שלא. למרות זאת, נכתבו השמות, כאילו מפיו.
3660. התובע אמר בעדותו הנ"ל, כי, לאמיתו של דבר, הוא לא נפגש עם איש מהשב"כ הישראלי.
3661. התובע נשאל לגבי המסרונים שקיבל לטלפון האישי שלו, מגורמים ברשות הפלסטינית. הוא ענה, כי אינו יכול לזהות את הגורם הספציפי ניצב מאחורי המסרונים, מפני שההודעות לא לוו במספרי טלפון, והן היו אנונימיות. כאשר קיבל את האיומים מהרש"פ, החליף התובע את הטלפון שלו, בשנת 2010.