נז.4 עדות אשת התובע, פ.פ. בבית המשפט ביום 22.12.2014
3905. עדות אשת התובע, פ.פ., נשמעה בבית המשפט ביום 22.12.14 (עמ' 1460 ואיך לפרוטוקול).
לפי דבריה, בעדותה הנ"ל, יש לה ת"ז ישראלית. היא התחתנה עם בעלה – התובע – בשנת 1989. בעלה נעצר אצל הרשות, בשנת 2000. לאחר שבעלה השתחרר מהכלא, נולדו להם עוד שני ילדים: בן ובת. סך הכל יש להם 10 ילדים (ילד אחד נפטר בשנת 2006).
3906. אשת התובע לא זכרה במדויק את תאריך המעצר. עימד מחמוד גנימאת אמר לה, שבעלה – התובע – נעצר, לאחר שבחלחול עשו להם מארב, ולקחו אותם. אשת התובע לא ידעה אם עימד היה זה שעשה לו את המארב, או היה זה מישהו אחר.
3907. אשת התובע העידה, כי כאשר שמעה זאת מעימד, היא לקחה מונית למרכז של ארגון "אמין אל ווקאי", בחלחול. היא נכנסה ושאלה, האם סמיח שם. והם ענו לה, שהוא לא אצלם. היא אמרה להם, שעימד אמר שבעלה סמיח, אצלם, ואז היא שמעה צעקות של בעלה – התובע – סמיח: "אני פה". היא ירדה, ואמרו לה שהם רוצים לשאול אותו כמה שאלות, וישחררו אותו, ולה אמרו, ללכת הביתה.
3908. אשת התובע הוסיפה בעדותה כי היא ידעה לאיזה בניין להגיע בחלחול, מפני שהיא הייתה מתגוררת בשטחים, וכי נהג המונית לקח אותה, ועצר שם. היא הייתה בבניין בערך עשר דקות, ושחררו אותה. אשת התובע לא ראתה את בעלה במו עיניה, אבל שמעה את הצעקות שלו. הוא צעק ודפק בדלת, ואמר לה "אני פה", ואף קילל אותם.
--- סוף עמוד 201 ---
נז.5 עדות שלישית של התובע בבית המשפט
3909. לאחר שהעיד פעמיים (ביום 2.10.14 – פסקאות 3884-3895; וביום 23.10.14 – פסקאות 3896-3909), העיד התובע, פעם שלישית ביום 17.9.15 (עמ' 1887 ואילך לפרוטוקול).
בתשובה לשאלה, מדוע לדעתו הרש"פ טוענת שנתנו לו חופשה, כאשר היה במעצר, והוא הלך וחזר מיוזמתו למעצרו, הוא השיב, כי הוא מעולם לא קיבל חופשה, וכי אם היה מקבל חופשה, לא היה חוזר.
3910. התובע סיפר בעדותו השלישית, כי בהיותו בכלא חברון הוא נחקר במשך כ-50 או 60 ימים, ולאחר מכן, לקחו אותו לכלא דהרייה. התובע נשאל, היכן היה בין החקירות, והוא השיב, כי למנגנון הביטחון המסכל יש הרבה משרדים. הם כיסו את ראשו, והוא לא יודע היכן היה.
3911. התובע חזר על שמותיהם של החוקרים שעינו אותו, והם: אבו וואליד, תאופיק אל הימדי, אבו אלהיים. הוא ציין בעדותו הנ"ל כי ידוע לו שאין אלו שמותיהם האמיתיים של חוקריו.
3912. לאחר 60-70 יום בכלא, כאשר סיימו אנשי הרש"פ לחקור את התובע, הגיעה משפחתו של התובע לבקר אותו: שמו אותו במשרד, והמשפחה נכנסה לבקרו, למשך עשר או עשרים דקות.