4068. עוד סיפר התובע בעדותו, כי בשטחי הרש"פ הוא נעצר פעם אחת, ובישראל פעם אחת. בכלא בישראל היה שנה בערך, בגלל עבירות של גניבות ופריצות.
4079. אצל הנתבעת, נעצר התובע פעם אחת, במאי 2001, כאשר נלקח מ..., מהבית של אמא שלו, כאשר שהה אצלה בביקור. מי שעצר אותו היו אנשי התנזים. לקחו אותו מהבית ב..., עצמו לו את העיניים, ולקחו אותו בלי שסיפרו לא את יעד נסיעתם.
4070. כאשר היה התובע במעצר אצל הנתבעת, ראה פעם אחת רופא, אך הוא לא רצה לטפל בו.
4070. התובע היה במשך חודשיים בחקירות. בחקירה שלו, מרוב המכות, הודה שהיה סייען של השב"כ, והמציא סיפור, כדי שיעזבו אותו. החוקרים קשרו אותו לתקרה, עד הוא קרא להם, ואמר שהוא רוצה להודות. אולם, גם לאחר שהודה, החוקרים המשיכו לתת לו מכות; הם אמרו לו שזה לא מספיק, והיכו אותו.
--- סוף עמוד 233 ---
4071 למעשה – כך העיד התובע – לא היה לו שום קשר עם השב"כ או עם צה"ל.
4072. בעדותו, סיפר התובע כי הוא היה בערך חודש בחקירה של התנזים, ועם המוחבראת – היה בערך חודשיים. אחר כך, הורידו אותו לכלא, שם היה בערך ארבעה חודשים. עד שנכנס הצבא לכלא הכללי בג'נין, לא חקרו אותו. אימו ביקרה אותו בכלא. התובע ציין גם, כי לא היה לו עורך דין בעת מעצרו
4073. בתצהיר, כתב התובע כי בחדר חקירות היו איתו שני אסירים, מהעיר ג'נין, אדם בשם "מאזם" ואדם בשם "ג'ראד ופאדי שרים". אנשי הרש"פ העלימו את שני הכלואים הללו, ואדם נוסף בשם "מאמון א סנורי". התובע העיד כי הוא לא ראה שהרגו אותם, אבל כולם ידעו כי הם נרצחו. מעבר לכך, אנשים שנעלמו לפני 12 שנים, ולא נמצאו עד היום – יש להניח שהם נרצחו.
4074. בעדות, מספר התובע, כי כאשר שוחרר, ברגע שהצבא הישראלי נכנס לג'נין, באפריל 2002, במבצע חומת מגן, התנו אנשי הרש"פ את השחרור שלו, בכך שאם יקראו לו פעם הבאה לחקירה – הוא יחזור. התובע הבטיח לאנשי הרש"פ כי כך יעשה, אך הוא נסע משם ישר לישראל. אמא שלו נאלצה לחתום על כך שאם יחפשו אותו, הוא יחזור אליהם לחקירה.
4075. התובע תיאר בעדותו את אשר אירע במעצרו, עת הועבר ממקום למקום, לפי סדר זה:
כחודש ימים היה ביער אצל התנזים; אחר כך, העבירו אותו למוחבראת, אשר כלאו אותו במשך כחודשיים ימים, בחדר במוקטעה בג'נין;
לאחר מכן, הורידו אותו לכלא ג'נין, שם היה בערך ארבעה חודשים, אולם הוא לא יודע אצל מי היה עצור בשלב האחרון;
כאשר צה"ל הפציץ את העיר, החליטו להעביר את האסירים – ובהם את התובע – לדירה, שכל החלונות שלה מפח ומברזל. שם היה עוד ארבעה חודשים; ומשם – השתחרר התובע.