4085. לטענת הנתבעת, בעדותו, התובע קרא לחוקריו, מיוזמתו, כדי להודות. אולם, לשיטתו, קריאה זו נעשתה עקב העינויים שעבר, דבר המוכחש על ידי הנתבעת.
4086. בהקשר זה יוזכר, כי התובע כתב בתצהיריו, שלא קשרו אותו לכיסא או לדבר אחר, ואילו בעדותו בבית המשפט, טען כי היה קשור.
כאשר נשאל לפשר הסתירה השיב התובע (עמ' 1232, לפרוטוקול מיום 11.5.14):
--- סוף עמוד 236 ---
"ת. זה היה לפני 12 שנה. לא זוכר. כל מה שאני מספר
יש לי חלומות רעים שרודפים אותי.
ש. שאתה אומר שהיית קשור לכיסא זה מה שאתה זוכר מהחלומות,
בתצהיר מלפני 7 שנים אתה כותב שלא היית קשור.
ת. כתבתי מה שזכרתי. הייתי קשור. מרוב בלבולים אני לא זוכר את הכל".
4087. קריאת דברי התובע, בעדותו, מלמדת שהתובע עצמו אינו מבחין בין מציאות לבין חלום, ועל כן, לטענת הנתבעת, לא ניתן לייחס משקל לעדותו בנושא זה. התובע העיד בעמ' 1227 כי הוא שוכח דברים, והוא חזר על כך מספר פעמים. מדובר בתובע שהזה דברים, ועדיין הוזה (ראה לדוגמא אמירותיו שלו, בעמ' 1232), ולכן, אין ליתן משקל ממשי לאמרותיו.
4088. הנתבעת מדגימה כיצד התובע סתר עצמו מספר פעמים:
א. לעניין זהות האנשים שעצרו אותו – בעוד שבכתב התביעה טען התובע, כי הוא נעצר, במאי 2001, על ידי רעולי פנים, שהתגלו מאוחר יותר כאנשי הנתבעת, בתצהירו טען כי נעצר על ידי אנשי "התנזים".
ב. בתצהיר התובע, מיום 9.1.12, הוא כתב כי הוא לא קיבל כל טיפול רפואי, מהיום הראשון שנכנס למעצר; ואילו בתצהיר תשובות התובע לשאלון הנתבעת, מיום 1.3.09, כתב בסעיף 28, כי הוא נלקח לרופא.
ג. התובע ציין שלושה שמות של אנשים שנרצחו על ידי הנתבעת, לטענתו. אך הוא הבהיר כי לא ראה את הריגתם על ידי הנתבעת באופן אישי, ועל כן, מדובר בעדות מפי השמועה בלבד.
--- סוף עמוד 237 ---
ד. גם ביחס לתובע עולות סתירות מהותיות בין חוות הדעת של הפסיכיאטר אורי ברודסקי, לבין חוות הדעת של ד"ר מנשה כהן. בעוד שבחוות הדעת של הפסיכולוג מנשה כהן, התובע מתואר כמי שרוצה שיעזרו לו למות, הרי שבחוות הדעת של ד"ר אורי ברודסקי נכתב כי התובע שולל כוונות אובדן.
4089. התובע אישר בעדותו את גירסתה של הנתבעת, בדבר ההרס הרב שגרמו הפגזות צה"ל. התובע העיד שיצא מהכלא, וראה שהמבנים של הכלא הרוסים, וגם המשרדים של הכלא הרוסים לגמרי.
4090. התובע נשאל, מדוע הוא אינו מטפל בבעיותיו הנפשיות, כפי שאמרו רופאיו, שעליו לעשות, ועל כך, השיב התובע, בעדותו: