4232. הגם שעורכיהם של מסמכים אלו לא הובאו לעדות, מוכן אני להניח, הרבה לפנים משורת הדין (בעיקר בשל העדר התגובה לגופו של עניין, מטעם הנתבעת), כי יש במסמכים אלו ראיות, לכאורה, לדבריו של התובע, לגבי נסיבות מותם של אותם שלושת הכלואים (הגם שבחוות הדעת הללו לא נכתב, מטבע הדברים, על ידי מי נורו אותם אנשים).
4233. אך, גם כך, ההנחה הינה חסרת משמעות, בנסיבות בהן מי מטעמם של המנוחים, אינו מופיע כתובע בפניי.
4234. הנפקות המשפטית של אופן מותם של הכלואים הללו, לגבי התובע הנוכחי, הינה אך ורק לגבי הנזקים הנפשיים, שלטענתו, נגרמו לו עקב חשיפתו למותם של אותם כלואים, כאשר הוא סבור (סובייקטיבית) כי מותם נגרם על ידי הרשות הפלסטינית, וזאת, לאחר שאחד מרעולי הפנים אשר לקחו את שלושת הכלואים, השמיע באזניו של התובע כי: "החברים שלכם נהרגו, הם שוחים בדם שלהם" (עמ' 1480, לפרוטוקול מיום 22.12.14).
--- סוף עמוד 271 ---
4235. עצם קיומה ומידת חומרתה של פרשה זו תידון בהקשר עם גובה הפיצוי, המגיע לתובע, עקב סבלו הנפשי, אשר נגרם במהלך כליאתו.
4236. אציין עוד, כי הצדדים נחלקו בשאלת מהות הכספים, אשר שילם התובע (50,000 ₪), בכדי להשתחרר ממעצרו: האם מדובר היה בשוחד (כטענת התובע) או בערבון (כטענת הנתבעת).
4237. גם שאלה זו מקדימה את זמנה, והיא תידון, כחלק מאומדן הנזקים, אשר ייעשה לגבי כל תובע ותובע בנפרד.
נט.13 סיכום
4238. הוכח כדבעי, כי הנתבעת עצרה את התובע, שלא כדין, ועל כן, היא חייבת כלפיו בעוולת הנזיקין של כליאת שווא, בגין המעצר מיום 3.5.01 ועד ליום 7.6.02.
4239. בנוסף לכך, הגעתי למסקנה כי הובאו בפניי ראיות מספיקות כדי לקבוע כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי הוא עונה, על ידי אנשי הנתבעת, במהלך המעצר, ועל כן, אחראית הנתבעת גם בעוולה הנזיקית של תקיפה, כלפי התובע.
4240. כימות הסבל בגין המעצר והעינויים – הן הפיזיים והן הנפשיים (ראה לעניין אחרון זה גם את תת פרק נט.12 לעיל) – ייעשה בשלב הבא של ההליך, בו יובאו ראיות וסיכומים לעניין גובה הנזק.
--- סוף עמוד 272 ---
ס. תובע מס' 6 בתיק 7123/05 – ח.מ. 4241-4338
ס.1 טענות התובע בכתב התביעה מטעמו 4241-4243
ס.2 פרטי המעצר 4244
ס.3 תצהירי התובע 4245-4258
ס.1.3 תצהיר התובע, מיום 23.5.04 4245-4251
ס.2.3 תצהיר התשובה של התובע לשאלון
הנתבעת 4252-4258