5022. התוצאה היא כי הנתבעת חייבת כלפי התובע בגין מעצר בן 13 חודש, שראשיתו בחודש פברואר 2001, וסיומו ביום 29.3.02.
סו.10 ראשית ראיה לעניין העינויים
5023. חלקים נרחבים מדבריו של התובע הוקדשו לעינויים הרבים, אשר ספג התובע מידי אנשי הנתבעת, ולהשפעה של עינויים אלו על חייו כיום, לאחר ששוחרר.
5024. כך, למשל, כותב בעמ' 2 לתצהיר התובע, מיום 25.11.04:
--- סוף עמוד 70 ---
"אני נשארתי שבעה חודשים בבית הסוהר ברמאללה. שם היו מרביצים לי בלי סוף בצינורות על הגוף שלי, ועד עכשיו יש לי סימנים שחורים על גופי. הרבה פעמים היו קושרים לי העיניים שלי, והרביצו לי על הפנים ועל גופי, בצינור ברזל, והייתי מדמם. ולפעמים, לא הייתי יודע עם מה הם מרביצים בי, כי הייתי קשור בעיניים, ולא רואה שום דבר. וגם הם היו מקללים אותי. והרבה פעמים היו מושכים אותי מהידיים עד הדלת או התקרה.
והם שברו לי חמש שיניים. ולא היו מרשים לי ללכת לשירותים, רק פעמיים ביום, למשך דקה אחת, והייתי חייב לרוץ הלוך וחזור. והתא שהייתי בפנים הייתי ישן, והייתי מקפל את הרגליים שלי, כל כך התא היה קטן. והיה לי מזרון שהיה מסריח. בתוך התא נתנו לי בקבוק קוקה קולה, בשביל להשתין בפנים. ואז היו פותחים התא, ולוקחים את הבקבוק, ושופכים עלי שתן שבתוך הבקבוק. הרבה פעמים היו מכבים עלי סיגריות על גופי, והרבה פעמים הייתי מאבד הכרה, ונופל על הרצפה, והייתי מקיא כל מה שאכלתי קודם, כי היו מרביצים על הבטן שלי".
5025. כך גם כותב התובע בעמ' 5 לתצהירו, מיום 10.12.08:
"העינויים הרסו אותי. עינו אותי בשיטת ה'שבאח'. היו מפשיטים אותי ערום, שמים בד על הפנים, ומכים אותי. הייתי חוזר לצינוק שותת דם, במקומות רבים בגוף. לפעמים, הייתי מתעלף בזמן העינויים, ומתעורר בצינוק. שברו לי חמש שיניים. שבעה חודשים אסרו עלי לדבר עם אנשים, וגם לא עם כלואים אחרים. הייתי כלוא בבידוד מוחלט. היו שופכים עלי מים קרים. היו שופכים עלי שתן. מנעו ממני גישה לשירותים, הגבילו אותי בשהייה בשירותים, לפחות מדקה, פעם ביום. מכות ומהלומות רבות. לפעמים, מנעו ממני לישון, והכריחו אותי לעמוד יום או יומיים, ברציפות, בלי לנוח בלי לישון.
5026. בעמ' 6 לאותו תצהיר נכתב על ידי התובע:
--- סוף עמוד 71 ---
"היו משכיבים אותי על הרצפה. מענה אחד היה יושב עלי. ומענה שני היה מכה על כפות הרגליים. לאחר מכות שכאלה, אי אפשר לעמוד על הרגליים, רק לזחול".