5168. בהמשך תצהירה של אשת התובע נכתב, כי אחרי שנתיים מיום נישואיהם, בחודש שביעי של שנת 2001, הלך בעלה, התובע, לבקר את הוריו בג'נין, שבאזור יהודה ושומרון, והרשות עצרה אותו, והכניסה אותו לכלא.
5169. לאחר שלושה חודשים, מאז שנעצר בעיר..., הלכה המצהירה לבקר את בעלה, התובע.
--- סוף עמוד 99 ---
בביקוריה, ראתה כי בעלה בכה הרבה, והיו סימני מכות על הפנים שלו, והידיים והרגליים שלו היו מדממות. הוא היה מפחד. אנשי הרש"פ עמדו כל הזמן לידם, ולא נתנו להם הזדמנות לדבר באופן חופשי.
5170. בחודש פברואר 2002, אחרי המלחמה בין הרשות הפלסטינית לישראל (הכוונה היא למבצע "חומת מגן"), בעלה – התובע – יצא מהכלא כשהוא אדם אחר, במצב גופני ונפשי קשה: עצבני, צועק ומפחד, עד כדי כך שלפני המעצר עבד התובע 12-15 שעות ביום, והיום – הוא לא יודע אפילו לקרוא ולכתוב.
סח.4 עדות התובע בבית המשפט
5171. עדותו של התובע נשמעה ביום 26.6.14 (עמ' 1322 ואילך לפרוטוקול). בעדותו סיפר התובע הצהיר כי אין בידיו ת"ז ישראלית, אך יש לו היתר כניסה לישראל.
5172. התובע אמר בעדותו, כי הוא היה בכלא ג'נין, בשנת 2001, במשך שנה. צה"ל שחרר אותו מהכלא, בשנת 2002. בכלא הוא עונה (לא זוכר על ידי מי): דקרו אותו עם סכינים בבטן, בגב, ברגליים. הוא העיד כי סימני החתכים מהסכין נמצאים גם על מצחו.
5173. התובע העיד כי האשימו אותו שהוא משתתף פעולה עם מדינת ישראל. בנוסף, האשימו אותו גם בגניבת רכב. מחמת העינויים, הוא הודה במיוחס לו.
5174. כאשר שוחרר התובע מהכלא, על ידי חיילי צה"ל, החיילים לקחו אותו למחסום. אשתו באה למחסום, חתמה, ולקחה אותו, והוא הלך עמה לעיר... . התובע ציין בעדותו כי אשתו הייתה מאז ומעולם בעלת אזרחות ישראלית.
5175. התובע נשאל על ידי בית המשפט, איך התגורר בעיר... , והגיע דווקא לכלא בג'נין. הוא ענה, כי הלך לקניות בעיר..., ושם תפסו אותו אנשי המודיעין. לדבריו, הוא היה עצור במשך שנה, משך כל אותה שנה, הוא ישב בכלא ג'נין.
5176. חוקריו באותה התקופה היה מטעם ה"מוחבראת" (המודיעין). הוא יודע זאת, מפני שהם אמרו לו לאיזה ארגון הם שייכים, על אף שהם לא לבשו מדים.
--- סוף עמוד 100 ---
5177. בעת מעצרו של התובע, היה אחיו איתו, והוא ראה כי עוצרים אותו.
לדברי התובע, האח לא הובא לעדות, מפני שהוא חולה.
5178. בתחילה, אמר התובע, כי הוא נעצר בזמן שהלך לקנות ירקות ופירות, בעיר.... לאחר מכן אמר, שאת הקניות הוא עשה בעיר... , והוא לא זוכר, בעצם, מדוע הגיע לעיר...