5612. ביום 29.8.02, שחררו אנשי הנתבעת את התובע ממעצרו, והוא חזר לביתו.
--- סוף עמוד 188 ---
5613. מאוחר יותר באותו היום, הגיע לבית המשפחה נציג של הנתבעת, והודיע לתובעים 24-25 כי המנוחה ר.א. מתה, וכי עליהם לבוא לבית החולים, בטול כרם, לקחת את גופתה, ולקוברה. הנציג האמור של הנתבעת אמר להם, שעליהם לבוא לבד, ולקוברה לבד.
5614. תובעים מס' 24-25 קיבלו את גופת המנוחה ר.א., בבית החולים, בטול כרם מידי נציג בית החולים, שאמר להם כי הוא קיבל הוראה למסור את הגופה, ללא כל תיעוד. בעל פה נאמר להם, כי המנוחה נורתה למוות, בבניין המוקטעה, בטול כרם, בעת היותה עצורה בידי הנתבעת, על ידי פאיז ג'אבר מטול כרם (רוצח זה חוסל לאחר מכן בידי צה"ל).
5615. התובעים (24-25) הוציאו מראשה של המנוחה ר.א., קליע אקדח. הם ראו כי ברגלה השמאלית יש פצע כניסה ויציאה של קליע נוסף. התובעים הנ"ל קברו את אחותם המנוחה, ונמלטו אל מעבר לקו הירוק.
עב. 2 פרטי המעצר
5616. התובע לא הביא אישור מטעם ארגון הצלב האדום או למעצרו, ואי ן בידו ראיה אובייקטיבית למעצרו, או לאורכו. הדיון בעצם מעצרו ייעשה בתת הפרק אשר יעסוק בניתוח הראיות והעדויות אשר הובאו בפניי ובהכרעות העובדתיות הנובעות מהן.
עב.3 תצהירים מטעם התובע
עב.1.3 תצהיר התובע, מיום 10.5.04
5617. התצהיר הראשון שהוגש על ידי התובע הינו מיום 10.5.04 (ת/508 ערבית + תרגום לעברית – ת/508א).
בתצהיר כותב התובע, כי ביום 25.08.2002, כאשר עבד במאפיה, הגיעו אנשים מהביטחון המסכל הפלסטיני, ולקחו אותו למוקטעה, בטול כרם לחקירה. טענתם
--- סוף עמוד 189 ---
כלפיו הייתה כי הוא לקח חומר נפץ מדוד שלו, אדם בשם "...", והטמין מטען חבלה, בכוונה להרוג את ראאד אל כרמי, אשר נהרג בגלל פיצוץ אותו מטען.
בגין עילה זו, חקרו אנשי הרש"פ את התובע, במשך ארבעה ימים, ועינו אותו בדרכים שונות ומשונות. בין היתר, הביאו את אחותו למקום בו חקרו אותו, ואמרו לה שהוא, התובע, הודה כי הוא שם חומר נפץ לאל כרמי, ושגם היא צריכה להודות בכך, שהיה לה חלק בעניין. התובע סיפר בתצהירו הנ"ל, כי הוא הודה רק בגלל העינויים, ולאמיתו של דבר, לא היה לו שום קשר עם הנושא.
5618. ביום 29.08.2002, שחררו לחופשי את התובע, מן המוקטעה, וסיפרו לו ששחררו גם את אחותו ר.א. באותו יום, בא אליהם אדם בשם "עדנאן בלאדי", שהיה אחד מאנשי הרש"פ, ואמר לאמו, שהאמת היא שאחותו ר.א. נפטרה, וצריך ללכת לבית חולים, לקחת את הגופה שלה, כדי לקבור אותה. התובע הלך עם אמו לבית החולים, שם ראו אח בבית חולים, ששמו היה ""עמר אבו חאטר". אח זה אמר להם, שהם יקבלו רק את הגופה. הוא סיפר להם, כי הוא קיבל הוראה שלא להנפיק להם כל מסמך, על שם אחותו.