לתובעת נגרם גם נזק כלכלי מיידי, בכך שהיא נאלצה להימלט מביתה בעיר..., בחוסר כל, ולהפוך לפליטה בתחומי הקו הירוק, ללא כל עזרה, פרט לרחמי אנשים. התובעת איבדה את האפשרות להיעזר, מבחינה כלכלית, בבתה, שנרצחה, ובבנה שנפגע פגיעה נפשית קשה.
עג. 2 פרטי המעצר
5704. התובעת לא הביאה אישור מטעם ארגון הצלב האדום למעצרה ואין בידה ראיה אובייקטיבית למעצרה, או לאורכו של המעצר. הדיון בעצם המעצר ייעשה בתת הפרק אשר יעסוק בניתוח הראיות והעדויות אשר הובאו בפניי ובהכרעות העובדתיות הנובעות מהן.
עג.3 התצהירים מטעם התובעת
עג.1.3 תצהיר התובעת, מיום 10.5.04
5705. התובעת חתמה ביום 10.5.04 על תצהיר (ת/512 בערבית + תרגום לעברית של התצהיר – ת/512א).
בתצהיר כותבת התובעת, כי היא היתה גרה בעיר... בעלה – מ.א. – נרצח על ידי מחבלים פלסטיניים.
5706. הבת שלה, ר.א., נרצחה, ביום 29.08.2002, על ידי הרש"פ.
--- סוף עמוד 208 ---
בצהרי יום 25.08.2002, הרש"פ עצרה את הבן שלה, ע.א.. אחר כך בשעה חמש אחה"צ, הגיעו אנשים מהרש"פ, ולקחו את הבת שלה ר.א.
5707. לאחר שעתיים – בשעה שבע בערב של אותו יום 25.8.02, הגיעו אנשי הרשות ולקחו אותה עצמה – את התובעת, כותבת התצהיר – למוקטעה, בטול כרם, אל מתקן שהיה שייך לביטחון המסכל.
5708. התובעת מספרת בתצהירה כי באותו מתקן עינו אותה אנשי הרש"פ וסיפרו לה שהילדים שלה, ר.א. וע.א., הודו בחקירה, כי הם קיבלו מטען חבלה מאח שלה..., והם פוצצו בעזרתו את ראאד אל כרמי. התובעת אמרה להם, שהיא לא בקשר עם..., אח שלה, והכחישה את הטענות כולן.
5709. בשעה ארבע בבוקר, שיחררו את התובעת, אבל הילדים שלה נשארו במעצר במוקטעה, אצל הביטחון הפלסטיני.
5710. ביום 29.08.2002, הרש"פ שחררה את בנה ע.א., מהכלא. בשעות אחה"צ באותו יום, הגיע לביתה אדם שעובד עם הרשות, בשם "עדנאן בלדי", ואמר לה שבתה ר.א. נרצחה, ושהיא תלך לבית החולים הממשלתי בטול כרם, לקחת את גופתה. הזהירו אותה, כי על המשפחה לקחת את הגופה, ולקבור אותה בשקט.
5711. בתצהיר ממשיכה ומספרת התובעת כי היא והבן שלה ע.א. הלכו לקחת את הגופה. הם ראו את הגופה בחדר מתים של בית החולים. בבית החולים, סירבו לתת להם תעודת פטירה של בתה ר.א., ורק אמרו להם לקחת את הגופה, לבית קברות, בשקט. האדם שמסר להם את הגופה היה אח בבית החולים, ושמו "עמר אבו חאטר", אשר אמר לה כי הוא קיבל הוראות רק לתת את הגופה, בלי לצרף כל תיעוד על המוות.