38. האם התובעת נענתה לדרישות הנתבעת ביתרת תקופת ההודעה המוקדמת?
א. על שאלה זו אנו משיבים בחיוב. היינו, אנו מקבלים את טענת התובעת לפיה בתקופה השנויה במחלוקת, לא היה אף מקרה בו לא נענתה לדרישת הנתבעת ממנה. ראשית, הנתבעת לא טענה אחרת. שנית, טענת התובעת התחזקה נוכח עדות עדי הנתבעת בפנינו. כך העיד מר קוניא:
"ש. האם היא ענתה על הדרישות שלך.
ת. איזה דרישות?
ש. אתה אומר שהיא הייתה דרושה לך, האם כשהיית זקוק לה היא נענתה.
ת. כן.".
בהמשך עדותו ציין מר קוניא, כי הוא חושב שהתובעת הגיעה פיזית פעמיים, וכשהיה צריך אותה שוחח עמה טלפונית.
וכך העיד מר יהודאי:
"ש. האם אתה יודע על אירוע חריג שהיא סירבה להגיע לחברה.
ת. לא." .
39. האם בתקופה שמיום 26/01/15 ואילך התובעת העמידה את כוח עבודתה בכוננות לטובת הנתבעת?
א. מקביעתנו כי החל מיום 26/01/15 התובעת העמידה את כוח עבודה לרשות חוגלה, ללא סייג, נובע כי לא ייתכן שבאותה העת העמידה את כוח עבודתה בכוננות לרשות הנתבעת. זאת, כפי עמדתו של מר יהודאי, בעדותו בפנינו.
ב. ודוק: אומנם, בדיעבד הסתבר כי ביתרת תקופת ההודעה המוקדמת דרישות הנתבעת מהתובעת לא היו רבות והתובעת עמדה בהן, למרות התחייבותה להעמיד את כוח עבודתה לרשות חוגלה. אולם, אין בעובדה זו כדי לגרוע מן המסקנה העובדתית לפיה בזמן אמת, התובעת לא העמידה את כוח עבודתה בכוננות מתמדת לרשות הנתבעת. במילים אחרות, היענות התובעת לקריאות בודדות לא יכולה להיות ראיה מכרעת לכך שהתובעת הייתה בכוננות כל העת, בוודאי כאשר הראיות מראות אחרת.
א(6) השתלשלות העניינים לאחר שנודע לנתבעת על תחילת העסקת התובעת בחוגלה -
40. אשר למועד בו גילתה הנתבעת את דבר עבודת התובעת בחוגלה – מתצהיר מר יהודאי עולה כי הוא אינו זוכר אימתי התבררה לנתבעת עובדת העסקת התובעת בחוגלה. הוא ציין כי למיטב בדיקתו היה זה בתחילת חודש פברואר (2015). התובעת ציינה בתצהירה כי מר יהודאי "גילה" (התיבה גילה מופיעה בין גרשיים במקור) את עובדת עבודתה בחוגלה בסוף חודש פברואר 2015. על רקע עדויות אלו, ניתן לומר כי הגילוי מצד הנתבעת היה במהלך חודש פברואר 2015. בניגוד למר יהודאי, אשר ציין כי מועד הגילוי אינו זכור במדויק, עדות התובעת בתצהירה באשר למועד הגילוי הייתה בלתי מסוייגת. לכן, נוטים אנו להעדיף את גרסת התובעת בנקודה זו. איננו רואים לנכון לייחס חשיבות כלשהי לכך שהתובעת ציינה את המילה גילה בין מרכאות. ראשית, כוונתה בכך אינה חד-משמעית. לא ברור האם היא מייחסת לנתבעת גילוי קודם למועד זה, או שמא כוונתה היא שלא היה ניסיון הסתרה מצדה, או שמא כוונתה אחרת. שנית, ככל שהתובעת ביקשה להטיל ספק באותנטיות הגילוי מצד הנתבעת, הרי עליה נטל השכנוע בנקודה זו, בפרט בשים לב כי לא דיווחה לנתבעת דבר התקשרותה ותחילת עבודתה בחוגלה.
41. התנהלות הצדדים לאחר הגילוי –
א. אין מחלוקת כי לאחר שנודע לנתבעת על כך שהתובעת החלה לעבוד בחוגלה היא הסיקה שיחסי העבודה הסתיימו ביום 25/01/15, ובהתאם מר יהודאי הורה למחלקת השכר שלא לשלם לתובעת דבר בגין יתרת ההודעה המוקדמת לתקופה שמיום 26/01/15 ואילך. כמו-כן, כנגד הסכומים שהייתה הנתבעת חייבת לתובעת כגמר חשבון, קיזזה הנתבעת במסגרת תלוש פברואר 2015, סכום יחסי בעד התקופה 26/01/15 ועד תום ינואר 2015.
ב. מעדות מר יהודאי ניכר היה כי הוא התקשה לזכור האם לאחר הגילוי, פנה נציג כלשהו של הנתבעת לתובעת. הוא ציין כי הוא עצמו לא פנה, אך הניח כי יצרו עם התובעת קשר: "...אחרת איך כל העסק הזה נוצר אחרת זה לא היה מגיע לשולחני.".
ג. מגרסת התובעת עולה כי בעקבות הגילוי אכן שוחחה עם מר יהודאי. לטענתה, היא ניגשה אליו, והוא הביע בפניה כעס על כך שלא דיווחה על תחילת עבודתה בחוגלה, ואמר לה שלא ניתן לשלם לה גם שכר וגם הודעה מוקדמת "מאותו כיס". מעבר לכך התובעת לא פירטה דבר לגבי שיחה זו ונסיבותיה.
ד. אין מחלוקת, כי החל מ-12/03/15 החלה חלופת הודעות דוא"ל בין הצדדים, שאת עיקריה נביא להלן.
ה. בתאריך 12/03/15 פנתה התובעת אל מר יהודאי ומר קוניא, באמצעות הודעת דוא"ל, ובה ציינה כך:
"גדי/שלמה שלום,
בתלוש השכר האחרון לא קיבלתי את ההודעה המוקדמת בהתאם לסעיף 17 ב' לחוזה העבודה (לאחר שגדי אישר לוותר על עבודתי בתק' ההודעה המוקדמת). אני מאוד מעריכה את נייר חדרה והאנשים שעבדו איתי ומבקשת לסיים את עבודתי בצורה טובה וחברית..."
ו. בתאריך 29/03/15 השיב מר יהודאי לתובעת כהאי לישנא:
"שלום ענבל.
האישור שניתן לך מגדי היה לצורך הודעה מוקדמת וחיפוש עבודה.
לא הייתה כוונה שתעבדי במקום אחר ותקבלי שכר משני המקומות.
בחוזה העסקתך כתוב במפורש שבמידה ואת רוצה לעבוד במקום נוסף את צריכה לקבל אישור מראש.
כמו כן, היה מצופה ממך שתודיעי למנהלך על תחילת עבודתך במקום החדש במיוחד שהוא זה שסייע לך בקבלתה.
בנוסף, חברת חוגלה שבה את מועסקת היא חלק מהקבוצה.
יחד עם זאת, אנו נשקול שוב את בקשתך וניתן לך תשובה בהקדם האפשרי."
נעיר, כי איננו שותפים לעמדת התובעת (סעיף 21 לסיכומיה) לפיה מתשובה זו ניתן להבין כי השיקול היחיד שעמד בפני הנתבעת היה "כאבו" של מר יהודאי על כך שהתובעת תקבל כפל שכר. גישה זו אינה המסקנה האפשרית היחידה, והוכח לפנינו אחרת.
ז. בסעיף 24 לתצהיר התובעת, מייד לאחר שמוצגת תשובתו הנ"ל של מר יהודאי מיום 29/03/15 - מוצגות שלוש פניות של התובעת אליו (מן התאריכים 29/04/15, 05/05/15, ו-17/05/15), בגדרן היא ביקשה את תשובתו, ולאחריהן מוצגת תשובת מר יהודאי לתובעת מיום 17/05/15, במסגרתה הוא ציין, בין היתר, כי יודיע לה "על התשובה", "כפי שכתבתי לך גם בעבר.".
התמונה המצטיירת מהצגה זו בתצהיר התובעת היא שמאז 29/03/15 ועד 17/05/15, נותרה התובעת ללא כל מענה. תמונה זו אינה מדויקת, ומתצהיר מר יהודאי מסתבר כי היו פניות נוספות מצד התובעת מן התאריכים 16/04/15 ו-20/04/15, אשר נענו על ידי מר יהודאי בתאריכים 19/04/15 ו-20/04/15 – בהתאמה. מעיון בהן עולה כי מר יהודאי ציין שישיב לתובעת בהקדם, ואף שאל אותה שאלות לצורך גיבוש החלטת הנתבעת.
ח. אף על פי כן, אי דיוק זה מצד התובעת, אינו גורע מן הקושי בהתנהלות הנתבעת ביחס לפניות התובעת מחודש מארס 2015 ואילך – כפי שנפרט בחלק האחרון של פסק הדין במסגרת הדיון בהוצאות המשפט.
ט. בתאריך 18/05/15 שבה התובעת ופנתה למר יהודאי, ושם ציינה כי סיימה את עבודתה בינואר, מאז חלפו כ-4 חודשים, והיא מבקשת לדעת "היכן היא עומדת".
י. נראה כי פנייה זו של התובעת לא נענתה. מר יהודאי נחקר על כך, והשיב כי התובעת "שלחה" את נציג ועד העובדים, ו"ההמשך הפך להיות בדיבורים". בהקשר זה הוא ציין בתצהירו כי נציג ועד העובדים, מר אדי חננוב, ביקש ממנו שהתובעת תקבל, "בנוסף לסכום אשר שולם לה", שכר של חודש אחד נוסף. לטענתו, הנתבעת הסכימה (לפנים משורת הדין) לבקשת מר חננוב, "נוכח מעמדו כיו"ר ועד העובדים וכדי למנוע כל מחלוקת משפטית בעתיד אשר כרוכה גם בעלויות לחברה.". מר יהודאי הוסיף, כי התובעת התבקשה לסור למשרדו על מנת להסדיר את העניין, אך לא הגיעה. התובעת אישרה את עיקרי הדברים, אך ציינה כי כאשר שאלה את מר יהודאי מדוע לא תקבל את "מלוא התשלום", אמר לה כי עליה לקבל את ההצעה ולחתום שהיא מוותרת על כל דרישה, אחרת שתתבע. מכל מקום, ניסיון הצדדים להגיע לפתרון מוסכם בתיווך הוועד – לא צלח.
א(7) תמצית קביעותינו העובדתיות
42. נביא להלן את תמצית קביעותינו העובדתיות על יסוד מכלול חומר הראיות שעיקריו הובאו לעיל -
א. ביום 10/12/14 הנתבעת החליטה על פיטורי התובעת, ומסרה לה הודעה מוקדמת בת 90 ימים, כמתחייב בחוזה העבודה, כך שמועד סיום ההעסקה נקבע ליום 11/03/15.
ב. במועד בו ניתנה ההודעה המוקדמת/החלטת הפיטורים (10/12/14), הנתבעת הייתה מעוניינת בעבודת התובעת עד תום תקופת ההודעה המוקדמת. בהתאם לכך, כאמור, הודיעה לתובעת כי יחסי העבודה יסתיימו רק בתאריך 11/03/15, והורתה לה להמשיך לעבוד בהתאם להוראות הממונים עליה.
ג. מכאן שבמועד מתן ההודעה המוקדמת - התובעת הייתה מחוייבת להעמיד את כוח עבודתה לטובת הנתבעת, וזו האחרונה הייתה מחוייבת להוסיף ולשלם לתובעת את מלוא שכרה באופן שוטף עד תום תקופת ההודעה המוקדמת; אלא אם תחליט, במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, לוותר על עבודת התובעת.
ד. מספר ימים לאחר שנמסרה לתובעת ההודעה המוקדמת היא פנתה למר קוניא, והציגה בפניו את חששותיה נוכח פיטוריה מן הנתבעת. מר קוניא ייעץ וסייע לתובעת בכל הנוגע למציאת עבודה חדשה. מר קוניא גם הציע לתובעת לבצע פעולות למציאת עבודה חדשה בתוך שעות עבודתה בנתבעת, אך לא פטר את התובעת מלהתייצב במקום העבודה, וממילא לא ויתר על עבודתה.
ה. לאחר מכן, ביום 16/12/14, התובעת עתרה ממר קוניא להפסיק להתייצב במקום העבודה, וזאת באמצעות הודעת דואר אלקטרוני. למקרא בקשת התובעת, אין ספק שכל מבוקשה היה שלא להגיע למקום העבודה. התובעת לא ביקשה לסיים את יחסי העבודה לאלתר, כשם שלא ביקשה ממעסיקתה לוותר על עבודתה ביתרת תקופת ההודעה המוקדמת ולשלם לה תמורת הודעה מוקדמת.
ו. ביום 25/12/14, בעקבות בקשת התובעת לפטור אותה מהתייצבות במקום העבודה, התקיימה שיחה בינה לבין מר קוניא. במסגרת אותה שיחה נעתר מר קוניא לבקשת התובעת להפסיק להתייצב במקום העבודה, בתנאי שתוסיף להעמיד את כוח עבודתה בכוננות לטובת הנתבעת, לכל צורך שיתעורר.
ז. כסיכום ביניים נאמר כי דרישת הנתבעת כי יתקיימו יחסי עבודה עד תום תקופת ההודעה המוקדמת, וכי התובעת תעמיד את כוח עבודתה לרשות הנתבעת, עוברת כחוט השני בכל נקודות הציון שפורטו לעיל, ובפרט בסיכום מיום 25/12/14. לצד זאת, הנתבעת באה לקראת התובעת ופטרה אותה מהתייצבות במקום העבודה - לבקשתה. כנובע מכך נותרה על כנה התחייבות הנתבעת להוסיף ולשלם לתובעת שכר וכל יתר הזכויות על פי חוזה העבודה.
ח. בהתאם, חרף הפסקת התייצבות התובעת במקום העבודה, הנתבעת שילמה לתובעת את מלוא שכר דצמבר וינואר 2015 - כאילו עבדה כרגיל.
ט. ביום 26/01/15, תוך כדי תקופת ההודעה המוקדמת, החלה התובעת לעבוד במקום עבודה חדש - חוגלה. התובעת לא דיווחה לממונים עליה בנתבעת כי התקשרה עם חוגלה, כשם שלא דיווחה על תחילת עבודתה במקום החדש.
י. מעת שהתובעת החלה לעבוד בחוגלה, היא התחייבה כלפי מעסיקתה החדשה להעמיד את כוח עבודתה לרשותה - ללא כל סייג. המסקנה הנובעת מכך, היא כי באותה עת התובעת לא העמידה את כוח עבודתה בכוננות לרשות הנתבעת. עם זאת, בכל הפעמים שבהן הנתבעת הציגה דרישות מן התובעת – הן דרישות למענה טלפוני והן דרישות להתייצב במקום העבודה – התובעת נענתה להן. להשלמת התמונה יצויין כי התובעת התבקשה להתייצב בעבודה, והתייצבה בה בפועל, פעמים ספורות.
יא. הנתבעת גילתה את דבר עבודת תובעת בחוגלה, במהלך חודש פברואר 2015, ככל הנראה בסוף אותו חודש. בתגובה, הסיקה הנתבעת כי יחסי העבודה הסתיימו ביום 25/01/15, הפסיקה לשלם לתובעת שכר ואת יתר הזכויות השוטפות, וקיזזה בתלוש פברואר 2015, סכום יחסי משכר ינואר 2015, ששולם לתובעת במלואו.
יב. סמוך לאחר מכן, התובעת עתרה לקבל שכר ויתר הזכויות השוטפות בגין התקופה שמיום 26/01/15 ועד 11/03/15. לאחר שהנתבעת בחנה את בקשתה ממושכות, לאחר שמגעי פשרה לא עלו יפה, ולאחר פניית ב"כ התובעת לנתבעת - השיבה הנתבעת כי אינה חייבת לתובעת מאומה מעבר לתשלום שכרה עד ליום 25/01/15.
ב. האם התובעת הוכיחה זכות לשכר ויתר הסעדים שתבעה בגין התקופה 26/01/15 – 11/03/15?
43. נזכיר את טענות התובעת – טענתה המרכזית של התובעת הייתה כי הנתבעת ויתרה על עבודתה בתקופת ההודעה המוקדמת. בנוסף, היא טענה כי באותה עת היא ביקשה לקבל תמורת הודעה מוקדמת, ובתגובה מר קוניא הבטיח לה שתקבל את מלוא שכרה עד תום תקופת ההודעה המוקדמת. התובעת הוסיפה וטענה, כי לאור זאת אי תשלום מלוא שכרה בעד התקופה השנויה במחלוקת: עומדת בניגוד להסכם העבודה, בניגוד "למה שהוסכם עם סמנכ"ל הכספים של הנתבעת מר גדי קוניא ביום 25/12/14", ובניגוד לדין. להלן נידרש לטענות אלו.
ב(1) אשר לטענה בדבר ויתור הנתבעת על עבודת התובעת בחלק מתקופת ההודעה המוקדמת, והטענה בדבר הבטחה מצד מר קוניא -
44. הנתבעת לא ויתרה על עבודת התובעת במהלך תקופת ההודעה המוקדמת –
א. בכתב התביעה, לא הוצגו הדברים באופן בהיר ומנומק די הצורך. ניתן להבין כי התובעת מייחסת את הויתור על עבודתה לדברים שאמר לה מר קוניא בפגישה מיום 25/12/14 (וראו: סעיף 9 לכתב התביעה). טענה זו כבר דחינו לעיל. כפי שציינו, הנתבעת הייתה מעוניינת, כל העת, ביחסי העבודה ובהתייצבות התובעת לעבודה עד ליום 11/03/15. ההקלה שניתנה לתובעת, לבקשתה, בתאריך 25/12/14, בדמות פטור מהתייצבות במקום העבודה - אינה שקולה לויתור על עבודתה, והתובעת התחייבה להעמיד את כוח עבודתה בכוננות לטובת הנתבעת, להשיב טלפונית ואף להתייצב במקום העבודה ככל שיידרש.
ב. למען הסר ספק נוסיף כי גם התנהגות הנתבעת משלהי חודש פברואר 2015, עת הפסיקה את התשלומים השוטפים לתובעת, אין לראות בה משום ויתור על עבודת התובעת. אלא, מדובר בתגובה חוזית לכך שהתברר כי התובעת הפרה את חובתה להעמיד את כוח עבודתה לרשותה (על כך בהמשך).
ג. נציין כי אפילו הייתה התובעת מוכיחה שהנתבעת ויתרה על עבודתה בתקופת ההודעה המוקדת – ואין זה המצב – הסעד המתבקש הוא תמורת הודעה מוקדמת ולא לשכר ושאר הזכויות כפי שתבעה, ולעניין זה נפנה לסעיף 17ב. לחוזה העבודה.
45. לא הוכחה הבטחה כלשהי מצד מר קוניא, אשר מקנה לתובעת זכות לשכר משך כל תקופת ההודעה המוקדמת, ללא כל תנאי –
א. ככל שהתביעה נסמכת על עילה שעניינה הבטחה מצד מר קוניא להוסיף ולשלם לתובעת שכר מלא עד תום ההודעה המוקדמת (סעיף 9 ו-18 לכתב התביעה) – דינה להידחות.
ב. ראשית, כפי שציינו לעיל, אין כל תימוכין לגרסת התובעת לפיה מר קוניא התייחס לנושא זה במסגרת הפגישה מיום 25/12/14. שנית, התובעת לא התיימרה לטעון כי מר קוניא הבטיח לה לקבל שכר מלא ללא כל תנאי נוסף, ומכל מקום שכזו לא הוכחה. ודוק: התחייבות הנתבעת לשלם לתובעת שכר נובעת מן החוזה בין הצדדים, בצירוף העובדה שהנתבעת לא ויתרה על עבודת התובעת. אלא שכאמור: כנגד התחייבות זו עמדה חובת התובעת לבצע את עבודתה, ולאחר ההקלה שקיבלה ביום 25/12/14 - עמדה חובת התובעת להעמיד את כוח עבודתה בכוננות לטובת הנתבעת.