פסק דין
בתביעה שמונחת לפנינו, עתרה התובעת לאכוף על הנתבעת, מעסיקתה לשעבר, לשלם לה שכר וזכויות נוספות, בגין התקופה שבין התאריכים 26/01/15 – 11/03/15, שמהווה חלק מתקופת ההודעה המוקדמת שנמסרה לה עם פיטוריה בחודש דצמבר 2014. הגנת הנתבעת, אשר סבורה כי אינה חבה לתובעת מאומה, נסמכת על התנהגות התובעת במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, ועל התוצאות שיש לייחס להתנהגות זו.
1. להלן יפורטו העובדות העיקריות הצריכות להכרעתנו, אשר רובן ככולן אינן שנויות במחלוקת:
א. הנתבעת היא חברה בע"מ, שעוסקת בתחום תעשיית הנייר ומוצריו, שמה הקודם הוא "מפעלי נייר אמריקאיים ישראלים בע"מ". לפי הערת הנתבעת היא פועלת תחת "קבוצת נייר חדרה", יחד עם חברות נוספות שעוסקות גם הן בתחום הנייר ו/או צרכי המשרד.
ב. התובעת היא כלכלנית.
ג. ביום 27/02/07 נחתם הסכם עבודה בין התובעת לבין הנתבעת, לפיו החל מיום 15/04/07 תועסק הראשונה בשירות האחרונה, במשרה של כלכלנית בחטיבת התשתיות. חוזה העבודה צורף כנספח א' לכתב התביעה (להלן: "חוזה העבודה", או "הסכם העבודה"). בפועל, התובעת החלה עבודתה בתאריך 17/04/07. במהלך שנות העסקתה ביצעה התובעת תפקידים שונים בתחום התמחותה.
ד. ביום 24/11/14 זימן סמנכ"ל הכספים של הנתבעת, מר גדי קוניא, את התובעת לשימוע לפני פיטורים, בעילה של "התייעלות וצמצום תקנים". השימוע נקבע ליום 25/11/14, אך התקיים בפני מר קוניא ביום 27/11/14.
ה. ביום 10/12/14 נמסרה לתובעת הודעה על סיום העסקתה אצל הנתבעת. מועד סיום ההעסקה נקבע ליום 11/03/15, בשים לב לכך שעל פי חוזה העבודה, במקרה של פיטורים הייתה התובעת זכאית להודעה מוקדמת בת 90 ימים. עוד נקבע באותה הודעה, כי על התובעת להמשיך לעבוד בהתאם להוראות הממונים עליה, ובאם תבחר שלא להגיע (לעבודה) תיאלץ הנתבעת "לקזז" אותם ימים. יובהר כבר כעת, כי לתובעת אין כל טענה באשר לפיטוריה – עילתם או ההליך שבו נעשו.
ו. מפאת חשיבות הדברים נביא את עיקרי הדברים שנכתבו בהודעה המוקדמת, כלשונם:
"בהמשך לשיחת השימוע שנערכה לך ביום 27/11/2014 ולאחר שנשקלו שוב הדברים, הרינו להודיעך בזאת על סיום עבודתך בחברתנו בתאריך 11/03/2015.
עד תאריך זה עליך להמשיך את עבודתך בהתאם להוראות הממונים. במידה ותבחרי לא להגיע נאלץ לקזז ימים אלה בעת עריכת גמר החשבון.
בסיום עבודתך בפועל, הנך מתבקשת להחזיר את כל פריטי ציוד החברה שנמצאים ברשותך (*). כל המגיע לך בגין תקופת עבודתך בחברתנו כגמר חשבון ישולם לך עם משכורתך האחרונה. כספי הפיצויים והתגמולים שהצטברו לזכותך בקופת הגמל ישוחררו לטובתך. אנו מודים לך על תקופת עבודתך בחברה ומאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך.".
ז. במהלך תקופת ההודעה המוקדמת (לטענת התובעת – ביום 25/12/14) התקיימה שיחה בין התובעת לבין מר גדי קוניא. הצדדים חלוקים באשר לתוכן הפגישה וההסכמות אליהן הגיעו במסגרתה. עם זאת, מגרסאות הצדדים עולה כי לכל הפחות, במהלך אותה פגישה מר קוניא התיר לתובעת שלא להתייצב במקום העבודה באופן סדיר מאותה עת ואילך.
ח. במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, לאחר השיחה האמורה, התובעת התייצבה במקום העבודה, כדי לבצע עבודות כאלו ואחרות, פעמים ספורות. זאת בהתאם להוראת הנתבעת. כמו-כן, התובעת השיבה לפניות טלפוניות של נציגי הנתבעת אליה.
ט. באותה עת התובעת חיפשה מקום עבודה אחר. היא באה במגע עם חברת חוגלה-קימברלי (להלן: "חוגלה"), אשר לפי טענת הנתבעת, באותה עת השתייכה "לקבוצת נייר חדרה" ו"פעלה תחת אותו אשכול חברות". אין מחלוקת כי מר קוניא דיבר בשבחה של התובעת לפני חוגלה והמליץ לחוגלה לזמנה לראיון.
י. במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, התובעת התקשרה עם חוגלה בחוזה עבודה, וביום 26/01/15 החלה לעבוד בחוגלה. אין חולק כי התובעת לא מסרה על כך הודעה לנתבעת.
יא. במהלך חודש פברואר 2015 נודע לנתבעת דבר תחילת עבודת התובעת בחוגלה, ואז הורתה להפסיק לשלם לתובעת את שכרה וזכויותיה. בפירוט, הנתבעת לא שילמה לתובעת מאומה בעד התקופה 01/02/15 – 11/03/15. כמו כן, הנתבעת קיזזה מהסכומים שחבה לתובעת במסגרת גמר החשבון שבוצע לה בתלוש פברואר 2015, סך של 2,934.08 ₪ ("הפרשי שכר") - חלק יחסי משכר ינואר 2015 (החלק שמתייחס לתקופה שבה הועסקה בחוגלה), נכון לאותה עת כבר שולם לתובעת במלואו.
יב. במכתב נושא תאריך 03/08/15 פנה ב"כ התובעת לנתבעת, ודרש כי הנתבעת תשלם לה שכר לתקופה שמתאריך 26/01/15 ועד תאריך 11/03/15. זאת על יסוד הטענה לפיה הנתבעת ויתרה על המשך עבודת התובעת. במכתב נושא תאריך 12/08/15 דחתה הנתבעת את דרישות התובעת וטענותיה, ובפרט דחתה את הטענה כי ויתרה על עבודת התובעת ב"יתרת ההודעה המוקדמת".
יג. משראתה כך התובעת הגישה את תביעתה דנא.
2. תמצית טענותיה העיקריות של התובעת -
א. התובעת טענה כי בעד התקופה 26/01/15 – 11/03/15 (להלן: "יתרת תקופת ההודעה המוקדמת") היא זכאית לסעדים הבאים, שאותם הגדירה כ"פיצויים":
(1) "פיצוי" בסכום השווה לשכרה הרגיל, בעד יתרת תקופת ההודעה המוקדמת – ובסך של 38,030.26 ₪.
(2) "פיצוי צבירת ימי חופשה" – בסך של 2,394 ₪.
(3) "פיצוי צבירת ימי הבראה" – בסך של 983.57 ₪.
(4) "פיצוי צבירת משכורת יג'" – בסך של 2,355.42 ₪.
(5) פיצוי צבירת דמי ביגוד – בסך של 87.70 ₪.
בסך-הכל הועמדה התביעה על סך של 43,850.95 ₪.
ב. הסעדים הנ"ל שנתבעו הושתתו על הטענות הבאות:
(1) מכוח חוזה העבודה התובעת הייתה זכאית להודעה מוקדמת בת 90 ימים עד ליום 11/03/15, או לתמורתה. בהתאם לכך, ניתנה לתובעת ההודעה המוקדמת מיום 10/12/14.
(2) הנתבעת ויתרה על עבודתה בתקופה שמיום 25/12/14, ועד תום תקופת ההודעה המוקדמת.
(3) התובעת דרשה, בזמן אמת, תמורת הודעה מוקדמת, אך נציג הנתבעת אמר לה שהדבר לא כדאי לה, והבטיח לה שתקבל את שכרה עד תום תקופת ההודעה המוקדמת, כולל כל ההטבות הסוציאליות הנלוות.
(4) הנתבעת קבעה את מועד סיום ההעסקה ליום 25/01/15, הפסיקה לשלם לתובעת שכר, וקיזזה חלק יחסי בגין חודש ינואר 2015 - באופן חד צדדי, ללא הסכמת התובעת, בניגוד להודעה על סיום ההעסקה, בניגוד להסכם העבודה, בניגוד למה שהוסכם עם מר קוניא, ובניגוד לדין.
3. תמצית טענותיה העיקריות של הנתבעת-
א. הנתבעת עתרה כי בית הדין ידחה את התביעה על כל ראשיה ועילותיה.
ב. הנתבעת טענה כי התובעת אינה זכאית לקבל שכר ו/או זכויות אחרות בגין יתרת תקופת ההודעה המוקדמת (26/01/15 – 11/03/15), שבה עבדה בפועל אצל מעסיק אחר, ולא עמדה לרשות הנתבעת. עמדה זו השתיתה הנתבעת על הנימוקים, שיפורטו להלן.
ג. התובעת הפרה את התחייבותה להעמיד את כוח עבודתה לרשות הנתבעת, וכן הפרה את חובתה לקבל אישור להעסקה במקום נוסף בו-זמנית -
(1) הנתבעת טענה כי התובעת פוטרה מעבודתה, וניתנה לה הודעה מוקדמת בת 90 ימים כמוסכם. במהלך דצמבר 2014, לבקשת התובעת, התירה לה הנתבעת להפסיק להתייצב למקום העבודה, אולם מעולם לא ויתרה על עבודתה ביתרת תקופת ההודעה המוקדמת. התובעת נדרשה לעמוד לרשות הנתבעת ביתרת תקופת ההודעה המוקדמת, להיות זמינה למענה על שאלות, ולהגיע למשרדי החברה בהתאם לצרכי העבודה ולהמשך חפיפה, ככל שיידרש. אלא שהחל מיום 26/01/15 התובעת החלה לעבוד במקום עבודה חדש, מבלי שהודיעה לה על כך, מבלי שביקשה, וממילא מבלי שקיבלה את אישורה להעסקתה במקום עבודה נוסף בו זמנית. מאותו יום התובעת לא העמידה את כוח עבודתה לרשות הנתבעת.
(2) בכך הפרה התובעת את התחייבותה בסעיף 3(ה) לחוזה העבודה, בגדרו התחייבה שלא לעבוד במקום עבודה נוסף, ללא קבלת היתר מראש מהנתבעת.
(3) בנוסף, בכך פעלה התובעת בניגוד להוראות שניתנו לה על-ידי מר קוניא (בעקבות בקשתה לפטור אותה מהתייצבות במקום העבודה), ולפיהן היה עליה להמשיך ולעמוד לרשות הנתבעת. הנתבעת הדגישה כי אומנם מר קוניא התיר לתובעת שלא להגיע באופן סדיר לעבודתה, אולם שונה הדבר מויתור על עבודתה. הנתבעת לא ויתרה על המשך עבודתה בהמשך התקופה, וכאמור התובעת נדרשה להמשיך ולהיות זמינה לנתבעת.
(4) על רקע זה, הנתבעת רשאית הייתה לפעול כפי שפעלה.
ד. התובעת הפרה את החובות האינהרנטיות החלות על הצדדים ליחסי העבודה –
(1) הנתבעת טענה כי התובעת ניסתה להסתיר ממנה, והסתירה ממנה בפועל, את העובדה שהחלה לעבוד אצל מעסיק אחר במהלך תקופת ההודעה המוקדמת אצלה, זאת מתוך מטרה לקבל כפל שכר וזכויות בגין אותה תקופה, ו"מאותו כיס (במובן הרחב)". הנתבעת הוסיפה כי התובעת החלה לעבוד בחברת חוגלה, מבלי לסיים העסקה קודם לכן בנתבעת, ומבלי להחזיר לנתבעת כלים ואמצעים בהם החזיקה.
(2) הנתבעת טענה כי בהתנהגותה זו נהגה התובעת כלפיה: בחוסר תום לב מהותי, בחוסר הגינות, באופן שאינו ראוי, ושעומד בסתירה לחובות האמון שחלות עליה. הנתבעת הוסיפה וציינה, כי התובעת פעלה באופן פגום ופסול בכך שניסתה לקבל כפל שכר מ"אותו כיס" (היינו - משתי חברות שמאוגדות באותו אשכול חברות). לגישת הנתבעת, הפרות אלו מצדיקות את האופן שבו נהגה הנתבעת, ומצדיקות לבדן את דחיית התביעה.
ה. הנתבעת טענה כי היה זה מחובת התובעת להודיע לה על רצונה לעבור ולעבוד בחוגלה, עם קבלתה לעבוד שם. אילו נהגה התובעת כנדרש, הנתבעת לא הייתה עומדת בדרכה, ואז היו יחסי העבודה מסתיימים כדין, באמצע "תקופת ההודעה המוקדמת החוזית המוארכת". אלא שלא כך נהגה התובעת.
ו. הנתבעת הציגה שורת טענות חלופיות – שהועלו "מבלי לגרוע מן האמור לעיל, למען הזהירות היתרה בלבד, ולמקרה בו...יימצא כי הנתבעת חייבת בתשלומים כלשהם לתובעת בגין יתרת ההודעה המוקדמת" - הכל כמפורט להלן:
(1) מאחר שהתובעת עבדה במקום עבודה אחר, הרי שלכל היותר היא זכאית לחלף הודעה מוקדמת בלבד, שעל פי הפסיקה וסעיף 17 ב' לחוזה העבודה, כולל רק את שכר התובעת, ללא זכויות סוציאליות ו/או "נלווים". במקרה דנא, באם תחוייב הנתבעת לשלם לתובעת חלף הודעה מוקדמת בעד יתרת תקופת ההודעה המוקדמת, הרי שהסכום הנכון עומד על סך של 23,106 ₪ בלבד, ולא הסכום שנתבע (וראו הנתונים והתחשיב שהציגה הנתבעת בסעיפים 28 – 29 לכתב ההגנה).
(2) למקרה בו יקבע בית הדין כי התובעת זכאית לקבל גם את "הזכויות הנוספות" – הנתבעת טענה כי הסכומים שנתבעו מופרזים, ובנוסף חלק מן הרכיבים התובעת אינה זכאית בכל מקרה.
ז. לבסוף, טענה הנתבעת כי נוכח קיום "חילוקי דעות אמיתיים ומהותיים" בין הצדדים בקשר עם זכאות התובעת – אין עילה ו/או הצדקה לחייבה בתשלום הצמדה וריבית בגין הסכומים שנתבעו.
4. הפלוגתאות העיקריות שעומדות להכרעתנו –
א. השאלה העיקרית שיש ללבן היא: האם התובעת זכאית לזכויות כלשהן בעד יתרת תקופת ההודעה המוקדמת (26/01/14 – 11/03/15)?
ב. כדי להכריע בשאלה האמורה, נידרש תחילה לקביעת אותו חלק של העובדות אשר שנוי במחלוקת . לאחר מכן נידרש לעילות התביעה ולטענות הצדדים, ונסיק המסקנות המשפטיות המתבקשות לדעתנו.
ג. בגדר האמור לעיל, נידרש בין היתר לסוגיות הבאות:
(1) מהי המסגרת החוזית?
• מהם פרטי הזכות להודעה מוקדמת, כפי שעוגנה בחוזה העבודה בין הצדדים?
• מה מהות ההסכמות הנוספות, אליהן הגיעו הצדדים במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, בעקבות בקשת התובעת לפטור אותה מהתייצבות במקום העבודה?
o האם באותה עת ויתרה הנתבעת על עבודת התובעת במהלך יתרת ההודעה המוקדמת – כטענת התובעת? והאם, כפי שעולה מגרסת התובעת, היא סיכמה עם מר קוניא, כי תמורת ההודעה המוקדמת תשולם לה כשכר (תיפרס על פני התקופה שמיום אותו סיכום, ועד תום תקופת ההודעה המוקדמת)?
o או שמא – הנתבעת רק פטרה את התובעת מלהתייצב במקום העבודה בתקופה האמורה, בתנאי שהתובעת תעמוד לרשות מעסיקתה לכל עניין שיידרש – כעמדת הנתבעת?
(2) מה היו נסיבות תחילת עבודת התובעת בחוגלה, ביום 26/01/15?
(3) האם נוכח העובדה שהתובעת החלה לעבוד בחוגלה בנסיבות האמורות – הופקעו זכויות התובעת (שכר/תמורת הודעה מוקדמת) בעד יתרת ההודעה המוקדמת?
(4) בהתאם להכרעותינו, ובמידת הצורך, נידרש לסכום הנכון לו זכאית התובעת (ככל שנמצא כי היא זכאית לסכום כלשהו).
5. מסכת הראיות –
א. מטעם התובעת הוגשו תצהירה, וכן שורה של מסמכים, לרבות חוזה העבודה ומסמכים הנוגעים לסיום העסקתה. כמו-כן, בתוך תצהירה "הודבקו" הודעות דואר אלקטרוני, אשר לפי טענתה הוחלפו על ידי הצדדים בזמן אמת.
ב. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר שלמה יהודאי, מי שמשנת 2011, שימש מנהל משאבי אנוש של הנתבעת, והחל משנת 2015 משמש סמנכ"ל משאבי אנוש בנתבעת (להלן: "מר יהודאי"). כמו-כן, הוגש תצהירו של מר גדי קוניא, אותו כבר הזכרנו לעיל, מי שבמועד סיום עבודת התובעת שימש סמנכ"ל הכספים בנתבעת, ובמועד מתן תצהירו שימש – שמא עודנו משמש - מנכ"ל הנתבעת (להלן ולעיל: "מר קוניא"). אף מטעם הנתבעת הוגשו שורה של מסמכים - לא מעטים מהם חופפים לאלו שהגישה התובעת.
6. בפסק דין זה ההדגשות אינן במקור, אלא אם כן ייאמר אחרת.
דיון והכרעה
א. העובדות הדרושות להכרעתנו
7. בפרק זה נקבע את העובדות הדרושות להכרעתנו, וזה יהא הילוך הדיון: בפרקי המשנה שבו נסקור וננתח את הראיות העיקריות. לאחר מכן, בסופו של הפרק, נציג את מכלול קביעותנו העובדתיות.
א(1) הזכות להודעה מוקדמת בחוזה העבודה
8. בסעיף 17 לחוזה העבודה הוסכם כך:
"א. כל אחד מהצדדים רשאי להפסיק את עבודתו של העובד בחברה בכל עת וללא הנמקה, בתנאי שימסור לצד השני הודעה מוקדמת בכתב על כך. תקופת ההודעה המוקדמת היא 30 יום לכל שנה קלנדרית לעבודתו של העובד בחברה עד למקסימום של 90 יום.
ב. החברה רשאית לוותר על עבודתו של העובד בתקופת ההודעה המוקדמת או בחלק ממנה ותשלם לו תמורת הודעה מוקדמת בעד יתרת התקופה סכום חד פעמי מבלי שיתרת התקופה תחשב כתקופת עבודה לכל דבר ועניין ומבלי שתמורת ההודעה המוקדמת תשא הטבות סוציאליות כלשהן. [...]".
9. כאמור, אין מחלוקת כי בשים לב לתקופת עבודתה, הייתה התובעת זכאית להודעה מוקדמת בת 90 ימים, ובהתאם לכך נקבע מועד סיום העסקתה ליום 11/03/15.
א(2) מה היו נסיבות מתן ההודעה המוקדמת?
10. כאמור, החלטת הפיטורים, ובגדרה ההודעה המוקדמת, נמסרה לתובעת ביום 10/12/14.