11. בתצהירה הודתה התובעת כי בהתאם להודעה המוקדמת שנמסרה לה היא נדרשה להמשיך את עבודתה "בהתאם להוראות הממונים". אלא שלצד זאת, היא העלתה שתי טענות נוספות:
א. באותה עת היא ביקשה ממר קוניא הארכה של תקופת ההודעה המוקדמת ב-3 חודשים נוספים, ומר קוניא הבטיח שיחזיר לה תשובה;
ב. באותה עת מר קוניא אמר לה שאחרי שתבצע חפיפה אין צורך שתגיע יותר לעבודה.
12. טענות נוספות אלו של התובעת אין בידנו לקבל, ולו בשל היעדר הוכחה. המדובר בטענות בעל פה, שלא נתמכו אלא בעדות יחידה של התובעת, ושאינן מתיישבות עם הכתוב בהודעה המוקדמת. בנוסף, הטענה הראשונה אינה מעלה או מורידה לצורך ההכרעה בתביעה.
13. אשר לטענתה השנייה של התובעת (לפיה מר קוניא פטר אותה כבר מלכתחילה מהגעה למקום העבודה) –
א. ראשית, הטענה אינה מתיישבת עם לשון ההודעה המוקדמת ממנה עולה בבירור, כי במועד שבו ניתנה – 10/12/14 - הנתבעת הייתה מעוניינת בקיום יחסי העבודה, ובעבודת התובעת עד תום תקופת ההודעה המוקדמת – דהיינו עד ליום 11/03/15. נזכיר את שנכתב שם: "עד תאריך זה (11/03/15 – ו.ש.) עליך להמשיך את עבודתך בהתאם להוראות הממונים. במידה ותבחרי לא להגיע נאלץ לקזז ימים אלה בעת עריכת גמר החשבון.".
ב. שנית, טענה זו של התובעת נחלשת נוכח האמור בסעיף 12 לתצהירה, שם ציינה כי סיכמה "את הדברים מול מר קוניא במייל ביום 16.12.14...". אילו היה ממש בטענת התובעת שלפיה מר קוניא אמר לה שאין צורך שתגיע יותר לעבודה וגו', אזי מצופה היה למצוא באותה "הודעת סיכום" מצד התובעת תיעוד לכך. חלף זאת, באותה הודעת דוא"ל מיום 10/12/14 מופיעה בקשה מצד התובעת שלא להגיע לעבודה, ללא כל ציון כי כך סוכם קודם לכן, תוך שהתובעת מבקשת להיפגש עם מר קוניא. בדומה לכך, גם בהודעת הדוא"ל שהתובעת טענה כי שלחה למר קוניא ביום 18/12/14, אין עדות לכך שבאותו שלב מר קוניא פטר את התובעת מהגעה למקום העבודה.
ג. שלישית, הטענה אינה מתיישבת עם גרסת מר קוניא – אליה נתייחס בהמשך ושאותה מצאנו משכנעת – שלפיה הנתבעת הייתה זקוקה לתובעת במהלך ההודעה המוקדמת. גרסה זו של מר קוניא מתחזקת נוכח העובדה כי שמירה על יחסי העבודה בתקופת ההודעה המוקדמת הייתה כרוכה בהוצאה כספית ניכרת לנתבעת: תשלום מלוא זכויות התובעת במהלכה, להבדיל מתשלום תמורת הודעה מוקדמת. ונעיר כי מעיון בחוזה העסקת התובעת, יש לומר כי הפער בין החלופות האמורות אינו זניח.
14. משאמרנו את הדברים הללו נפנה עתה להשתלשלות העניינים לאחר שנמסרה לתובעת ההודעה המוקדמת.
א(2) התובעת היא זו שפנתה לנתבעת (במהלך חודש דצמבר 2014) בבקשה להפסיק להתייצב במקום העבודה
15. כאמור, במסגרת תצהיר התובעת, הוצגה הודעת דוא"ל ששלחה התובעת, כך לפי טענתה, למר קוניא, ביום 16/12/14 , ובה ציינה בין היתר כך:
"גדי שלום,
מבקשת לעדכן אותך שתהליך החפיפה לקראת סיום: העברתי חפיפה בכל הנושאים שתואמו מול עדי...מגיעה מחר עוד לסכם מס' נושאים אחרונים מול עדי ואגיע עד סוף השבוע הבא כדי לוודא שהכל עובד טוב.
בהמשך לשיחתנו, מבקשת את אישורך לכך שאין צורך שאגיע ביתר תקופת ההודעה המוקדמת. אני כמובן אהיה זמינה לכל שאלה שתהיה טלפונית גם מעבר ל-3 ח', חשוב לי לשמור עם כולכם על יחסים טובים, עבדתי בארגון קרוב ל-8 שנים ובאמת זכיתי ליחס מצויין מכולם וחשוב לי לשמר את זה. הייתי שמחה להיכנס אליך לשיחה מחר אם תהיה פנוי...".
16. לפי תצהיר התובעת , ביום 18/12/14 היא שבה ופנתה למר קוניא, באמצעות הודעת דוא"ל נוספת, בה ציינה כך:
"הי גדי,
ניסיתי לתפוס אותך, הבנתי מלילך ש'לא שכחת אותי', ברור לי שלא שכחת ואתה מאוד עסוק אני מניחה שעדי עידכנה אותך שהחפיפה הסתיימה. חשוב לי לקבל את אישורך לכך שאין צורך שאגיע ביתר תקופת ההודעה המוקדמת...".
17. ניכר כי הנתבעת לא חלקה על כך שההודעות האמורות נשלחו למר קוניא במועדים האמורים, וכך אנו מניחים.
18. בתצהיר מר קוניא, מסר העד את גרסתו להשתלשלות העניינים שבאה לאחר שנמסרה לתובעת ההודעה המוקדמת/מכתב הפיטורים. גרסתו זו, שכאמור את עיקריה מצאנו כמשכנעים, יש בה כדי לשפוך אור על הרקע שהוביל לבקשת התובעת לפטור אותה מלהגיע לעבודה. כך הצהיר מר קוניא -
"לאחר שנמסר לתובעת מכתב הפיטורים הגיעה התובעת למשרדי, למיטב זכרוני מספר פעמים, בהם שטחה בפני את חששותיה נוכח פיטוריה, הצורך למצוא עבודה חלופית בתקופת זמן לא ארוכה, חששות מההשלכות הכלכליות להישאר ללא עבודה, וכיו"ב.
בשיחות עמה הבהרתי לה כי החברה לא פיטרה אותה בשל חוסר התאמה או בעיה מקצועית, וכי לטעמי איכויותיה כעובדת, בשילוב העובדה שיש לה עוד שנות עבודה רבות לפניה, הינן נקודות לזכותה.
עוד יעצתי לה, כי לו הייתי במקומה הייתי פועל בכל הדרכים על מנת למצוא עבודה אחרת – לחידוש קשרים ישנים, לקיים פגישות עם כל מי שיוכל לקשר ביני ובין משרה מתאימה וכיו"ב פעולות שיש בהם כדי להפיץ את המידע על חיפוש העבודה על ידה.
בנוסף, הצעתי לה להשתמש בי כממליץ וכן להשתמש ברשימת אנשי הקשר שלי באתר 'LINKEDIN' לצורך חיפושיה אחר עבודה. כמו כן, אמרתי לה שמבחינתי היא רשאית לעשות זאת גם בשעות העבודה, ולא רק בשעות שלאחר העבודה – פעלתי מעל ומעבר למקובל, לנדרש ולמצופה כחלק מתפיסת עולמי ללכת לקראת העובד ולסייע לו כל אימת שהדבר מתאפשר ואינו מטיל מעמסה יתר על המידה על החברה. כך פעלתי גם לגבי עובדים נוספים שסיימו עבודתם בחברה.
התובעת הקשיבה לדבריי, ואמרה שתחשוב על כך בפגישה נוספת שהתקיימה לאחר מכן היא אמרה שהיא מקבלת את הצעתי, וכי תפעל ברוח האמור בה כדי לנסות ולמצוא משרה אחרת.
במקביל, כאשר נודע לי על קיומה של משרה פנויה בחברת 'חוגלה-קימברלי' – אשר באותה העת השתייכה אף היא לקבוצת 'נייר חדרה' ופעלה תחת אותו אשכול חברות. פניתי...(ל)סמנכ"ל הכספים ב'חוגלה קימברלי' ואמרתי שהתובעת פוטרה מעבודתה ב'נייר חדרה' נוכח הליכי ההתייעלות וכי אני ממליץ לו לשקול את מועמדותה מאחר ומדובר בעובדת טובה ומקצועית."
19. נוסיף כי לא רק שהתובעת לא חלקה על עיקרי גרסה זו, אלא שתמכה בהם בעדותה בפנינו. תימוכין מסוימים נוספים לגרסת מר קוניא לפיה בטרם התובעת פנתה אליו הם באו בדברים, ניתן למצוא גם בהודעת הדוא"ל מיום 16/12/14, בה ציינה התובעת כי פנייתה באה "בהמשך לשיחתנו".
א(3) מה היה טיב הסכמות הצדדים בעקבות בקשת התובעת להפסיק להתייצב במקום העבודה?
20. אין מחלוקת כי בעקבות בקשת התובעת להפסיק להתייצב במקום העבודה, התקיימה שיחה בינה לבין מר קוניא. לטענת התובעת שיחה זו התקיימה ביום 25/12/14. הנתבעת אישרה קיום השיחה, אך ציינה כי מועד קיומה אינו זכור לה. אנו נכונים להניח כי אותה שיחה אכן התקיימה ביום 25/12/14 (להלן בפרק זה: "השיחה").
21. כך תיארה התובעת את תוכן השיחה בתצהירה: "ביום 25/12/2014 התקיימה שיחה ביני ובין סמנכ"ל הכספים דאז אצל הנתבעת - מר גדי קוניא - ובה הוסכם כי מאחר וסיימתי את החפיפה שביצעתי אין יותר צורך כי אמשיך להגיע לעבודה אצל הנתבעת מאותו מועד ואילך. מבחינתי היתה באותה שיחה הוראה מהממונה עלי שלא להגיע יותר לעבודה. במסגרת אותה שיחה ביקשתי לקבל את התשלום שנותר עבור יתרת ההודעה המוקדמת, בהתאם לאמור בהסכם עבודתי (סעיף 17 ב' להסכם), אך נאמר לי ע"י מר קוניא הנ"ל כי הדבר אינו כדאי לי והובטח לי כי אמשיך לקבל את שכרי עד למועד סיום העסקתי – 3/2015 – מדי חודש, לרבות כל ההטבות הסוציאליות הנלוות. בנוסף, הסכים מר קוניא להאריך את תקופת ההודעה המוקדמת שלה אני זכאית עד לסוף חודש מרץ.".
22. כאמור, הנתבעת לא כפרה בקיום השיחה. הנתבעת גם לא כפרה בכך שהחל מאותה עת מר קוניא התיר לתובעת שלא להגיע לעבודה באופן סדיר. אלא שמכאן ואילך אין זהות בגרסאות: הנתבעת והעדים מטעמה הכחישו נמרצות את כל יתר הצהרות התובעת באשר לתוכנה של אותה שיחה, וכן את פרשנות התובעת את תוכנה. לגישתם העקבית, הנתבעת מעולם לא ויתרה על עבודת התובעת בתקופת ההודעה המוקדמת. לשיטתם, התובעת "...נדרשה להישאר זמינה למענה על שאלות, להגעה למשרדי החברה בהתאם לצרכי העבודה, ולהמשך חפיפה במידה ויידרש.".
23. מר קוניא התייחס בתצהירו לגרסתה האמורה של התובעת בהרחבה, וכך הוא העיד שם: "בהתייחס לטענותיה של התובעת בדבר 'הבטחה' שניתנה לה על ידי לכאורה אודות הארכת תקופת ההודעה המוקדמת, או 'שחרור' מהעבודה לאחר סיום החפיפה, אבהיר כלהלן.
לא זכור לי שהסכמתי להארכת תקופת ההודעה המוקדמת...והדבר גם לא סביר בעיני בהיעדר אישור בכתב/בדוא"ל עם העתק למנהל משאבי אנוש בחברה, כפי שאני נוהג לעשות תמיד כאשר אני מסכים לבקשה נוספת/חריגה של עובד....
לא זכור לי שנתתי לתובעת אישור כי החפיפה הסתיימה...והדבר לא סביר בעיני בשני היבטים: בהיבט העקרוני – אני סבור שהעברת מידע בלבד אינה מספיקה לצורך ביצוע חפיפה מיטבית, וכי במסגרת החפיפה נדרש גם ללוות את העובדים הנחפפים בעת ביצוע המשימות שהועברו אליהם; בהיבט הפרקטי – לא שימשתי כממונה הישיר על התובעת כך שלמעט דיווח שקיבלתי מהתובעת...לא ידעתי מה הועבר, מה בוצע וכיוב' כך שסביר שרציתי לבדוק את העניין מול הממונה הישירה על התובעת – הגב' עדי גל.
בכל מקרה, וזה העיקר: לא אמרתי לתובעת כי החברה מוותרת על עבודתה ביתרת תקופת ההודעה המוקדמת, ולא נתתי לתובעת אישור כי עבודתה הסתיימה. נתתי לתובעת אישור שלא להגיע למקום העבודה, ובלבד שהתובעת תעמוד לרשות העבודה אם וכאשר תידרש לכך – זמינה למענה על שאלות, להגעה למשרדי החברה בהתאם לצרכי העבודה, להמשך חפיפה במידה ויידרש, ובכלל. אישור זה ניתן לה לאחר שחלפה זה מכבר תקופת ההודעה המוקדמת החוקית, ותוך כדי תקופת ההודעה המוקדמת החוזית המוארכת. אני סבור כי בכך נהגתי עם התובעת באופן הוגן והגון, עת עשיתי כל שביכולתי על מנת לסייע לה ולהותיר בידה פנאי רב ככל הניתן לחפש עבודה חלופית, בהתאם לחששות שהעלתה בפני.".
24. בחקירתו הנגדית בפנינו, נתבקש מר קוניא להבהיר את שאמר לתובעת, בהקשר לדרישות ממנה בתקופת ההודעה המוקדמת, וכך הוא סיכם את דבריו: "אני חוזר – אני חושב שהדבר היחיד שעמד לנגד עיני, לצערי פיטרתי עשרות עובדים במפעל, סיטואציה לא נוחה, התובעת הייתה נסערת, ובכתה ולא היה לה נוח לבוא לעבודה שחברים שלה רואים אותה, אני המלצתי לה להמשיך להגיע לעבודה והסברתי לה שזה יעשה לה טוב שתגיע. היא אמרה שהיא תרצה להשתמש בזמן כדי להיפגש עם אנשים ואני אמרתי לה שזה בסדר. אני המלצתי לה להמשיך להגיע לעבודה, להגיע בבוקר, לצאת ולהיפגש עם אנשים, ללכת לאכול איתם צהריים או לשתות קפה ולחזור לעבודה, התובעת חזרה אלי ואמרה לי שהיא לא מעוניינת ואני אמרתי בסדר, אם זה מה שהיא רוצה היא יכולה להיות בבית ואני אתקשר אליה כשאזדקק לה שתגיע או טלפונית. זה היה כל כך ברור. כל מה שהיה נגד עיני זאת התובעת, לא לחינם כשהתפנתה משרה בחוגלה מיד הרמתי טלפון לסמנכ"ל כספים שם וביקשתי שיקבל אותה לראיון עבודה. הוא שאל אותי למה הוא צריך לקבל אותה לראיון אם אני פיטרתי אותה ואני השבתי שהיא עובדת טובה והסיבה היחידה היא שאנחנו בצמצומים. זה צעד נוסף במכלול של הרבה נושאים וצעדים שעשיתי לטובתה של התובעת בסיאוטציה הלא נוחה הזו כדי לסייע ולעזור לה, ניסיתי להיות הגון והוגן.".
25. גם מר יהודאי הצהיר, כי הנתבעת לא ויתרה על המשך עבודת התובעת בתקופת ההודעה המוקדמת, וציין כי התובעת "נדרשה להמשיך ולעמוד לרשות החברה בהתאם לצרכי העבודה.".
מר יהודאי התייחס למדיניות הנתבעת בנושא זה. הוא ציין כי לעתים, ובמקרים המתאימים, הנתבעת נוהגת, לפי שיקול דעתה, לסיים העסקת עובד באופן מיידי, תוך תשלום חלף הודעה מוקדמת. הוא הוסיף, כי במקרים רבים אחרים, החברה ממשיכה להעסיק את העובד בכל תקופת ההודעה המוקדמת – כאשר לעתים העובד נדרש להגיע ולבצע את עבודתו בפועל בכל התקופה, ולעתים החברה מתירה לו שלא להגיע לעבודה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת כדי לאפשר לו לחפש עבודה אחרת, ובלבד שיעמוד לרשות החברה לכל דבר ועניין לפי צרכי העבודה. מר יהודאי ציין כי בשני המקרים האחרונים העובד ממשיך לקבל את מלוא שכרו וזכויותיו עד מועד ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים. לגבי ההסכמות עם התובעת ציין מר יהודאי כך: "יש מקרים, כמו שהיה אמור להיות אצל התובעת, שהעובד עומד לרשות הנתבעת, גם אם הוא לא בא באופן רציף לעבודה, הוא בא לישיבות, עונה לטלפונים, הוא זמין, הוא מגיע לחפיפה כשצריך, במשך כל תקופת ההודעה המוקדמת. עבודתו בנתבעת לא הסתיימה.".
26. לאחר שבחנו את העדויות, על רקע המארג הראייתי שהוצג לפנינו – העדפנו את גרסת הנתבעת. בכל הנוגע לתוכן השיחה שהתקיימה בין הצדדים ביום 25/12/14, נטל השכנוע מוטל על שכם התובעת, אשר מבקשת להיבנות מהצהרות/הסכמות בעל-פה שהיא מייחסת לנתבעת. אלא שבעדות התובעת לא מצאנו את המטען הראייתי הדרוש לשם הוכחת אותן הצהרות/הסכמות, אף לא לכאורה. לאור מכלול הראיות, גרסת הנתבעת נראית סבירה יותר, ולהלן נפרט קמעא.
27. אשר לטענת התובעת לפיה מר קוניא הסכים להארכת תקופת ההודעה המוקדמת – בעדותו בפנינו, מר קוניא עמד על הכחשתו את הטענה. הוא התבקש להתייחס להודעות הדוא"ל ששלחה לו התובעת, ובתשובה הוא ציין כי באותה התקופה התובעת הייתה "בסיטואציה לא נוחה", ניסתה להכניס לפיו דברים, והוא בחר שלא להגיב. כך או אחרת, אין צורך להכביר מילים באשר לטענה זו של התובעת, באשר אין לה נפקות לצורך ההכרעה בתביעה דנא, שהרי ממילא התובעת עותרת לסעדים בגין התקופה שעד יום 11/03/15.
28. אשר לטענה לפיה מר קוניא הורה לתובעת להפסיק להגיע למקום העבודה – חוששים אנו כי הצגת הדברים בתצהיר התובעת עלולה לצייר תמונה לא מדויקת. מן הניתוח בפרק הקודם, עולה כי מר קוניא לא יזם את הפסקת התייצבות התובעת בעבודה, אלא נענה לבקשתה לפטור אותה מהתייצבות במקום העבודה, נוכח החששות שהעלתה. אדרבא עולה כי מר קוניא העדיף שהתובעת תגיע לעבודה, גם אם בחלק מהזמן תעסוק בענייניה הפרטיים.