29. איננו מקבלים את הייחוס למר קוניא, כאילו שחרר את התובעת מהתייצבות במקום העבודה, נוכח מסקנתו כי החפיפה הסתיימה. אף מצב עניינים זה לא הוכח. גם אם התובעת ראתה את הדברים כאילו החפיפה הסתיימה, וגם אם ציינה כך בפניותיה למר קוניא בזמן אמת, אין פירוש הדבר שגם מר קוניא ראה זאת כך.
אנו מקבלים כסבירה, את עדות מר קוניא, לפיה לתפיסתו תהליך החפיפה לא היה תהליך קצר מועד של העברת מידע, אלא הוא כלל ליווי העובדים הנחפפים, וכן זמינות התובעת לכל עניין שיעלה. עמדה זו של מר קוניא, שלא ראינו עילה טובה להטיל בה ספק, מתיישבת כאמור עם בחירת הנתבעת לשלם לתובעת שכר שוטף, חרף שאושר לה לא להתייצב במקום העבודה, ולמרות שעמדה לנתבעת הזכות לוותר על עבודת התובעת ביתרת תקופת ההודעה המוקדמת ולשלם לה סכום חד פעמי נמוך משמעותית. כל שכן, בשים לב שהוברר – והתובעת אינה חולקת על כך - כי התובעת פוטרה על רקע תהליך צמצומים והתייעלות.
30. טענת התובעת שלפיה במהלך השיחה היא ביקשה ממר קוניא לקבל תמורת הודעה מוקדמת, וכן התשובה שייחסה למר קוניא – אף הן לא הוכחו. ועל כך נבקש להוסיף מספר הערות:
א. ראשית, התובעת לא הבהירה כיצד בדיוק קו חקירה זה משרת את טיעונה. אפשר כי התובעת ביקשה לחזק את טענתה, שלפיה באותה עת הנתבעת ויתרה על עבודתה בתקופת ההודעה המוקדמת שנותרה.
ב. שנית, והדברים אף יפים בנוגע לקביעות עובדתיות נוספות - ניכר שהתובעת הייתה מודעת בזמן אמת לצורך בתיעוד, ועל רקע זה היא שלחה מפעם לפעם הודעות דואר אלקטרוני, בהן התייחסה להתרחשויות (מנקודת מבטה). העובדה כי למרבית טענות התובעת אין תימוכין בהודעות מזמן אמת – מוסיפה ומחלישה את טענותיה. ככל הנראה התובעת הייתה מודעת לקושי זה, ולכן ציינה בתצהירה כך: "ביקשתי ממר קוניא מכתב שיחליף את מכתב סיום ההעסקה שיש בידי ושאומר שאני נדרשת להמשיך את עבודתי 'בהתאם להוראות הממונים', אך הוא אמר שאין צורך ובכל בעיה שאפנה אליו.". אלא שבדברים אלו, שממילא לא הוכחו, לא מצאנו סגי, בשים לב לכך שהשיחה האמורה היא קרדינאלית לצורך ביסוס תביעתה, ולפי הצהרותיה היא אף הייתה מודעת לכך גם בזמן אמת.
ג. שלישית, אפילו נניח, לצורך הדיון, כי התובעת עתרה בזמן אמת לתמורת הודעה מוקדמת, ומר קוניא השיב לה כי עדיף לה להמשיך ולקבל שכר – אין פירוש הדבר כי באותה עת עמדה לתובעת האפשרות לקבל תמורת הודעה מוקדמת. ודוק: לפי גרסת התובעת כל שאמר לה מר קוניא הוא שעדיף לה המצב בו היא מקבלת שכר. דהיינו, מר קוניא שיקף לתובעת את יתרונה מהמצב הקיים - הא ותו לא.
31. מחקירתו הנגדית של מר קוניא, עולה כי התובעת מייחסת את היוזמה לשלם לה תמורת הודעה מוקדמת דווקא למר קוניא, וזאת במהלך השימוע -
א. ראשית, לא ברור כיצד קו חקירה זה מתיישב עם הגרסה בתצהירה, לפיה היא זו שביקשה לקבל תמורת הודעה מוקדמת. מכל מקום אין זה העיקר.
ב. שנית, איננו מוצאים כי קו חקירה זה מתאר את שאירע במציאות. כאמור, לאורך כל הדרך עולה כי הנתבעת הייתה מעוניינת ביחסי עבודה עד תום תקופת ההודעה המוקדמת. כך, בפרוטוקול השימוע אין זכר להצעה כזו מצד מר קוניא. בדומה לכך, גם ממכתב ההודעה המוקדמת/סיום ההעסקה עולה מסקנה ברורה לפיה הנתבעת הייתה מעוניינת בהמשך יחסי העבודה ובהמשך עבודתה של התובעת במהלך תקופת ההודעה המוקדמת. כך גם עלה מתצהיר מר קוניא, אשר הסביר באופן בהיר, כי הנתבעת הייתה זקוקה לתובעת במהלך תקופה זו, וכך עולה מהסכמת הנתבעת לשלם סכום עודף בעד המשך קיום יחסי העבודה.
ג. אומנם, במבט ראשון ניתן, אולי, להסיק מחקירתו הנגדית של מר קוניא כי הוא מאשר את שיוחס לו בקו חקירה זה. אלא, שבחינה זהירה של מכלול חלקי עדותו, על רקע ההתרשמות מעדותו, מלמדת בבירור כי לא כך הדבר.
ד. כך העיד מר קוניא בפנינו -
"ש. לגבי הפגישה שלך עם התובעת, לשימוע, במהלך השימוע אתה מעלה את האפשרות שהתובעת תקבל דמי הודעה מוקדמת או תמורת הודעה מוקדמת מדי חודש בחודשו ולא בתשלום אחד כדי שתהנה מהסוציאליות.
ת. כן
ש. זאת אומרת שזה היה רעיון שלך לפרוס את תמורת ההודעה המוקדמת לשלושה תשלומים.
ת. ניסיתי לחשוב רק לטובתה וניסיתי להציע הצעות שנראו לי באותו רגע הכי טובות עבורה.".
ה. יושם אל לב כי השאלות האמורות נוסחו תוך שימוש במונחים משפטיים ("דמי הודעה מוקדמת", "תמורת הודעה מוקדמת"). מייד בהמשך עדותו, כאשר מר קוניא השתמש במילותיו כדי להסביר את הדברים, הוברר כי אין הוא מסכים לאותה פרופוזציה, שהציג בפניו ב"כ התובעת. הוא הבהיר כי הסכמתו לשלם לתובעת שכר (וזכויות נוספות) בתקופת ההודעה המוקדמת, לא הייתה ללא תנאי, אלא היא באה בכפוף להנחה שהתובעת נותרת לעבוד בנתבעת באותה תקופה, וכך בלשונו:
"ש. זה היה מוסכם עליך שהיא תקבל את תמורת או חלף ההודעה המוקדמת בשלושה תשלומים ושיתווסף לזה הזכויות הסוציאליות.
ת. כן. במידה והיא עובדת איתנו אז כן.".
ו. אם עוד נותר ספק, בסמוך לכך נשאל מר קוניא: "האם עבודתה של התובעת הייתה דרושה לך במהלך תקופת ההודעה המוקדמת"?, ועל כך השיב בחיוב.
ז. חרף הדברים הללו, בשלהי עדות מר קוניא, ניסה ב"כ התובעת לייחס לו הצעה לתובעת לפיה תמורת ההודעה המוקדמת תיפרס על פני שלושה חודשים – שוב תוך שב"כ התובעת משתמש במונח המשפטי. בדומה לחלקי עדותו לעיל, תחילה אישר מר קוניא את הדברים, אך כאשר הסבירם במילותיו הוברר כי אינו מבין את משמעות השאלה לגבי פריסת תמורת הודעה מוקדמת על פני שלושה חודשים. עלה מעדותו כי התובעת נדרשה והסכימה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, וכנגד זאת הייתה זכאית לשכר. מניתוח תשובותיו עולה כי העד לא אישר את טענת התובעת לפיה הציע לה לקבל "תמורת הודעה מוקדמת", כשם שלא אישר את טענתה לפיה ביקשה לקבלה. כך באו הדברים לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון:
[...] "ש. תאשר לי שעמדה בפני התובעת האפשרות לקבל את תמורת ההודעה המוקדמת של שלושה חודשים בסכום אחד.
ת. עמדה.
ש. וטכנית אותו סכום אחד נפרס לשלושה חודשים כדי שהיא תוכל...
ת. אתה טועה, לא טכנית אלא מהותית, אם אתה לוקח את כל הסכום, כפי שעשינו לא מעט פעמים, הסתיימו יחסי עובד ומעביד וזהו, לא רואים אותו יותר, לא צריך להיות זמין ולא צריך להגיע לפגישות. במקרה הזה, לא ניתן סכום אחד, אלא נשתמרו יחסי עובד ומעביד והעובד צריך לבוא לעבוד, השכר משולם מדי חודש בתמורה לכך שהתובעת מגיעה וזמינה לשאלות, לכן זה לא טכני אלא מהותי.
ש. אתה אומר שהתובעת יכלה לקבל בתשלום אחד, תחת זאת היא בוחרת לעבוד, להגיע לעבודה ולקבל משכורת של שלושה חודשים.
ת. המילים שלך לא נכונות. היא יכלה לא להגיע לעבודה, היא בחרה להמשיך לבוא ולקבל את השכר, לרבות הסוציאליות ולהמשיך את יחסי עובד ומעביד. לאחר מכן, בפגישה לאחר מכן היא בחרה לא להגיע לעבודה.
ש. הייתה לה אופציה לקבל את כל החלף הודעה מוקדמת., האופציה השנייה הייתה לקבל שלושה חודשים חופש ולקבל שלוש משכורות.
ת. אתה שוב טועה, לא מדובר על חופש מדובר על יחסי עובד ומעביד כל מה שהיא בחרה הוא להמשיך את יחסי עובד ומעביד, להעמיד את עצמה זמינה לרשות החברה ככל שתידרש ובתמורה לקבל שכר.
ש. זה נכון שהיא ביקשה לקבל את כל חלף ההודעה המוקדמת במקשה אחת.
ת. לא זכור לי.".
א(4) האם התובעת דיווחה לנתבעת על התקשרותה עם חברת חוגלה? האם דיווחה על תחילת עבודתה בחוגלה?
32. אין חולק כי מר קוניא היה מודע לכך שבמהלך תקופת ההודעה המוקדמת התובעת באה במגעים עם חברת חוגלה, או שעשויה הייתה לבוא במגעים עמה, במטרה להתקבל לעבוד שם.
33. הנתבעת טענה כי התובעת לא הודיעה לה על אודות עצם התקשרותה עם חברת חוגלה. נראה לנו כי על עובדה זו לא יכולה להיות מחלוקת. בתצהירה התובעת לא התייחסה לנקודה זו באופן ברור, חרף טענות הנתבעת בכתב ההגנה. התובעת ציינה שם, כי מר קוניא היה מודע להצעת העבודה שקיבלה מחוגלה, וכן להתלבטות שלה "באם לקחת את התפקיד". כמו-כן, התובעת הפנתה לטענת מר קוניא כי המליץ עליה בפני סמנכ"ל הכספים של חוגלה ועודד אותה לקחת את התפקיד. מחקירתה הנגדית של התובעת עולה כי היא מודה שלא הודיעה על התקשרותה. כך היא העידה:
"ש. הודעת לנתבעת על תחילת עבודתך בחברת קימברלי.
ת. שיתפתי את מר קוניא בהתלבטות שלי אם לקחת את העבודה כן או לא. לא באתי ואמרתי לו שקיבלתי וחתמתי על ההסכם, אבל לא היה שום ניסיון להסתיר את זה. אנשים שעבדתי איתם ידעו את זה.".
נעיר, כי איננו מקבלים את טענת התובעת לפיה אנשים שעבדה איתם "ידעו את זה" (שהתקשרה עם חוגלה). שכן, המדובר בטענה כללית שלא הובאו ראיות לתמוך בה.
34. מקובלת עלינו גם טענת הנתבעת לפיה התובעת לא הודיעה לה על תחילת עבודתה בחוגלה. טענה זו לא רק שלא נסתרה על ידי התובעת, אלא כפי שניווכח, במידה רבה היא אושרה בעדותה בפנינו:
"ש. אין שום הודעה רישמית שלך, לא הודעת באופן רישמי לחברה, למשאבי אנוש, שהתחלת.
ת. נכון.".
מר קוניא הצהיר, כאמור, כי היה מודע למגעים בין התובעת לחוגלה, ואף המליץ עליה לפני חוגלה. הוא ציין בתצהירו כי לא זכור באם התובעת התייעצה עמו, אם לקבל את העבודה, אך הוסיף שגם אם כך היה, אין ממש בטענת התובעת כי הוא, או הנתבעת, ידעו על כך שהתובעת הועסקה בחוגלה במקביל לתקופת ההודעה המוקדמת. עדותו זו של מר קוניא לא נסתרה בחקירתו הנגדית ובכלל.
35. אשר לטענת הנתבעת לפיה התובעת הסתירה את דבר התקשרותה ותחילת עבודתה בחברת חוגלה באופן מכוון, כדי לזכות בכפל שכר –
המדובר בהאשמה של ממש כלפי התובעת, שדורשת ראיות טובות להוכחתה. כפי שציינו לעיל, בחקירתה הנגדית התובעת הצהירה בפנינו כי לא היה שום ניסיון מצידה להסתיר את התקשרותה עם חוגלה, והנתבעת לא מצאה לנכון להוסיף ולחקרה בנקודה זו. אומנם, במבט אובייקטיבי יש קושי בהיעדר דיווח מצד התובעת (ולכך נידרש בהמשך). אולם, הכוונה שמייחסת לה הנתבעת אינה מסקנה מוכרחת, ולא מן הנמנע כי היעדר הדיווח נבע מן המצוקה בה הייתה שרויה התובעת, שאיבדה את מטה לחמה באחת. מצוקה שכזו עולה אף מתיאורו של מר קוניא. כך או אחרת, מאחר שמסקנתנו היא כי דין התביעה להידחות אף מבלי לדון בטענה זו - פטורים אנו מלדון בה.
א(5) האם התובעת העמידה את כוח עבודתה בכוננות לרשות הנתבעת בעת שהועסקה על ידי חוגלה?
36. התובעת העידה בתצהירה כך: "יש לציין כי כשהתקבלתי לעבודה בחוגלה קימברלי ציינתי בפניהם שאם אצטרך לסייע בנייר חדרה בנושאי עבודתי שם, אהיה חייבת לצאת והם קיבלו זאת בהסכמה מלאה. וכך אכן היה תמיד הייתי זמינה לשאלות – בעיקר מול מר שמעון ביטון וכל צוות אנרגיה משולבת במספר שיחות טלפוניות – ואף בישיבה אחת אליה נקראתי בהשתתפות מר קוניא, יעל נבו המזכירה המשפטית, מר שמעון ביטון ומשתתפים נוספים. ברצוני להדגיש כי לא היה אף מקרה בו היו זקוקים לעזרתי ולא נעניתי מיידית." (ההדגשה במקור). בחקירתה הנגדית, העידה התובעת כי לאחר שמר קוניא התיר לה שלא להגיע לעבודה, היא הגיעה מספר פעמים. התובעת גם חזרה על גרסתה לפיה באותה התקופה גורמים שונים בנתבעת יצרו איתה קשר בענייני עבודה. גרסה זו של התובעת, אין בידנו לקבל במלואה, ולהלן נסביר.
37. האם התובעת וחוגלה הסכימו כי בכל עת בה תידרש, התובעת תהא זכאית לעמוד לרשות הנתבעת?
א. תחילה נפנה לכך שהתובעת לא התיימרה לטעון להסכמה שכזו. כפי שראינו לעיל, גרסת התובעת בתצהירה הייתה שחוגלה הסכימה לכך שאם תצטרך "לסייע" בנתבעת, אז היא תהא חייבת לצאת. מכל מקום, אין זה העיקר, ומוכנים אנו להניח כאילו הצהירה התובעת שהסכימה עם חוגלה, שחובות התובעת כלפיה, בתקופה שעד תום תקופת ההודעה המוקדמת בנתבעת, כפופות לחובתה לעמוד לרשות הנתבעת בכל עת.
ב. הנטל לשכנע בדבר אמיתות טענה שכזו מוטל במלואו על שכם התובעת, והיה עליה לתמכה בראיות משכנעות. כך, למשל, היה בידי התובעת להציג מסמך המתעד אותה הסכמה מהותית (ככל שהדברים תועדו בכתב), או לחלופין לזמן לעדות את נציג/נציגי חוגלה עימו/עימם סוכמו הדברים. דא עקא שהתובעת בחרה להסתפק בעדותה.
ג. זאת ועוד, בחקירתו הנגדית של מר יהודאי, העירה ב"כ הנתבעת כי התובעת סירבה לחשוף את הסכם העסקתה בחוגלה. ליתר דיוק, התובעת צירפה לתצהירה חלק קטן מן ההסכם, אלא שמהחלק שהציגה לא ניתן ללמוד מאומה לענייננו. בין היתר, לא ניתן לקבוע האם החוזה האמור כלל תנייה האוסרת עבודה סימולטנית במקום נוסף, כפי שקיימת בחוזה בינה לבין הנתבעת. בעקבות הערת ב"כ הנתבעת במהלך דיון ההוכחות, שאל בית הדין את התובעת מדוע לא חשפה את הסכם העסקתה עם חוגלה. ב"כ התובעת השיב "שזה ההסכמות שנעשו לפני ההסכם, זה לא מופיע בהסכם אבל אלו היו ההבנות.". אלא שמדובר בטענות בעלמא שלא הוכחו.
ד. מחדלים אלו מצד התובעת אין פירושם רק שהטענה בדבר הסכמות עם חוגלה לא הוכחה, אלא הם מצדיקים מסקנה כי אילו הוצגו לפנינו ראיות רלבנטיות אלו היו הן מחלישות את גרסת התובעת.
ה. כפועל יוצא מהאמור לעיל, אנו קובעים כי החל מיום 26/01/115, הוא המועד שבו החלה התובעת לעבוד בשירות חוגלה, התחייבותה היסודית של התובעת כלפי חוגלה - כפי התחייבותו היסודית של עובד כלפי מעסיקו במקרה הטיפוסי - הייתה להעמיד את כוח עבודתה לרשות חוגלה, ללא כל סייג.
ו. כמו-כן, בהיעדר טענות וראיות מתאימות מצד התובעת, יש להניח כי התובעת, אשר על פי ראיותיה הועסקה בחוגלה ככלכלנית תפעול, הועסקה שם באופן סדיר, ובשעות הפעילות הרגילות.
ז. נסכם ונאמר כי מעת שהתובעת הועסקה בחוגלה, היא העמידה כוח עבודתה באופן בלעדי לרשות חוגלה.