30. עו"ד בן אור הבהירה כי אכן בתחילת ההתקשרות לא עמד המנוח על העברת המניות לרשותו לאלתר נוכח לחציו של יניב שביקש לדחות את הדבר, ואולם כעבור זמן, אחר שראה כי הנתבעים אינם מתכוונים לעמוד בהתחייבויותיהם ע"פ ההסכמים, עמד על העברתן לידיו ומעת שהדבר לא בוצע הגיש את תביעתו (עמ' 201 ש' 20-25 לפר', עמ' 202 ש' 13-14 לפר', עמ' 204 ש' 19-22 לפר').
31. מתוך עדותה של עו"ד בן אור עולה, אפוא, כי הוסכם על הצדדים בהסכם הראשון כי כנגד התחייבות המנוח ויניב לִטוֹל לשכמם נשיאה בחובות שונים שהיו על נתבעים הוסכם כי הם יקבלו זכויות בפרויקטים ונכסים שונים וכי להבטחת קבלת הזכויות בפרויקטים הנזכרים תבוצע העברת מניות בחברות, הנתבעות 6-8, על שמם באופן יחסי לחלקם של הפרויקטים בכלל פעילות החברות. אומנם המנוח לא עמד בתחילה על העברת המניות על שמו ואולם כאשר החל לחשוש שמא לא יקבל זכויותיו ע"פ ההסכם הראשון ביקש לעמוד על כך, הדבר הוביל לחתימת ההסכם השני אשר כלל הפקדת ייפוי כוח בלתי חוזר בידיו של עו"ד ברנס לצורך מימוש זכויות המנוח ע"פ ההסכם הראשון, ולבסוף, אחר שראה המנוח כי אינו מקבל את זכויותיו ע"פ ההסכם הראשון הגיש תביעתו ועתר להעברת המניות לידיו.
32. עדות חשובה נוספת להבהרת אומד דעתם של הצדדים בעת חתימתם על ההסכמים היא עדותו של עו"ד רמי ברנס, אשר הצדדים נעזרו בו לצורך ניסוח ההסכם השני.
עו"ד ברנס מסר את גרסתו לעניין התכלית בגינה פנו אליו הצדדים לצורך החתימה על ההסכם השני. לדבריו ההסכם השני נועד על מנת לעשות "סדר בדברים" ובמערכת היחסים שבין הצדדים וזאת מתוך חששו של המנוח כי זכויותיו המפורטות בהסכם הראשון יפגעו. על אף שכך, לדבריו "המנחה המוביל הברור החד משמעי של עריכת ההסכם היה מר יניב גזיאל" (עמ' 75-76 לפר'). לדברי עו"ד ברנס עריכת ההסכם השני נעשתה באופן ברור על דעת כך שהאמור בו לא יפגע בהתחייבויות המפורטות בהסכם הראשון ובכלל זה בהתחייבות הנתבעים להעביר מניות למנוח וליניב, ובלשונו –
"...(ו) ציינתי במפורש, וזה היה לבקשת יניב עצמו, שזה לא בא לפגוע בהסכם הראשון ששם דובר המפורש על העברת מניות " (הדגשה שלי – צ.ו; עמ' 79 ש' 26-27 לפר')
לדבריו מטרתו של ההסכם הייתה שהמנוח "יקבל חצי מהרווחים כי בשלב זה טרם הועברו המניות" (עמ' 86 ש' 11-12 לפר'). כאשר נשאל מדוע לא ביצע בפועל את העברת המניות כפי שהוסכם, לכאורה, בהסכם הראשון, הבהיר כי לא נדרש לעשות זאת בשלב זה ע"י הצדדים כיון שיניב חשש מכך שיידרש לשלם מס בגין העברה זו, ובלשונו –
"כי לא נתבקשתי לעשות בהסכם הזה עסקת ביצוע של העברת המניות, אני יודע להחתים על כתב העברת מניות, שטר העברת מניות, ולא התבקשתי לעשות את זה כאשר יניב אמר "זה לא עכשיו", בין היתר בגלל שהוא היה צריך לשלם מיסים" עמ' 80 ש' 1-3 לפר')
עוד הבהיר כי התבקש בהסכם השני להבטיח את זכויות המנוח טרם העברת המניות לידיו ולוודא כי חלוקת הרווחים בין המנוח ליניב תעשה אף טרם העברת המניות (עמ' 83 ש' 10-11, עמ' 85 ש' 23-25, ועמ' 86 ש' 11-12 לפר').
כאשר נשאל עו"ד ברנס האם הצדדים הבהירו לו מתי הם מתכוונים להעביר את המניות השיב כי הייתה התחמקות של ממש מצד יניב בכל הקשור לביצוע העברת המניות וכי המנוח לא רצה להתעמת עמו באותו שלב –
"יניב אמר כל הזמן "לא עכשיו". משה מבין בדברים האלה כמו שאני מבין סינית הפוכה. הוא לא הבין בדברים האלה. הוא עירב אותי בכל דבר כולל עניינים אישיים, אמרתי לו בדבר הזה אני לא מתערב..." עמ' 83, ש' 25-27 לפר')
בצד זה הבהיר עו"ד ברנס כי הבין שהעברת המניות מהווה עניין יסודי בהסכמות הצדדים ולצורך כך אף הכין את יפוי הכח שנחתם ע"י יניב, ובלשונו -
"להבטיח את חלוקת הרווחים ולהבטיח שיהיה יפוי כח גם להסכם הראשון להעברת המניות שבשליטתו של יניב..." (עמ' 89 ש' 6-7 וכן ראו עמ' 95 ש' 29-32 לפר')
וכן –
"התשובה שזה נועד להבטיח את הרווחים, ושתיים- לאמץ את ההסכם הראשון שבו כתוב העברת מניות" (ה.ש – צ.ו; עמ' 95 ש' 18 לפר')
33. אם אבוא ואסכם הדברים, עו"ד ברנס, אשר התרשמתי כי עדותו ניתנה באופן אובייקטיבי ללא כוונה או רצון לשרת מי מהצדדים, הבין מהצדדים עצמם כי קיימת התחייבות שמקורה בהסכם הראשון להעביר מניות למנוח וכי הצדדים אינם עומדים על העברת המניות בפועל בשלב זה, וכי ניסוח ההסכם השני נועד להבטיח כי המנוח יקבל מחצית מריווחי הפרויקטים הנזכרים בהסכם הראשון עד לביצוע העברת המניות בפועל.
34. למעשה הסכמת הצדדים להעביר את מניות החברות לידי המנוח ויניב מקבלת את אישורה וביטויה גם בהסכם השני בו הוסכם על מתן יפוי כח לעו"ד ברנס שישמש, כלשון סע' 7 להסכם השני, למטרות הבאות –
"יניב עצמו יחתום על יפוי-כוח בלתי חוזר המייפה את כוחו של עו"ד רמי ברנס מנתניה לחתום בשמו ובמקומו על כל מסמך שיהיה דרוש להבטחת זכויות בן-אור עפ"י הסכם זה לרבות במידת הצורך, על פרוטוקולים, שטרי העברת מניות, שטרי מכר ויוצא באלו מסמכים. וכן לבצע בשמו כל פעולה בקשר לביצועו של הסכם זה והסכם מיום 30/05/11 האמור להלן" (הדגשה שלי – צ.ו)
ודומה כי הדברים ברורים ואינם צריכים ללימוד.
35. לעדותו זו של עו"ד ברנס חשיבות רבה מהטעם שהוא עד אובייקטיבי אשר נחשף לרצון שני הצדדים בעריכת ההסכמים ומתוך התרשמותי כי הקפיד לדייק ולהעיד דברים כהווייתם מבלי לנסות ולייפותם. די שנפנה לעניין זה לתצהירו של יניב המודה בתצהירו כי קיימת חשיבות רבה לעדותו של עו"ד ברנס בהיותו מודע לרצון הצדדים ואומד דעתם בעת עריכת ההסכם השני, הסכם שלניסוחו, כאמור, קיימת השפעה אף על הבנת ההסכם הראשון ותכליתו, וכדברי יניב –
"... גירסתו של עו"ד ברנס מהווה חוליה מכרעת בפרשנות – ההסכם למקרה שבית המשפט יקבע כי יש צורך בנסיבות חיצוניות לפרשנותו, שכן הוא היה איש סודם של המנוח ועוה"ד ורד..." (סעיף 15, ש' 8 לתצהירו של יניב)
36. אף הנתבע 2, אשר בחר שלא להגיש תצהיר מטעמו, על אף היותו דמות מרכזית ומובילה בהתקשרות העסקית שבין הצדדים, נחקר על נסיבות עריכת ההסכם הראשון.
לדבריו הוא חתם על ההסכם מתוך לחץ שהפעיל עליו בנו יניב אשר ביקש לשכנע אותו להעביר לידיו פרויקטים שונים כנגד נשיאה בחובות שונים של הנתבעים והחברות (עמ' 207-208 לפר'). במהלך עדותו ניסה לטעון כי לא היה מודע לפרטי ההסכם הראשון עד תומם וכי חתם אחר שאשתו, שושנה, אמרה לו לחתום עליו –
"ש. האם אתה זוכר את נסיבות החתימה על ההסכם, איפה נעשה.
ת. אצלי בבית ואני זוכר שזה היה בערב, אשתי אמרה תחתום, אני סמכתי על מה שנאמר ואני נשבע באלוהים שלא קראתי את ההסכם, שושי אמרה לי בוא נפסיק" (עמ' 210 ש' 20-22 לפר')
למעשה ענה העד תשובות סותרות לשאלה האם קרא את ההסכם ושינה טעמו לעניין זה מתשובה לתשובה (ראו עמ' 215 ש' 34-35, עמ' 216 ש' 3-5, עמ' 229 ש' 12-16 ועמ' 274 ש' 17 לפר').
כאשר נשאל מה הייתה מהות ההסכם, השיב כי מהותו הייתה מכירת הפרויקטים של הבנייה המצוינים בהסכם גופו (שם, ש' 29-34). רוברט הודה בעדותו כי על פי ההסכם כל הפרויקטים של הנתבעת 6 היו אמורים לעבור לידי המנוח ויניב זולת לפרויקט ריינס (עמ' 211-212 לפר'), כאשר פרויקט ריינס מהוה 30% מכלל הפרויקטים (עמ' 213 ש' 29 ועמ' 215 ש' 13-15 לפר').
לטענת רוברט הוא כלל לא התכוון להעביר את מניות החברות לידי המנוח ויניב (עמ' 222 ש' 11-13 ועמ' 223 ש' 24-26 לפר'), ואחר שאומת עם נוסח ההסכם הראשון המציין מפורשות העברת מניות לידיהם ניסה לטעון כי כלל לא היה מודע לתנאי זה –
"חוזר ואמר שאני מטומטם שחתמתי, תאמיני לי עכשיו אני למד..." (עמ' 215 ש' 22 לפר' וכן ראו עמ' 229 ש' 12-16 לפר')
מנגד הודה העד כי הוא עצמו קיבל לידיו מניות כנגד הפרויקטים שלא הועברו למנוח וליניב במסגרת ההסכם הראשון כמפורט בסע' ד' להסכם הראשון ! (עמ' 218 ש' 7-8 לפר').
37. בדומה גם שושנה, אשתו של רוברט, ניסתה לטעון כי איננה זוכרת את האמור בהסכם הראשון וכי למעשה לא הכירה אותו על תוכנו –
"אני לא זוכרת על מה התחייבתי, איך אני יכולה להתחייב על מניות אם אני לא יודעת. אני לא עבדתי על אף אחד, עשיתי הכל בתום לב, מה שהוביל אותי זו האמונה" (עמ' 238 ש' 22-23 לפר')
יחד אם זאת היא אישרה כי אינה מתכחשת לאמור במסמך עליו חתמה –
"אני אישרתי את מה שחתמתי. לא מתכחשת " (שם, ש' 27-28 )
38. עדותו של יניב, זה שלכאורה אמור היה לעמוד לצדו של המנוח בקבלת המניות ע"פ ההסכם הראשון אך, כך לטענת התובעים, בחר להפר את ההסכם ולהדיר את המנוח מקבל את זכויותיו על פיו, הייתה תזזיתית ומבולבלת ותחושתי היא כי העד העיד באופן זה מתוך כוונת מכוון לכסות ולהאפיל על נסיבות האמיתיות באשר לחתימת ההסכם וכוונת הצדדים באשר להתחייבויות השונות שנטלו על עצמם על פיו.
מכל מקום, יניב הציג עצמו כמי שהוביל את הפרויקטים של החברות, וכי בשלב מסוים הוא היה מעוניין "להתנתק" מהשותפות עם בני משפחתו לפיכך יזם את ההתקשרות עם המנוח שעיקרה העברת הפרויקטים שהיו בניהול החברות הקשורות למשפחת גזיאל לידיהם (עמ' 288 ש' 5-7 , וש' 26-28 לפר'). בצד עדותו לפיה קודם לחתימת ההסכם נערכו בינו והמנוח לבין הוריו כ 15 מפגשים בעניין תוכנו של ההסכם, טען כי הוריו לא הבינו עד תום את המוסכם, וכי חתמו על ההסכם כיוון שהלחיץ אותם בצעקותיו (עמ' 289 ש' 5-7, ש' 11-15, עמ' 291 ש' 29-34 לפר').
כאשר נשאל באשר לסעיף ג' להסכם שעניינו העברת מניות השיב תשובות מבולבלות וסותרות –
"ש. בסע' ג' נאמר לאחר חתימת הסכם זה מתחייבים הצדדים להעביר מניות, מי הרוכשים ?
ת. אני ומשה (=המנוח- ה.ש-צ.ו)
ש. אתה אומר שהיו אמורים להעביר מניות, למי?
ת. לי ולמשה.
ש. מי היה אמור להעביר מניות?
ת. אף אחד, אני הייתי אמור להעביר לפאלס פיתוח" (עמ' 295 ש'31 – עמ' 296 ש' 1 לפר')
39. מיד יאמר, אינני מקבל את טענות הנתבעים רוברט ושושנה כי לא קראו או לא הבינו את ההסכם הראשון. עסקינן בהסכם משמעותי במסגרתו נטל אחד הצדדים להסכם על עצמו אחריות לחובות רבים העומדים לשכמם של הנתבעים 2-8 ואינני מקבל את ניסיונותיהם של בני משפחת גזיאל להציג מצג כאילו ההסכם נחתם אך ורק בשל לחצים לא סבירים שהופעלו עליהם ע"י יניב.
ברי לי כי רוברט כאיש עסקים מנוסה קרא היטב את ההסכם והבינו וכך גם שושנה אשר עבדה כפקידה עשרות שנים במשרד עורכי דין ואמונה על הבנת מסמכים משפטיים (עמ' 234 ש' 17-18 לפר'). ניסיונם של הנתבעים להתחמק כעת מהחובה להעביר מניות ע"פ התחייבותם המפורשת בהסכם הראשון בטענה כי לא היו מודעים להוראה שכזו בהסכם קודם לחתימתם עליו, אין להסכין עמה.
40. למעשה יש לפנינו ראיה להתחייבות דומה לזו שנטל על עצמו מר רוברט בדרך של העברת מניות כנגד מסירת פרויקטים אף בהסכמים אחרים עם גורמים שונים, כגון ההסכם שחתם עם בנו אורן גזיאל בעניין "פרויקט בארי" במסגרתו נעשתה אף התחייבות להעברת מניות כאשר רוברט הודה כי העברת המניות הייתה באופן יחסי לשווי פרויקטים המועברים (ראו טענותיו בסע' 27.4 לכתב התביעה שהוגש על ידו לביטול העברת המניות בגין אותו הסכם בהליך ת.א 14476-01-16 וכן ראו עמ' 227 ש' 31 עד עמ' 228 ש' 2 לפר').
ואם כן, דרך הפעולה לפיה העבירו הנתבעים פרויקטים לאחרים בשל חובות כספיים שרבצו עליהם כנגד הבטחת מניות בחברות בשליטתם אינה חדשה להם ואין לקבל את טענותיהם כאילו לא היו מודעים לכך שבהסכם עליו חתמו נטלו על עצמם התחייבות להעביר ממניות החברות כנגד הפרויקטים אותם מסרו לאחרים לשם ניהולם.
41. זאת ועוד, כידוע, הובהר בפסיקה כי חזקה על אדם שהוא יודע על מה הוא חותם וכי חתימתו מחייבת אותו (ע"א 8533/06 נורית גילמן נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ, (2008) פסקה 5). על המבקש לסתור חזקה זו, מוטל נטל הראיה והשכנוע בראיות פוזיטיביות וברמת הסתברות של אפשרות קרובה (עניין גילמן הנ"ל, פסקה 5; ע"א 84/80 כמאל קאסם נ' ד"ר נאדים קאסם, (1983)). הנתבעים לא הניחו לפני בית המשפט תשתית ראייתית משכנעת לפיה לא היה מודעים לתוכן המסמך במלואו במעמד חתימתו, למעשה העובדה שכל בני המשפחה חתמו על המסמכים כמו גם על טיוטות הסכם זה מעידה על גמירות דעת מוחלטת באשר להסכם ותוכנו ובאשר למחויבותם של בני משפחת גזיאל לקיים את כל מה שנאמר בו. האינטרס בחתימת הנתבעים על ההסכם הראשון הוא ברור ולא נסתר – חילוצם מהחובות הכספיים הרבים שרבצו עליהם והירתמותו של המנוח לשאת בחובות אלו כאשר לנתבעים נותרים נכסים משמעותיים דוגמת מלון פאלאס השווה מליוני ₪ ואשר מניותיו של יניב בעניין פרויקט זה הועברו אליהם בהתאם להסכם (ראו עדות יניב עמ' 289, שורה 35 לפר').
42. עוד שוכנעתי כי אין ממש בטענות הנתבעים כי חתמו על ההסכם תחת לחץ או כפייה וכי טענות אלו נטענו אך ורק אחר מעשה ואחר שסברו הנתבעים כי ההתקשרות הנזכרת אינה מטיבה עמם ואינה מועילה להם. כאמור, מעדותו של יניב עלה כי הצדדים קיימו לפחות 15 פגישות קודם לחתימת ההסכם, דבר המלמד על כך שחתית ההסכם לא נעשתה בחיפזון אל מתוך שיקול הדעת ובחינת הוראותיו, העובדה שההורים סברו כי בחתימתם על ההסכם הם ממלאים גם את רצונו ושאיפותיו של הבן יניב אינה עולה כדי מעשה כפייה המצדיק את איונו של ההסכם, הסכם אשר אין חולק כי ביצועו החל תוך כך שהמנוח משקיע כספים רבים בפרויקטים, כעולה מהמפורט בסעיפי ה"הואיל" של ההסכם השני.