603. אותו עד, עזרא שור, העיד כי מיכה הינו ספרטני וברוב הפעמים שהיה בברלין, לן בדירתו וישן על ספה בסלון, ולא אכל במסעדות יוקרה (ציטוט מעדותו בפרוטוקול המופיע בסעיף 840). בהמשך הסיכומים, בהקשרים שונים, מביאים ב"כ התובע ראיות לפיהן נסע מיכה במחלקה ראשונה, התארח בבתי מלון בדרגה גבוהה ואכל במסעדות יוקרה בסדר גודל של אלפי שקלים לארוחה.
604. בפרק ה.5., שכותרתו "סיכום ביניים – מימון החברות את נסיעותיו הפרטיות של מיכה בתקופה הראשונה", נכתב בסעיפים 846-856 לסיכומי התובע כדלקמן (הקווים וההדגשות במקור):
"846. בהתייחס לכל האמור לעיל יטען איציק, כי בהעדר דו"חות נסיעה ערוכים כדין, עובר הנטל על מיכה לסתור את ההנחה לפיה כלל נסיעותיו של מיכה בתקופה הראשונה היו נסיעות פרטיות. והנה, לא רק שהנטל לא הורם, אלא שבהליך הוכח – מעבר לכל צל של ספק ובוודאי שבדרגה הנדרשת בדין האזרחי – שמיכה עשה שימוש בקופת החברות לצורך מימון נסיעות פרטיות בתקופה הראשונה.
--- סוף עמוד 136 ---
847. נחזור ונזכיר, כי מיכה הינו אורגן של החברות – מנכ"ל, דירקטור, בעל שליטה ומורשה חתימה, ומשכך חב בחובות אמון וזהירת מוגברות כלפי החברות.
848. אין ולא יכול להיות חולק, כי שימוש בקופת החברות, לצורך מימון נסיעות פרטיות, הינו מנוגד לדין, לרבות להוראות סעיף 254(א) לחוק החברות, הקובע חובת אמונים של נושא משרה לחברה.
849. למותר לציין, כי מעשים אלה אף עולים כדי עבירה פלילית של גניבה על ידי מנהל, שעונשה שבע שנות מאסר (ראה: סעיף 392 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין")).
850. ודוק; בהתאם להוראות סעיף 383(ב) לחוק העונשין – 'לעניין גניבה לפי סעיף קטן (א) אין נפקא מינה שהנוטל או השולח יד הוא חבר דירקטוריון או נושא משרה בתאגיד שהדבר שייך לו, ובלבד ששאר הנסיבות מצטרפות כדי גניבה.'
851. כמו כן, בשים לחובת האמון המוגברת של נושא משרה בחברה (ובענייננו – גם מורשה החתימה היחיד בחברות), כמו גם לאפשרות הקלה, יחסית, של נושא המשרה למעול באמונה של החברה, אף נקבע לצדה של העבירה עונש מוחמר לעומת עבירת הגניבה הרגילה, הקבועה בסעיף 384 לחוק העונשין.
852. בכל סיטואציה אחרת, לו ההתנהלות בחברות הייתה תקינה ואלמלא מיכה היה מחזיק בידיו הן את המפתח לקופת החברות והן את ההחלטה על הדיווח כאמור – אין כל ספק כי התנהלותו של מיכה בחברות הייתה אף מגיעה לכדי בירור פלילי של ממש.