619. בפרק זה יש התייחסות פרטנית למספר נכסים, כאשר שוויים גבוה מאד ואינו מתיישב עם מצבם הכלכלי של החברות, כאשר בסעיף 873, מפרטים ב"כ התובע כי בין "הנכסים המניבים" שנסע מיכה לבחון – כך לגרסתו ולשיטת מקבץ עדיו הכוזבים – מצויים אלה: מלונות מרשת "ים סוף" בלונדון, ששוויים כמה למעלה מעשרה מיליון דולר; מלון "דומוס" בגרמניה, ששוויו כ-4,700,000 אירו; מלון גולדן טוליפ ברומניה, בשווי של 7,000,000 אירו; מקבץ דירות בגרמניה, בשווי של כ-7,000,000 אירו; מרכז מסחרי בגרמניה – בסכום של כ-9,700,000 אירו.
620. לטענת ב"כ התובע, גם בהנחה שהחברות התכוונו לממן את הרכישות הללו באמצעות מינוף בנקאי, הרי שלדברי העדים מטעם הנתבעים – ההון העצמי המינימאלי שנדרשו החברות להשקיע באותן עסקאות – לו אמנם היו – עמד על כ-1,500,000 דולר ואף 2,800,000 אירו (סעיף 888). גם מיכה עצמו טען בעדותו כי נסע לרכוש נכס שההון העצמי הנדרש לצורך רכישתו עומד על 4 מיליון אירו (סעיף 889).
621. לפיכך, טוענים ב"כ התובע כי אם "אמנם היה ממש בגרסתו של מיכה, הרי בסכומי ההשקעות הנ"ל היה ניתן לשלם בין 200% לבין 600% מהמס על שכרו "המוסכם" לשנים 2006 – 2013 (כ-3.3 מיליון ₪)" (סעיף 890).
622. ב"כ התובע, כותבים בהמשך כי גם בית המשפט הנכבד היה ער לדיסוננס בין "גרסת הצנע", בה נקט מיכה כשנשאל מדוע לא דיווח ושילם את המס על "שכרו המוסכם", אילו השכר היה אמנם מוסכם, לבין גרסת חיפוש הנכסים היקרים והפומפוזיים בחו"ל, ומצטטים קטע מן הפרוטוקול (סעיף 891 לסיכומיהם).
623. תשובתו "היצירתית" של מיכה לתמיהה זו הייתה, כי "יש הבדל גמור בין אם הוצאת ושילמת שזה כסף כבר לא שלך, זה יצא מהחברה, לבין אם קניתי נכס ועדיין של החברה" (עמוד 1622 לפרוטוקול, שורות 26-27) (סעיף 892 לסיכומים).
624. עם זאת, תשובה זו עומדת בניגוד לגרסתו השנייה של מיכה בעניין "השכר המוסכם", לפיה החברות לא היו מסוגלות מבחינה תזרימית לשלם את המס על שכרו (סעיף 893).
625. וכאן טוענים ב"כ התובע: "אם החברות מסוגלות מבחינה תזרימית לרכוש נכסים בשווי של מיליוני דולרים, בוודאי שהן מסוגלות לעמוד בהוראות הדין ולשלם מס על שכרם של העובדים בחברות" (סעיף 894); מאידך גיסא, אם החברות נתונות בקשיים תזרימיים שאינם מאפשרים להן לעמוד בהוראות הדין כאמור, הרי שקל
--- סוף עמוד 142 ---
וחומר שהן יתקשו לגייס כספים לרכישת נכסים נוספים, בוודאי כאשר מדובר בנכסים אשר במהותם אינם נזילים (כזכור, מיכה טען כי המיזם הנדל"ני בהונדורס היה מגרשים במושע, עם מספר שותפים, לבניית נכסים כלשהם ("וילות, דירות, לא יודע") שאת טיבם לא זכר, וכן אישר כי לא מדובר בנכס המייצר תזרים כספים מיידי; גם עזרא שור אישר, כי מיכה היה מעוניין בהשקעה לטווח ארוך (סעיף 895). ובהמשך, מצוטט מהפרוטוקול אישורו של מיכה כי כאשר נרכש כסף מהכספים הנזילים שהיו בחברה, הכספים אינו מצויים עוד בחברה והיא נותרת עם נכס שאינו נזיל (סעיף 896).