1540. בתפילת השחר מתפלל כל אדם – ולבטח שופט – כי הקדוש ברוך הוא ישמור עליו מפני "דין קשה ובעל דין קשה".
1541. הדין היה אכן קשה, כולל הצורך לעיין בפרטים ובפרטי פרטים. עשיתי כמיטב יכולתי כדי לפסוק על פי הדין, האמת והצדק.
1542. ועתה, אני פונה אל המתדיינים עצמם: מי שזכה – זכה; מי שעמדתו התקבלה – יוצא מרוצה; מי שעמדתו לא התקבלה – יוצא פחות מרוצה.
1543. ברם, עם כל זה שהקדשתי חיי לעולם המשפט, אני עדיין מאמין שפרט למשפט יש את עולם המציאות והחיים.
1544. נחשפתי לחיי המשפחה על דורותיה.
--- סוף עמוד 381 ---
1545. אומר דברים שהציקו לי: הנכסים והעושר, שהוצגו בפניי בהליך זה, מקורם באב המשותף – עובדיה לוי ז"ל. אני חושש כי ממרום שבתו בעולם האמת, אם היה יודע כיצד הגיע מפעל חייו למאבק משפטי כה מר, הדבר היה מסב לו צער.
1546. צער רב יותר, כך אני חושש, נגרם לעובדיה לוי ז"ל, מהדבר הבא: כמקובל בחברה היהודית, בכלל, והספרדית בפרט, הכבוד הגדול הניתן למי שעומד בראש המשפחה הוא שנכדיו נקראים על שמו.
1547. והנה, נוכחתי לדעת כי אותם נכדים, בני הדודים, עובדיה ועובד, ניצבים משני צדי המתרס, אינם מדברים זה עם זה, והסבא מן השמיים מזיל דמעה.
1548. בקשתי שטוחה לאיציק ולמיכה: אם לא למענכם, כי אז, למען אמכם, טובה, ולמען אביכם ולמען ילדיכם, אנא, עשו את כל הניתן כדי להגיע להבנה ולפשרה, בדרך של הפרדה, כפי הדוגמה שהבאתי מאברהם ולוט.
1549. מיכה כבר מתקרב לגיל 70, ואיציק צועד אט אט בעקבותיו.
1550. בגיל זה יש להסתכל על העולם ולבדוק: מה עשינו, מה הותרנו בעולם, ובעיקר מהי המורשת שאנו מנחילים לילדינו: האם המשך מאבק משפטי מוצלח, פחות או יותר? האם התעקשות על כל פרט ועל כל שקל, כדי להראות שאני צודק והצד השני טועה?
1551. אין מחלוקת הרכוש נשוא ההתדיינות נמדד בסדר גודל של מאות מיליוני ₪.
1552. ישאלו את עצמם, הן מיכה והן איציק: האם לצאת מן ההליך ב-200 מיליון ₪ או ב-180 מיליון ₪, האם הפרש זה מצדיק אובדן בריאות, ניתוק מבני משפחה וכעס בלתי נגמר, מדוע שופט פלוני קיבל או לא קיבל את עדותי, כאשר אני בטוח במאה אחוז שהאמת לצדי ורק השופט טעה.
1553. אני מציע למיכה ולאיציק, כל אחד בנפרד, להתייצב מול המראה, ולבחון את השנים שחלפו, האנרגיה שהשקיע כל אחד מהם, ומהי המורשת שהם מעבירים לילדיהם.
1554. בקשתי שטוחה בפני הצדדים, כי יעשו את חשבון הנפש, ויכו כל אחד על החזה שלו, ולא על החזה של אחיו, ויגיד כי מחר יום חדש, וכי למען שלום המשפחה אני מוכן לוותר קצת, כדי לפתור את הסגה המשפחתית האמורה.