359. רישום התחייבויות אלו, גם בסכומים פעוטים בהרבה מהסכומים המיוחסים ל"התחייבויות" בגין "שכרו המוסכם" של מיכה, מוביל לשתי מסקנות מרכזיות: האחת, בספרים נרשמו התחייבויות, גם פעוטות, וזאת חרף תיאוריית ה-Little GAAP בה טענו הנתבעים, כי החברות אוחזות. והשניה, אין יסוד אף לטענתו של מיכה (אשר ייחד לטענות לעניין שכרו, מספר עמודים מצומצם ביותר בתצהירו עב הכרס, בן 198 העמודים) – לפיה אי רישום ההתחייבות בדו"חות הכספיים למעשה היטיבה עם החברות, שכן הדבר איפשר לחברות לא לכלול הוצאות מימון ביחס להתחייבות זאת (ראה סעיף 503 לתצהיר מיכה) (סעיף 390). אין בה כדי להסביר מדוע בשנים שנסקרו בנספחים 61-63 לעיל (ובשנים נוספות), כן נכללו התחייבויות לספקים, לעובדים וכיו"ב. שהרי, אם מטרת החברות באי רישום ההתחייבות כלפי מיכה, הייתה חסכון בהוצאות מימון, מצופה היה כי החברות יפעלו כך לאורך כל הדרך, וישמיטו מהדו"חות גם התחייבויות לספקים או לעובדים אחרים וכיו"ב (באשר גם התחייבויות אלו כרוכות בהוצאות מימון לחברות, בדיוק כמו ההתחייבויות הנטענות כלפי מיכה). בפועל, כאמור, לא כך נעשה והדו"חות כן שיקפו התחייבויות כאמור לצדדים שלישיים (סעיפים 390-392).
360. וכך מסוכמים הדברים בסיכומי התובע (סעיפים 393-396; ההדגשות והקווים במקור):
"393. לסיכומו של תת פרק זה – אין חולק, כי "ההתחייבות" לשכרו המוסכם של מיכה לא נזכרה בדו"חות הכספיים. אף אין חולק (לפחות, אליבא דמומחים מטעם הנתבעים), כי ההתחייבות האמורה הייתה צריכה להשתקף בדו"חות.
394. נחזור ונדגיש, כי התנהלות מטרידה זו של מיכה והחברות זועקת עוד יותר, שעה שמדובר בחוב לבעל מניות מהותי בחברות ומנהלן
--- סוף עמוד 78 ---
היחיד, אשר החברות חבות חובה מוגברת לשקף בדו"חותיהן הכספיים את ההתחייבויות כלפיו.
395. מיכה הוא האורגן הבכיר באשכול החברות, המחזיק הבלעדי במניות ההנהלה המקנות לו שליטה מוחלטת ובלעדית בחברות, וממילא חלה עליו חובת אמונים מוגברת שלא לנצל כוחות אלו לקידום ענייניו האישיים.
396. מכל מקום, אין הנחה סבירה יותר לאי רישום "החוב" למיכה בכל הדו"חות הרלוונטיים שעד לפרוץ הסכסוך (ואף למעלה משנה לאחר מכן), מכך שמעולם לא ניתנה התחייבות לתשלום שכר למיכה, העולה על שכרו האמיתי, המוצהר והמדווח בתלושי השכר!"
361. בתת פרק ד.11.ב דנים ב"כ התובע באי הכללת "ההתחייבות" כלפי מיכה בחוות דעת מאוחרות ובתצהירים שהוכנו לצורך הליכים משפטיים, ומסבירים, כי משלא נכלל חוב החברה לנתבע בדו"חות הכספיים, מובן כי הוא גם לא נכלל בחוות דעת שונות (שמטרתן הייתה, בין היתר, לשקף את התחייבויות החברה), אשר התבססו על אותם דו"חות והוגשו לבית המשפט ולמס הכנסה, ובהם בקשות לאישור חלוקה מהשנים 2004-2006, שהוגשו לצורך התשלום למימון ז"ל ולשמוליק. הבקשות נתמכו בתצהירים של מיכה. חוות דעת של רו"ח יהודיוף, שהוגשה בשנת 2009 לבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ת' בזק-רפפורט), במסגרת בקשה לאישור חלוקה על פי סעיף 303 לחוק החברות (ת"א 3676/09). גם בתצהירו של מיכה, שתמך בבקשות דלעיל, לא נכללו ההתחייבויות הנטענות עבור "השכר המוסכם" ו/או "פדיון ימי החופשה". זאת, על אף שהוצהר במסגרת ההליך דנן על התחייבויותיה של מלונות שלום (המבקשת באותו הליך) (סעיפים 397-340).