8. ביום 9.11.08, שלחה הוועדה לנתבעות דרישת תשלום היטל השבחה בסך של 2,503,845 ₪ בגין התכנית המשביחה וההקלות שביקשה נתנאל, בהסתמך על שמאות מטעם השמאי ד"ר גד נתן [השומה המקורית].
9. ביום 27.11.08, הגישו הנתבעות שתי שומות אחרות מטעמן, שנערכו על ידי השמאי מר יורם ברק [השומה האחרת], שבהן נטען, בין היתר, ובהסתמך על רע"א 85/88 "קנית" - ניהול השקעות ומימון בע"מ נ' הוועדה המקומית לתו"ב ר"ג, פ"ד מב(4) 782 (1989) [הלכת קנית], כי לעניין מגרשים 8 - 11, שלגביהם נחתם חוזה הפיתוח, המשיבות אינן חייבות בתשלום היטל השבחה, שכן זה חל על חוכר לדורות, בעוד מעמדן הוא של בנות-רשות במקרקעין. אשר למגרשים 4 - 7, שלגביהם נכרת חוזה חכירה, נטען כי קיימת חבות בהיטל השבחה, אך לא נוצרה השבחה עקב אישור התכנית.
10. ביום 2.12.09 ניתנה שומה על ידי מר יעקב אשר [השמאי המכריע]. על פי שומה זו, שיעור ההשבחה בגין התכנית הוא בסך 2,517,677 ₪, ובגין הקלות בניה סך של 51,965 ₪. השמאי המכריע לא נדרש להכרעה המשפטית בדבר עצם החבות בהיטל, אלא ציין, בין היתר: ".. אינני משפטן ואין בארגז הכלים שבאמתחתי הכלים המקצועיים והכישורים להכריע ולאמת בין כל הנתונים העובדתיים שהוצגו בפני. ... לאור המצב המשפטי המורכב .... נכון בעיני שאדון רק בתחום המקצועי השמאי שהוא תחום התמחותי ואת הפסיקה בסוגיה המשפטית, אשאיר לרשויות המשפטיות הרלוונטיות שזה תחום התמחותן".
11. ביום 15.12.09 ערך השמאי המכריע תיקון לשומה המכרעת וסכום היטל ההשבחה בגין התכנית המשביחה נקבע על סך של 2,265,689 ₪. ביום 21.12.09 נערך תיקון תחשיבי נוסף, על פיו הועמד היטל ההשבחה על סך של 2,329,693 ₪.
השומה ניתנה ביחס לכלל המגרשים.
--- סוף עמוד 7 ---
12. ביום 20.1.10 הגישו הנתבעות ערעור על השומה המכרעת מכוח סעיף 14(ג) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965[החוק או חוק התכנון והבניה] (התוספת השלישית) (עש"א (שלום פתח תקווה) 27318-01-10). הערעור נסב בעיקר על טענתן כי חיובן בהיטל ההשבחה איננו חוקי, שכן במועד הקובע לא הייתה להן זכות בעלות או זכות חכירה לדורות במקרקעין האמורים, כי אם מעמד של בר רשות על פי חוזה הפיתוח (סעיף 196א לחוק וסעיף 2(א) לתוספת השלישית לחוק). עוד טענו כנגד הרלוונטיות של כתב ההתחייבות, ולחילופין, כי כתב ההתחייבות הוצא מהן תחת עושק, כפיה ואילוץ.
13. ביום 7.12.11 ניתן פסק דין בערעור [פסק הדין הראשון] על ידי כב' השופט שטרנליכט (בית משפט השלום בפתח תקווה). הערעור התקבל, ונקבע, בהתאם להלכת קנית, כי חובת תשלום היטל השבחה חלה אך ורק על בעלי מקרקעין או החוכר אותם לדורות, כי מעמדן הקנייני של הנתבעות יוכרע על פי תוכן ההסכם (חוזה הפיתוח) וכי תוכנו של חוזה הפיתוח הספציפי מעיד כי בתקופת הפיתוח (60 חודשים החל מיום 19.7.05 ועד 1.8.10), ובמועד הקובע לעניין החיוב בהיטל השבחה, היו הנתבעות (המערערות שם) במעמד של "בר-רשות" בלבד, ומשכך אין הן חייבות בתשלום היטל ההשבחה. זאת, גם אם יתכן שבתקופת הפיתוח נהגה נתנאל כיותר מבר רשות במקרקעין.