6. על פסק דינו של בית משפט השלום הגישה המערערת ערעור לבית המשפט המחוזי, במסגרתו טענה הן נגד הממצאים העובדתיים שנקבעו לפיהם היא נקטה הפליה כלפי המשיבים, והן נגד הקביעה המשפטית לפיה חוק איסור הפליה חל גם על מכר דירות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ואימץ את קביעותיו של בית משפט השלום הן בדבר התנהגות מפלה מצד המערערת כלפי המשיבים והן בדבר תחולת חוק איסור הפליה על מקרקעין. נקבע כי לשון החוק ותכליתו תומכים בפרשנות לפיה הוא אוסר בגדרי התפרשותו כל הפליה בהספקת מוצרים לרבות מקרקעין, ובלבד שמדובר במי שעיסוקו בהספקת המקרקעין במרחב הציבורי. לשון סעיף 3 לחוק היא ברורה ואינה מבחינה בין מוצרים שונים וממילא גם לא מחריגה מקרקעין מתחולת החוק. בית המשפט עמד על חשיבותה של הזכות לשוויון ועל מעמדה החוקתי. בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי אין לפרש את הוראות החוק באופן שמחריג מקרקעין ונוגד את תכלית השוויון שמונחת בבסיסו. כן נקבע כי אין בדברי ההסבר לחוק, אשר מהווים תכלית סובייקטיבית, בכדי לגבור על התכלית האובייקטיבית הברורה בדבר מניעת אפליה וזאת בשעה שהתכלית הסובייקטיבית לא קיבלה ביטוי בלשון החוק בצורה ברורה וחד משמעית.
הבקשה לרשות ערעור ותמצית טענות הצדדים
7. על פסק דין זה הוגשה הבקשה לרשות ערעור שלפנינו ובה חוזרת המערערת על טענותיה בדבר אי-תחולת חוק איסור הפליה על מכר דירות, העולה לטענתה הן מלשונו והן מתכליתו. נטען כי בדברי ההסבר לחוק הוחרגו במפורש מקרקעין מתחולתו וכי כוונת המחוקק בדבר החרגה זו עולה אף מן העובדה שמאז חקיקת חוק איסור הפליה הוגשו מספר הצעות חוק שביקשו לעגן איסור הפליה במקרקעין והכנסת סירבה לאשרן נוכח הפגיעה בזכויות הקניין וחופש ההתקשרות של הפרט. כן טוענת המערערת כי הוראות המכרז שערכה עם המדינה לא כוללות כל הוראה אשר מגבילה את חופש ההתקשרות שלה, וכי הדירות בפרויקט המדובר נמכרו באופן פרטי בהיעדר כל אלמנט ציבורי שיצדיק תוצאה לפיה היא כפופה לחוק איסור הפליה. עוד נטען כי אין לפסוק במקרה הנדון פיצויים מכוח פקודת הנזיקין.
בתגובתם טענו המשיבים כי אין בלשון החוק כל מניעה להחלת חוק איסור הפליה על מקרקעין וכי תכלית החוק מחייבת פרשנות לפיה החוק חל גם על מקרקעין. נטען כי הכללת הפליה בשיווק דירות תחת איסורי החוק חשובה במיוחד במקרים בהם החברה המשווקת קיבלה את הקרקע עליה היא בונה מידי המדינה. בהקשר זה טענו המשיבים כי מבחינה מעשית שוק הדיור מהווה אתר מרכזי לקיומה של הפליה, במובחן ממוצרים אחרים בהם אין לספקים אינטרס ברור להפלות. עוד נטען כי המשיבים זכאים לסעד שנפסק להם לא רק מכוח חוק איסור הפליה, אלא גם מכוח דיני הנזיקין ודיני החוזים.