13. הפליה היא היפוכו של השוויון -
"עקרון השוויון, אשר אינו אלא הצד השני של מטבע ההפליה ואשר המשפט של כל מדינה דמוקרטית שואף, מטעמים של צדק והגינות, להמחישו, משמעותו, כי יש להתייחס, לצורך המטרה הנדונה. יחס שווה אל בני אדם, אשר לא קיימים ביניהם הבדלים של ממש, שהם רלוונטיים לאותה מטרה. אם אין מתייחסים אליהם יחס שווה, כי אז לפנינו הפליה. לעומת זאת, אם ההבדל או ההבדלים בין אנשים שונים הינם רלוונטיים למטרה הנדונה, אזי תהיה זו הבחנה מותרת" (ד"נ 10/69 בורונובסקי נ' הרב הראשי לישראל, פ"ד כה(1) 7, 35 (1971)).
פגיעתה של הפליה באושיות החברה היא קשה. הפליה היא "רעה החודרת לבסיס המשטר הדמוקרטי, מחלחלת ומקעקעת את יסודותיו, עד שלבסוף היא מביאה להתמוטטותו ולחורבנו." (בג"ץ 2618/00 חברת פארות בע"מ נ' שר הבריאות, פ"ד נה(5) 49, 58 (2001). וכן -
"והפליה, ידענו, היא הרע-מכל-רע. הפליה מכרסמת עד כלות ביחסים בין בני-אנוש, ביניהם לבין עצמם. תחושת הפליה מביאה לאובדן עשתונות ולהרס מירקם היחסים בין אדם לרעהו... כך בהפליה אישית, כך בהפליה חברתית, כך בהפליה אתנית, כך בכל הפליה והפליה. הפליה תפרק משפחה. בהפליה מתמשכת יאבד עם ותשבות ממלכה" (בג"ץ 7111/95 מרכז השלטון המקומי נ' הכנסת, פ"ד נ(3) 485, 503 (1996)).
על המדינה ואורגניה, כמו גם על כל רשות ציבורית, חלה אפוא חובה כללית לנהוג בשוויון ולהימנע מהפליה. "חובה זו - של שוויון בין כלל אזרחיה של מדינת ישראל - ערבים ויהודים כאחד - מהווה יסוד מיסודותיה של היות מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית". (בג"ץ 11956/05 סוהד בשארה נ' שר הבינוי והשיכון, [פורסם בנבו] פסקה 7 (13.12.2006)).
הזכות לשוויון והאיסור לנהוג בהפליה קיבלו ביטוי לא רק בפסיקה רבה וענפה של בית משפט זה אלא גם בחקיקה נרחבת של הכנסת, אשר הטילה חובה להימנע מהפליה, בתחומים שונים, גם על מי שאינו בגדר רשות ציבורית. מקובל לציין את חוק שיווי זכויות האשה, התשי"א-1951, אשר קבע כי "דין אחד יהיה לאשה ולאיש לכל פעולה משפטית", כדבר החקיקה הראשון שעיגן את הזכות לשוויון ואיסור הפליה. בהמשך נחקקו חוקים רבים נוספים שעיגנו את האיסור להפליה בתחומים שונים, ובהם (רשימה חלקית): חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (סעיף 2); חוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959 (סעיף 42); חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996; חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (סעיף 4); חוק זכויות התלמיד, התשס"א-2000 (סעיף 5); חוק זכויות הסטודנט, התשס"ז-2007 (סעיף 4); חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (סעיף 3א); וחוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992 (סעיף 2(ב)). חוק איסור הפליה נמנה כמובן על קבוצת חוקים אלה. מטרתו המוצהרת, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסעיף 1 לחוק, הוא סעיף המטרה, היא "לקדם את השוויון ולמנוע הפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובהספקת מוצרים ושירותים".