12. אין צורך לפרוס כאן יריעה רחבה באשר לחשיבות ערך השוויון. אסתפק אפוא בדברים קצרים. הזכות לשוויון הוכרה בישראל כזכות יסוד רבת חשיבות החל מימיה הראשונים של המדינה. זכות זו קיבלה ביטוי ברור והחלטי כבר במגילת העצמאות, מסמך היסוד של מדינת ישראל, בה נקבע כי מדינת ישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". למעשה, כבר בכתב המנדט של חבר הלאומים על ארץ ישראל (The Mandate for Palestine) נכללה בסע' 15 הוראה לפיה:
"No discrimination of any kind shall be made between the inhabitants of Palestine on the ground of race, religion or language"
בעקבות ההוראה הנ"ל בכתב המנדט נכללה הוראה דומה בסעיף 17(1)(א) לדבר המלך במועצתו, 1922.
השוויון הוא אפוא ערך יסודי עליון בכל תפיסה דמוקרטית המכבדת זכויות אדם, ובלעדיו חברה לא תיחשב כחברה דמוקרטית ומדינה לא תוכל להיקרא כמדינה דמוקרטית. בית משפט זה עמד בשורה ארוכה של פסקי דין לאורך השנים על חשיבותו ומקומו המרכזי של ערך השוויון, שהוא "מנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו" (בג"ץ 98/69 ברגמן נ' שר האוצר, פ"ד כג(1) 693, 698 (1969), להלן: ענין ברגמן); שהוא "עקרון יסוד חוקתי, השלוב ושזור בתפיסות היסוד המשפטיות שלנו ומהווה חלק בלתי-נפרד מהן" (בג"ץ 114/78 בורקאן נ' שר האוצר, פ"ד לב(2) 800, 807 (1978); כי - "לא ניתן לקיים חברה במדינה דמוקרטית ללא שוויון שהוא אחד מנגזרות הצדק וההגינות" (בג"ץ 6298/07 רסלר נ' כנסת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 18 לחוות דעתה של השופטת ארבל (21.2.12); וכי "השוויון מונח בבסיס הקיום החברתי. הוא מעמודי התווך של המשטר הדמוקרטי" (דנג"ץ 4191/97 רקנט נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד(5) 330, 362 (2000)).
הזכות לשוויון אמנם לא נכללה במפורש במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מטעמים שאין זה המקום לעמוד עליהם (ראו יהודית קרפ, "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו - ביוגרפיה של מאבקי כוח" משפט וממשל א 323 (תשנ"ג)). ואולם הזכות לשוויון הוכרה, במסגרת "מודל הביניים", כזכות נגזרת של הזכות החוקתית לכבוד האדם בכל אותם ההיבטים אשר קשורים בקשר הדוק לכבוד האדם כמבטא אוטונומיה של הרצון הפרטי, חופש הבחירה וחופש הפעולה וכיוצא בהם היבטים של כבוד האדם כזכות חוקתית (בג"ץ 6427/02 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' כנסת ישראל, פ"ד סא(1) 619 (2006). וראו גם: אהרון ברק כבוד האדם - הזכות החוקתית ובנותיה כרך ב 690-688 (2014) והאסמכתאות הרבות שם).