40. הנה כי כן, המסמך אשר הוגש לקיום כצוואת המנוח כולל למעשה את רצונם המשותף של שני המנוחים. מקום בו יוחלט כי המסמך מהווה את צוואתם המשותפת של המנוחים אזי, יסווג הוא כצוואה משותפת שאינה הדדית בהיעדר כל אינטרס הסתמכות. משכך על פרשנותו של מסמך זה, להתבצע על פי דיני הפרשנות הרגילים ועל פי אומד דעתו של כל מצווה בנפרד.
האם המסמך הנחזה להיות צוואתם המשותפת של המנוחים עומד בדרישות הצורה הקבועות בסעיף 19 לחוק הירושה?
צוואה בכתב יד
41. לשון הוראת סעיף 19 לחוק הירושה קובעת את אופן עריכת "צוואה בכתב יד":
"צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו".
42. בכל הנוגע לצוואה בכתב יד, יפים דבריו של הפרופ' שמואל שילה ("ש' שילה" לעיל, בעמוד 187):
"בינו לבין עצמו יכול אדם להורות מה ייעשה ברכושו לאחר מותו, לשים את הכתוב בין מסמכיו, ולפנינו צוואה כשרה למהדרין שתכובד לאחר מותו. כל מה שיש להקפיד עליו הוא שהכל יירשם בכתב ידו, שיכתוב תאריך ויחתום על המסמך".
43. בבואו של בית המשפט לדון בדבר תוקפה של צוואה שנערכה בכתב יד, עליו לבחון תחילה האם המסמך שלפניו השתכלל לכדי צוואה או שמא המדובר במסמך שנכתב בין הכותב לבין עצמו ואשר כלל לא הייתה כוונה לצוות באמצעותו. נוסף על כך, על בית המשפט להידרש לכתב היד המופיע על גבי המסמך וזאת, בפרט במקרים בהם המסמך נערך ללא עדים על כל המשתמע מכך. על כן, בהיעדר כל חובה בדין להחתים עדים על צוואה הנערכת בכתב יד, לא מן הנמנע כי סוג זה של צוואות יהיה חשוף לניסיונות רבים יותר לזיוף, ולחשש שמא דברי המצווה נכתבו למעשה תחת אילוץ או כפייה או במועד בו המצווה לא היה כשיר לצוות ("ש' שילה" לעיל, בעמוד 187-188).
את המגבלות הצורניות החלות על עריכת צוואה משותפת בכתב יד סיכם כבוד השופט א' ברק באופן הבא ("פרשנות במשפט" לעיל, בעמוד 71):
"מבחינת הצורה אין מניעה לעריכת צוואה משותפת בעדים במסמך אחד. לעומת זאת לא יהיה ניתן לערוך צוואה משותפת בכתב יד בצוואה אחת, שכן לא כל אחד מהמצווים כתב בכתב ידו את כל הצוואה. זאת ועוד, הוראת סעיף 35 לחוק הירושה, המבטלת הוראה בצוואה המזכה את מי שערך אותה או שהיה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, תחול גם בצוואה המשותפת".
האם ניתן להכיר בצוואה משותפת כאשר היא נכתבה כולה על גבי מסמך אחד ובכתב ידו של אחד מהם אך נחתמה על ידי שני בני הזוג?