41. על הנתבעת אשר נטל ההוכחה בעניין זה מוטל עליה, עמדה חובה שבדין לפעול כאמור ובהתאם לכך ומשכך לא נעשה על ידה, אף בהנחה שהיה צדק בעמדתה בדבר הפרת תנאיו המקלים של הסיכון (דבר שגם עתה ביחס לנעילת הדלת נותר עמום ואין לגביו ראייה או מסקנה ישירה), לא ניתן לומר כי בכך מוצתה עמדתה וזו הוכחה על ידה.
42. נפנה עתה לדון במכלול הסיבות העיקרי הנוגע להוכחת הנזק הנתבע ואומדנו, בהתייחס לטענת הנתבעת בדבר חוסר שיתוף פעולה של התובע עימה, בנוגע למיצוי חקר האמת ביחס לרכוש שנגנב ממנו והוכחת קיומו של אותו רכוש שנגנב בפועל.
על הנזק ואומדנו - הוכחה או הפרזה ?
43. מלשון מכתב הדחייה של הנתבעת למד אתה כי בכל מה שקשור לפיצוי הכספי בעבור גניבת רכושו של התובע, הנתבעת פטרה עצמה מפיצוי וזאת מפאת שניים אלה: האחד, אי הוכחת גובה הנזק והשני קיומו של חשד לפיו בעבר כבר נתבעו, והתקבל פיצוי בגינם של מספר פריטים יקרי ערך, עדות לקיומו של חשד להפרזה בהיקף הנזק הנתבע ממנה.
44. במכתב זה הוסיפה הנתבעת וציינה כי התנהלות זו של התובע מהווה לטעמה ניסיון לקבל תגמולי ביטוח שלא כדין, בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א 1981, ועל כן היא פטרה עצמה מחבות הפיצוי. הנתבעת הטעימה במצורף לכך כי התובע נמנע מלשתף עמה פעולה והכשיל בכך את בירור החבות ועל כן גם מהטעם הזה היא פטורה כלפיו.
45. לעניין החלק הראשון, סמכה הנתבעת ידיה על קיומו של העדר התאמה בין פירוט הפריטים שנגנבו לפי תלונת התובע במשטרה אשר צורפה כנספח לראיותיו, לעומת הפריטים שהתובע טען כי נגנבו מביתו על פי חוות דעת השמאי שלה כמפורט גם
--- סוף עמוד 17 ---
בדו"ח הסוקר אשר סקר את תכולת ביתו לצורכי אומדן הרכוש המבוטח ואשר לדעת התובע ממצה את מלוא הרכוש שנגנב ממנו. לעניין החלק השני, הוטעם קיומו של חשש שעלה מחקירת מומחה הנתבעת ולפיו פריטים מסוימים והם: שני שעונים מסוג פאנרל ומסוג אומגה וכן צמיד טניס משובץ ב-50 יהלומים שסכום תביעתם הכולל עומד על 62,279 ₪ (ערך כינון), נתבעו קודם לאירוע זה, בשנת 2006, מאת חברת ביטוח הפניקס במסגרת אירוע פריצה קודם שאירע בבית התובע ועל כן תביעתו עתה של התובע מבלי שהוצגה אסמכתה לרכישתם של פריטים אלה מחדש, מהולה בחשש שמא הללו כלל לא נגנבו במסגרת הפריצה השניה.
46. לעניין הנימוק המובא בחלק השני, עמדת הנתבעת הייתה שהתובע לא עמד בחובתו לשתף עימה פעולה לבחינת הרכוש שנגנב ממנו, הן בכך שהוא לא פעל למסור בידה את המידע והמסמכים הדרושים לה לבירורו ובכלל זה את מלוא האסמכתאות ותעודות הרכישה לפריטים מסוימים שנטען כי דווחו על ידו כגנובים בעבר והתובע כבר שופה בגינם, הן מפאת כך שהוא סיפק הסברים לגרסאות בעניין זה שלא התיישבו עם העובדות בשטח; הן בכך שהוא לא סיפק מענה לשאלות שהתעוררו נוכח התנהלות ופעולות שביצע לאחר האירוע, והן בכך שהוא התחמק לשיטתה ממתן תשובות מניחות את הדעת לשאלות ותהיות שהתעוררו אצלה ביחס לגובה הנזק שנתבע. לעמדת הנתבעת בעניין זה, הסתירות שעלו מגרסת התובע ועוררו תהיות, נותרו פתוחות גם כיום לאחר שמיעת ראיות הצדדים, ויש בהן בכדי להצביע על העדר מהימנות התובע ולהטות את כפות המאזניים לחובתו ולקבוע בכך שאין הוא זכאי לכדי הפיצוי כנתבע על ידו.
47. התובע לעומת זאת שלל את הנטען כלפיו בעניינים אלה והטעים כי הוא זכאי למלוא פריטי הרכוש שנגנב ממנו כמפורט בדו"ח הסוקר של הנתבעת אשר כולל גם את שלושת הפריטים יקרי הערך שנוצר לגביהם חשד וכי בטופס התביעה שהוא מילא אצל שמאי הנתבעת לאחר הפריצה הוא פירט באופן מלא רכוש זה וכך עשה במסגרת הדיווח על הגשת תלונה במשטרה. לטענתו, לא קיימים הבדלים בין רשימות אלו ואם אלה קיימים אלו נובעים אך מפני שלא היה בכוחו לזכור בעל פה את מלוא הפריטים שנשמרו בכספת אותם גילה במלואם לאחר שהגיש את תלונתו במשטרה שם פירט את אותם פריטים שזכר (כמפורט בסעיף 22 למכתב התראה לפני תביעה מיום 28.12.14 של ב"כ התובע לנתבעת). באשר לפריטים שנטען כי נגנבו בעבר, לעמדת התובע כפי שצויין לעיל, סוקר מטעם התובעת בדק וראה פיזית את אותם פריטים בשנת 2008 והוא תיעד אותם בדו"ח הסוקר שלו, עדות לכך שהפריטים הנטענים בכפל אותנטיים
--- סוף עמוד 18 ---
אף במקום שבו מאז סקירת הביטוח לא הודע על ידי התובע לנתבעת על אירוע קודם של גניבה. בנוסף וכפי שהוטעם לעיל, נטען בפני מי מטעם הנתבעת שבדק את אירוע הגניבה, כי לאחר אירוע הפריצה הראשונה רכש התובע פריטים זהים לאלו שנגנבו ואלה שנגנבו עתה נסקרו בדו"ח סוקר הנתבעת בשנת 2008 ומכאן שנגנבו בפריצה זו.
48. באשר לנטען לגבי חוסר שיתוף פעולה של התובע עם הנתבעת בנוגע לחקר הרכוש שנגנב בפועל, הטעים התובע כי הוא ורעייתו שיתפו פעולה עם הנתבעת באופן מלא. הללו נחקרו על ידי משרד חקירות הנתבעת כשלוש פעמים, מסרו מסמכים שונים לנציגי הנתבעת וענו על שאלותיהם. רק לאחר שחוקר הנתבעת החל לאיים על התובע ולהכפיש את שמו ברבים, הודע לחוקר על ידו כי הוא מוזמן לפנות אליו בכל שאלה ובירור נוסף באמצעות דואר אלקטרוני ו/או מסרונים היות שהוא לא היה מעוניין להמשיך לשמש כשק חבטות, כטענתו, של הנתבעת. מנגד נטען כי הנתבעת הינה זו שהסתירה מאת התובע ראיות בכך שהיא נמנעה מלהציג בפניו את פירוט השיחות שנערכו עם החוקר מטעמה והקלטות שבוצעו על ידו במלואן.
מהכלל אל הפרט
49. הדין מורה כי פרט לחובת המבוטח להוכיח את קרות מקרה הביטוח עליו להוכיח גם את אומדן הנזק שנגרם לו נזק שהינו חלק אינטגרלי מהחבות הביטוחית בגינה טוען המבוטח לתגמולי ביטוח (על כך ראה גם: ע"א 224/78 חמישה יוד תכשיטנים בע"מ נ' פיירמנס פאנד אינשורנס קומפני, פ"ד לג(2) 90, 92) ; רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח(4) 70, 78 (1994)).
50. במקרה שלפנינו הולכת חובה זו יד ביד עם חזית התובע- עליו להוכיח לא רק את קרות אירוע הפריצה (שהוכח) כי אם גם את זהות הפריטים שנגנבו ממנו, את אומדנם והיקפם בכדי שיזכה לפיצוי בגינם מאת הנתבעת. על בית המשפט להתרשם כי אכן אותם פריטים שנסקרו בדו"ח הסוקר לרבות הפריטים לגביהם ישנה מחלוקת והגלומים באותו דו"ח סוקר משנת 2008, אכן נגנבו מאת התובע והוא זכאי לפיצוי בגינם. בכדי שהתובע יצלח במלאכתו זו עליו להביא ראיות מהימנות על מנת לשכנע את בית המשפט בצדקת גרסתו שכן ידוע הוא שבמשפט האזרחי נטל הראיה מבוסס על מאזן ההסתברויות, במובן זה שעל התובע להראות כי גרסתו מסתברת יותר מגרסת הנתבעת. היינו, ובמקרה שלנו, הצפייה מאת התובע הינה לשכנע את בית המשפט בהתאם לראיות שבידיו, כי גרסתו
--- סוף עמוד 19 ---
שלו ולפיה הפריטים שנגנבו מביתו, הינם אלו שנסקרו בדו"ח הסוקר של הנתבעת, הינה מסתברת יותר מהאפשרות לתביעה בגין פריטים מסויימים שבגינם פוצה התובע בעבר.
51. ברקע הדברים יש לזכור כי במסגרת תביעת ביטוח על המבוטח או המוטב, לעשות ככל שניתן על ידו על מנת לספק בידי המבטחת נתונים שבידיו לבירור החבות הביטוחית ואם אלו אינם בידיו, עליו לעזור לה להשיגם כמצוות סעיף 23 (ב) לחוק חוזה הביטוח שזו הוראתו:
על המבוטח או על המוטב, לפי הענין, למסור למבטח, תוך זמן סביר לאחר שנדרש לכך, את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, ואם אינם ברשותו, עליו לעזור למבטח, ככל שיוכל, להשיגם.
52. הדין בעניין זה מורה גם כי דרישות המבטחת במסגרת חובה זו כפופות למבחן הסבירות הנושא שתי פנים: הפן האחד עקרוני וכללי הוא, ואילו הפן השני הינו קונקרטי במהותו. במישור העקרוני הצפייה היא לדרוש מהמבוטח רק את אותם מסמכים או מידע שתובע סביר יוכל להשיגם אלא אם יש יסוד ממשי להניח שהמידע או המסמכים בידיו, בעוד שבמישור הקונקרטי ניתן להצביע על מגבלות שונות המוטלות על זכותה של המבטחת לדרוש מהמבוטח מידע ומסמכים לצורך בירור החבות ואלו בעיקרם כאשר עולה חשש מפני ניצול כוחה העדיף של המבטחת על פני המבוטח. (לעניין זה ראו: ירון אליאס דיני ביטוח כרך ב' 957 (מהדורה שלישית, 2016)).
53. על רקע כך נבחן את פרטי הרכוש שנגנב וזה שנותר במחלוקת:
אין חולק שדו"ח הסוקר של הנתבעת עליו נסמך התובע כולל פריטים רבים שלא נכללו בדיווח התובע במשטרה. לנתון זה חשיבות רבה שכן בעוד שהתובע טוען בתביעה זו כי הפריטים שדווחו בדו"ח הסוקר של הנתבעת במקור הם שנגנבו ממנו בפועל, טוענת הנתבעת מנגד שלא כך הדבר ומפנה לצורך העניין לדו"ח המשטרה ובמצורף לו לדברים שאמר התובע לשמאי מטעמה ולפיו הפריטים שנגנבו ממנו הם אשר דווחו בתלונה במשטרה ואין בליתם, כראייה לכך שהתובע הגזים במכוון בדיווח על היקף הנזק.
--- סוף עמוד 20 ---
54. במסגרת תצהיר עדותו הראשית ציין התובע כי נגנב מביתו רכוש העולה בעשרות מונים על הסכום אותו הוא תבע מאת הנתבעת וכי מביתו נגנבה תכולת הכספת במלואה ופריטים נוספים הכלולים בדו"ח שמאי הנתבעת. כן נטען על ידו כי כל התכשיטים המפורטים בדו"ח השמאי של הנתבעת נגנבו והינם מירב הפריטים עליהם הוא דיווח במשטרה. עוד נטען כי הסיבה לדיווח על פחות פריטים שנגנבו במשטרה נעוץ בתכיפות הזמנים מאז הפריצה לדיווח במשטרה וחוסר יכולתו לאמוד באופן מלא את גודל הנזק בסמוך לאירוע הפריצה, דבר העומד בקנה אחד עם הערה שהוספה בתביעת הביטוח. עם זאת דבק התובע בעמדתו כי הפריטים שנגנבו במלואם הינם אלו שנאמדו בדו"ח השמאי של הנתבעת המקביל לדו"ח הסוקר המקורי שלה בעת הצטרפותו לביטוח.
55. טענתו של התובע כי אותם פריטים שנסקרו בדו"ח הסוקר של הנתבעת הינם אלו שאוחסנו בכספת ונגנבו ממנו בסופו של יום בשונה ממה שתואר בטופס התלונה שמילא במשטרה בשל הלחץ שבו הוא היה שרוי, אינו עומד בקנה אחד עם חקירתו הנגדית. זו מצאה כי הביטוי לחוסרים בפרטים המצוינים בדו"ח המשטרה אינו תולדה של לחץ בו היה התובע שרוי או חוסר ריכוז וזיכרון שכן ובין היתר אימות התובע עם הדו"ח שמילא במשטרה מתאר לפרטי פרטים כמויות של פריטים לפי סוגם וכמותם בצורה בהירה, ברורה והכי חשוב -באופן שמתאר כל פריט בשמו, סוגו ובחלק מהפריטים אף את שוויו. זו הסיבה שבעקבות העובדה שהתובע אומת עם דברים שמסר מאוחר יותר לשמאי הנתבעת ולפיהם אשר נגנב לו באמת היו הפריטים שצוינו בדו"ח המשטרה, ואף שחזר בו מעמדתו זו במקור, והודה בחקירתו הנגדית שאכן כך היה:
"ש. אני אומרת לך שהוא (צ"ל שמאי הנתבעת-ע.ס) רשם בחוות דעתו, שאמרת לו שהפריטים שנתבעו הם אלה שמצוינים בדוח המשטרה [..] מה יש לך לומר על זה?
ת. זה מה שאמרתי לו באותו רגע זה מה שכתבתי במשטרה, יכול להיות שכשהייתי שם לא זכרתי את כל הפריטים, הייתי בסערה.
ש.ב אבל כשאתה פגשתי בשמאי , הסערה חלפה?
--- סוף עמוד 21 ---
ת. אפשר להסכים שמה שמופיע במשטרה, זה מה שנגנב בפועל, ועוד פריטים שלא מופיעים בדוח סוקר". (עמ' 21 שורות 11-18 לפר' הדיון).
56. מהאמור עולה בבירור כי טענת הנתבעת ולפיה תביעתו של התובע נופחה לכדי צורכה כאשר אין היא עומדת בקנה אחד עם אשר דווח לגביה בפועל במשטרה, אינה משוללת יסוד והרי התובע בעצמו הודה בחקירתו הנגדית כי בסופו של יום אשר דווח למשטרה הוא הרלוונטי לגביו ונכון לפריצה, דיווח אשר נופל בפרטיו מדו"ח הסוקר או שמאי הנתבעת. עדותו זו של התובע גם תואמת למה שהוא סיפר לשמאי הנתבעת בעניין זה כמפורט בפרק יא' לשמאות שם נכתב כך:" ברור שערכנו עם המבוטח זה מסר כי הפריטים הנתבעים הם אלה המצוינים באישור המשטרה".
57. התובע לא מספק הסבר לפער שבין סכום התביעה ופרטי הרכוש שתבע לבין מה שהוכח בפועל ומכאן ברור שעל פניו שהוא ניפח את תביעתו לכדי צורכה. מסקנה ראשונה זו מטילה ספק באשר למהימנות חזית התובע כולה ומעמידה אותה בסימן שאלה. נעבור עתה לבחון את זהות הפריטים שהוטל לגביהם ספק ושהנתבעת סירבה להכיר בגניבתם.
על שני שעונים וצמיד אחד משובץ ביהלומים
58. חשדה של הנתבעת אודות פריטים מסוימים שנגנבו מאת התובע בעברו והוא כבר שופה בגינם מסוכמת בסעיף 18.4 לדו"ח החקירה של החוקר קלדס הנסמך לטענתו על רשימת פרטי רכוש שנגנבו מהתובע במסגרת פריצת ביתו לראשונה בשנת 2006 כאשר זה ביטח אותו קודם למועד תקופת הביטוח הנדונה בחברת הפניקס. רשימה זו לטענת החוקר העלתה כי בגין שלושה פריטים והם כאמור: שני שעונים האחד מסוג פאנרל והשני מסוג אומגה וכן צמיד משובץ יהלומים אשר צוינו על ידי התובע כגנובים בתלונתו במשטרה במסגרת פריצה זו פיצתה כבר בעבר חברת הפניקס את התובע בגינם, והופעתם של אלה שוב במסגרת דו"ח הסוקר של הנתבעת שנתיים מאוחר לכך בשנת 2008, מצביעה על חשד לתביעה בכפל ובהפרזה שכן לא נמצאה עדות שהתובע רכש אחרים תחתם. חשד זה אשר רק הלך והתחזק בין היתר מדרך התמודדות התובע עימו, כפי שאראה, נותר בעינו גם עתה ופועל בנסיבות הקיימות לרעת התובע. אדגים זאת על רקע הפרקים המובאים להלן: