בארצות שונות ברחבי העולם וגם בארץ, כאשר מתרחש אירוע אלימות חמור בגבולות מגרש הספורט, קורה לא פעם שהקבוצה אליה משתייכים המתפרעים סופגת קנסות ועונשים כבדים, כגון משחקים ללא קהל או הפחתת נקודות.
מבחינת משפטית, ספק אם הוגן או נכון להשית על קבוצה עונש שאחראי לו צד ג', אוהד נלהב ככל שיהיה אשר מזדהה בכל נפשו עם הקבוצה. נכון יותר יהיה לקבוע נהלים ברורים ולהנחיל תרבות ספורטיבית שהמועדון יקדם, כדי להבהיר לאוהדים כי התנהגות אלימה מכל סוג, לא רק שאינה מקובלת, אלא אינה עולה בקנה אחד עם רוח המועדון.
בתפקידי כיועצת המשפטית של איגוד הכדורסל פעלתי ברוח זו בשתי דרכים: ראשית, קבעתי רשימת פעולות שעל כל קבוצה לבצע אם ברצונה להשתמש בהגנה של "נקיטת כל האמצעים הסבירים למניעת אלימות מילולית ופיזית על ידי אוהדי הקבוצה". מאחורי רשימת הפעולות ניצב הרציונל ולפיו עבור קבוצה שהועמדה לדין משמעתי, הוכחה כי נקטה בכל הפעולות והאמצעים הסבירים, עשתה כל שביכולתה להנחיל ערכים ספורטיביים ראויים ומגנה אלימות בכל תוקף, אין זה הוגן להשית עליה עונשים. פעולות והנחיות מצד מועדונים עשויים לכלול כמה פרמטרים: פרסום כללי התנהגות במגרש, הוקעת התנהגות אלימות מפורשת (לרבות אלימות מילולית), בדיקה וסינון של שלטים פוגעניים ומתריסים, העסקת סדרנים נוסף על המשטרה כדי שישמרו על הסדר – ויוודאו כי אין חפצים מסוכנים או שלטים מגנים, וכן ייגשו לאוהדים המפגינים סימני אלימות, לרבות אלימות מילולית, כדי להקדים תרופה למכה ולהזהיר אותם פן יורחקו.
שנית, פעלתי לתיקון תקנון המשמעת של איגוד הכדורסל באופן שיחול גם על אוהד כלשהו כך שתתאפשר ענישה פרסונלית (הרחקה, קנס, שלילת מנוי). שינוי זה עוגן על גבי כרטיס המשחק או המנוי, וכן על גבי שלטים באולמות. לצערי, לאחר שנים ספורות קבע בית הדין העליון של האיגוד בהחלטה שנגעה למקרה אלימות פיזית קשה של אוהד, כי החלת התקנון על האוהדים אינה תקפה משפטית.
אין זה סוד כי אירועי אלימות בספורט מהווים תופעה חמורה ומגונה, שפוגעים כלכלית במועדון, כמו גם באוהד ביציע ובאלפי אוהדים שנמנעים מלהגיע ולתמוך בקבוצתם האהובה, מתוך חשש מהתופעה או עקב עונשים שניתנו לקבוצה.
אלימות במגרשי הספורט יוצרת נזק תדמיתי אדיר לספורט, מרחיקה רבים שחשים כי אין זה המקום לחוויה משפחתית נעימה, ובנוסף גורמת לסכנה ופגיעה בחיי אדם. תופעת האלימות במגרשים אינה מוגבלת לענף ספורט אחד או למדינה אחת. למעשה מדובר בתופעה עולמית ורוחבית הכוללת ענפי ספורט שונים, בעיקר כאשר מדובר בקהלים גדולים בתחרויות בין קבוצות יריבות.
אחת המדינות שחוותה את תופעת האלימות במגרשים בצורה הקשה ביותר היא בריטניה בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת, עקב "אסון הייזל" שבו נהרגו 39 אוהדים של קבוצת הכדורגל האיטלקית יובנטוס, לאחר מאבק אלים שהתרחש ביציעים לפני המשחק מול ליברפול; וכן "אסון הילסבורו", שבו נמחצו למוות 97 אוהדי ליברפול במשחק מול נוטינגהאם פורסט. אסונות אלה הביאו את המדינה לחוקק חוקים ולקבוע תקנות כדי למגר את התופעה. בין השאר כללה החקיקה נקיטת סנקציות קשות נגד קבוצות שאוהדיה ינהגו באלימות, קביעת תקופות מעצר ממושכות לאוהדים אלימים או הטלת איסור על הגעתם למגרשים, החלת כללים בנוגע למכירת אלכוהול באזור המגרש, קביעת הנחיות לשיפוץ מגרשים כדי שיעמדו בדרישות האירוח, וכן ביטול מקומות עמידה במשחקים.
בנוסף, החלה המשטרה הבריטית ליטול תפקיד פעיל באיתור אוהדים בעייתיים ולבצע הבחנה בין אוהד רגיל לבין "חוליגן". לנוכח הערכת מצב שקוימה בבריטניה והצביעה על כך שהחוליגנים המלווים משחקי כדורגל שינו את מעמדם מסטטוס של אספסוף לא מאורגן, לכוח בעל יכולת ארגון גבוהה עם פוטנציאל גבוה לגרימת אי סדר, האיצה המשטרה כמה אפיקי פעילות, בהם: פעילות חשאית בלבוש אזרחי לאיתור חוליגנים, פשיטה על בתי החשודים בהתנהגות אלימה, הושבת אוהדי הקבוצה האורחת ביציעים נפרדים והכנסתם למגרש דרך שערי כניסה שונים, הצבת שוטרים בשערי הכניסה למגרשים ושימוש במצלמות ובטלוויזיה במעגל סגור לאיתור גורמי סיכון. המועדונים, מצידם, שיתפו פעולה עם המשטרה, וחלקם אף יצרו "קו טלפון חם" של אוהדים שבו יכלו לדווח על מעשי אלימות במגרשים.
"המודל הבריטי" ששימש את הרשויות להקטנת ממדי האלימות במגרשי כדורגל, ריאקטיבי ברובו ולא אקטיבי, אך הוא הוכיח עצמו ואיפשר לענף הכדורגל להתפתח לתופעה תרבותית וכלכלית חסרת תקדים. בעידן הטכנולוגי של היום ניתן לאתר "חוליגנים" ולהרחיקם ביתר קלות מהמגרשים, תוך נקיטת צעדים משמעתיים אישיים כלפיהם, מבלי לפגוע בקבוצה או באוהדים.
במדינת ישראל המצב מעט שונה. חוק איסור אלימות בספורט, התשס"ח-2008, התקבל בכנסת ב-30 ביולי 2008, ותוקן ב-17 בדצמבר 2014. החוק נחקק במטרה להתמודד עם תופעת האלימות בספורט, לאור ריבוי ביטויי אלימות וגזענות שאירעו במגרשי הספורט ובהקשר של אירועי ספורט.
ואולם המשך התרחשותם של אירועי אלימות שונים במסגרת אירועי ספורט והתגברות התופעה בשנים האחרונות, הוחלט לאחר התייעצות עם המשטרה והמשרד לביטחון פנים כי יש מקום לאשר שימוש בכלים אפקטיביים יותר לצורך התמודדות טובה יותר עם אירועי אלימות. כחלק מכך הוחלט לתקן את החוק בצורה שתיתן מענה יעיל לקשיים שעלו בשנים האחרונות בכל הנוגע לאכיפת החוק ולטיפול באירועי אלימות באירועי ספורט.
ואכן, ביוזמת שר התרבות והספורט, חילי טרופר, הופץ בסוף חודש פברואר השנה תזכיר חוק לאיסור אלימות בספורט להערות הציבור והוא צפוי להגיע בהמשך לאישור הממשלה והכנסת. התיקון לחוק כולל כמה צעדים משמעותיים בהם מתן סמכויות נוספות למשטרה, לרבות הרשאה לתת קנסות מנהליים על סך 5,000 שקל, בשאיפה כי הדבר יגרום להרתעת המתפרעים. כמו כן, תזכיר החוק מציע להרחיב את סמכות ההרחקה מהמגרשים, כך שתאפשר הרחקות של אוהדים אלימים ומתפרעים ולתקופות ארוכות יותר.
דרך הפעולה המוצעת, שמטרתה לאתר את ה"עשבים השוטים" ולהרחיקם מהמגרש, היא דרך הפעולה הנכונה והיעילה לצורך מיגור תופעת האלימות במגרשים. בנוסף, יש בה לאפשר לקהל רחב יותר להשתתף באירוע ספורט באופן בלתי אמצעי, בטוח ונעים לקהלים נוספים.
תקווה היא כי תזכיר החוק החדש יקדם אותנו לקראת אירועי ספורט מהנים, מרגשים ונטולי אלימות.