יצרנית בשמים, שעשתה שימוש ללא אישור בסימני מסחר של בשמים יוקרתיים טענה כי השימוש נעשה כאמצעי ייחוס לתיאור מוצריה וזאת מכיוון שריחות מוצריה תואמים לאלה של המוצרים היוקרתיים ועליה להפנות לאחרונים לצורך תיאור מוצריה.
בית המשפט דחה את הטענות להפרה של סימני המסחר בשל העדר חשש להטעיה ושימוש הכרחי באופן מינימלי. שימוש בסימן המסחר עצמו או בסימן דומה בקשר עם מוצרים מאותו הסוג מהווה הפרה של סימן המסחר. עם זאת, כאשר השימוש נעשה לצורך הגדרה של מהות או איכות המוצר הרי, בכפוף לכך שאין חשש להטעיית הצרכן, והשימוש הוא הכרחי ושנעשה במידה שאינה עולה על הנדרש – השימוש לא יהווה הפרה. כאן, מדובר בשימוש שנעשה, באופן מצומצם, במטרה לתאר את ריח הבושם ככזה התואם לריח הבושם המקורי, ולא בצורה שנועדה להטעות צרכנים לחשוב כאילו יש קשר בינו לבין הבשמים המקוריים. משכך, שימוש זה אינו מהווה הפרה של סימני המסחר של הבשמים המקוריים.