10. במהלך הדיון חלה תפנית בעמדת ב"כ המערערת משהובהר לו על ידי, כי תהא תוצאת ההליך אשר תהא לא ניתן יהיה ליתן צו גורף לפי שעמדתם של צדדי ג', והם רבים, לא נשמעה בפניי.
המשוכות הניצבות בפני ב"כ המערערת בלתי עבירות. תחילה יש לברר זהות צדדי ג'. זאת ניתן לעשות רק לאחר "חדירה" לטלפונים ואף מהלך זה כרוך בצו שיפוטי מתאים על פי סעיף 23א לפסד"פ (מעצר וחיפוש) (תיקון מספר 12) (חיפוש ותפיסת מחשב), התשס"ה-2005. גם מתן צו כאמור כרוך בקשיים משפטיים לא מבוטלים ובהם נסיבות הימצאות הטלפונים ברשות המשטרה אגב ביצוע עבירות לכאורה ואפשרות הפגיעה בפרטיות.
במהלך הדיון טען נציג היחידה החוקרת כי התשתית העובדתית אשר הוצגה על ידי ב"כ המערערת אינה אלא השערה בעלמא ומשכך התנגד באופן נחרץ לקבלת הערעור. אף ב"כ עיתון "הארץ" אשר היה לה, לכאורה, עניין מהמעלה הראשונה בקבלת הערעור, הותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, ולא בכדי.
במהלך הדיון ביקש ב"כ המערערת מנציג המשטרה להצהיר כי החומר המצוי בטלפונים - 16 במספר - נבדק אך רפ"ק אררה סירב להשיב לכאן או לכאן והצהיר כי מתווה החקירה נקבע על ידי פרקליט המדינה.
כאן ובשלב זה יכולתי לחתום את פסק הדין בדחיית הערעור לפי שב"כ המערערת יכול לפעול בדרכים הקבועות בחוק-כפי שרפ"ק אררה הפנה שימת ליבו-אם הוא סבור שיש בטלפונים תוצרים המעידים על ביצוע עבירות פליליות לכאורה. אולם, אני סבור כי בשל חשיבות הסוגיה ראוי ונכון לשוב ולהעמיד דברים על מכונם.
ד. על הטלפון הנייד והמידע האצור בו
11. על הטלפון הנייד ורגישות התכנים המצויים בו , ראה בש״פ 6071/17 מדינת ישראל נ׳ פישר (פורסם בנבו, 27.08.2017):
"... אך גם הטלפון הנייד שברשותנו הוא מחשב, המכיל אלפי ועשרות אלפי קבצים (ראו הגדרת "מחשב" ו"תוכנה" בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995). בעיית הכמות אך תחמיר בעתיד הקרוב, כאשר בנוסף לתוכן שהאדם עצמו יוצר (מיילים, גלישה ברשת, רשתות חברתיות, הודעות וואטסאפ וכו'), גם המכשירים השונים יתקשרו בינם לבין עצמם ויצרו תוכן הנוגע לאדם (החל ממקרר שמבצע ניטור של החוסרים ומתקשר בעצמו לסופרמרקט להזמין משלוח, דרך כלי רכב שנוסעים באופן עצמאי באמצעות תקשורת זה עם זה ועם מערכת הרמזורים). עידן זה מכונה WEB 3.0 או The Internet of Things, והוא נמצא כבר על סף דלתנו...מאפיין נוסף של חומר מחשב, לרבות הטלפון הנייד, הוא שניתן לדלות ממנו חומרים אובייקטיביים מזמן אמת, ראיות עוצמתיות שיכולות לשרת הן את התביעה והן את ההגנה. אך פוטנציאל ראייתי זה הוא בבחינת אליה וקוץ בה. מדובר בחומר רב שדרכו ניתן ללמוד גם על "סיפור חייו" של המשתמש. למעשה לא מדובר רק בסיפור חיים המשורטט בקווים כלליים, אלא בפרטי הפרטים של חיי היומיום של האדם – מקומו בבוקר ועד לכתו לישון דרך המקומות בהם שהה, האנשים עימם שוחח ותכני השיחה ("סוד השיח"), רעיונות, הגיגים, תחביבים, חברים, ידידים, מידע אינטימי ומידע עסקי, תחומי עניין וסקרנות (האתרים אליהם גולש המשתמש) ועוד. עמדתי על מקצת מן הדברים בע"פ 8627/14 דביר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.7.2015) לגבי הטלפון הסלולרי: