50. בהמשך החקירה הציג ב"כ הנתבעים לתובע כתבות מהעולם בהם נטען בין היתר כי חברת התרופות הגדולה פייזר נתנה תרומות לתמיכה בקמפיינים נגד אידוי וכי חברות תרופות נותנות מימון כדי להפיץ מידע שגוי (ראו עמ' 20). מכתבות אלו ביקש ב"כ הנתבע להסיק כי התובע קיבל מימון מחברות התרופות ולכן הוא מושחת. אינני מקבלת טענה זו. ראשית הכתבות לא צורפו לתצהירי הנתבעים ולכן אין אפשרות להכשירם כראיה. שנית לא ניתן לתת כל משקל ראייתי לכתבה שפורסמה ואין בה כדי להוכיח את תוכנה. שלישית, גם אם ניתן היה לקבל כתבות אלו כראיה הרי שאין בהם כדי להוכיח על מעשים אסורים שביצע התובע.
51. בחקירתו ניסה ב"כ הנתבעים למצוא במאמרו של התובע ראיות לכך כי הסיגריה האלקטרונית אינה מזיקה באופן חד משמעי, בניגוד לעמדתו של התובע במדיה הדיגיטלית. ואולם, אין בכך כדי לקבוע כי התובע שקרן. לתובע ניתן זמן קצוב לומר את עמדתו בטלוויזיה, בעוד שבמאמר מדעי יש צורך להביא את הדברים במדויק.
52. ב"כ הנתבעים חקר את התובע בחקירתו ביחס למאמר מדעי מטעם הקולג' המלכותי בבריטניה והתובע נשאל אודות מחקר זה וענה כי המאמר משנת 2016 והידע המדעי הולך ומתעדכן. בכל מקרה בתיק דנן אין זה רלוונטי כי מאמר כזה או אחר יציג עמדה מדעית לעניין השימוש בסיגריות אלקטרוניות.
53. יודגש, בית המשפט הוא אינו הפורום המתאים במסגרת דיון זה לקבוע באם הסיגריות האלקטרוניות מזיקות לבריאות אם לאו. המדובר בעניין שבמומחיות ובין הצדדים כאמור קיימת מחלוקת עובדתית לעניין זה. סלע המחלוקת הינה ביחס למילים שהופנו כלפי התובע בפרסומים.
54. בכינוי הנתבעים את התובע שקרן עליהם להוכיח כי אכן התובע אומר דברים שקריים. לא הוכחו לפני טענות אלו. כמו כן, העובדה שהתובע משתתף בכנסים בנושא עישון אשר נערכים בחסות חברות תרופות אינה מוכיחה כי התובע מקבל שוחד מחברות התרופות ובוודאי אין בכך כדי להוכיח שחיתות כלשהי.
55. לאור האמור לעיל עולה כי לא עלה בידי הנתבעים להוכיח את הגנת אמת בפרסום ביחס לפרסומים ומשכך נדחית טענה זו.
הגנות תום הלב לפי סעיף 15 לחוק
56. שני יסודות להגנת תום הלב: האחד - פרסום בתום לב, השני – תוכן הפרסום עוסק בהבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד בעל אופי ציבורי או בקשר לעניין ציבורי, או על אופיו, עברו, או דעותיו במידה שנתגלו באותה התנהגות. אבחן להלן את הטענות לעניין תום הלב שהעלו הנתבעים בטענותיהם.