בית משפט השלום בפתח תקווה
ת"א 44048-04-18 לוין נ' טייקאייר ישראל בע"מ ואח'
תיק חיצוני:
לפני כבוד השופטת מירב כפיר
תובע
ד"ר חגי לוין
נגד
נתבעים
1.טייקאייר ישראל בע"מ
2.עמי מזרחי
3.אודי יוסף
פסק דין
לפניי תביעה של רופא במקצועו, כנגד חברה המשווקת סיגריות אלקטרוניות וכנגד בעלי מניותיה, לתשלום פיצויים בגין לשון הרע בשל פוסטים שפורסמו בעמוד הפייסבוק של החברה אשר ייחסו לרופא בין היתר כינויים של "שקרן" ו"מושחת".
רקע עובדתי
1. התובע, ד"ר חגי לוין, הוא רופא מומחה בבריאות הציבור, משמש כיו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור של ההסתדרות הרפואית ועוסק בין היתר בחקר העישון.
2. הנתבעים 2-3 הם בעלי המניות של נתבעת 1, חברת "טייקאייר בע"מ" אשר עיסוקה העיקרי הוא יצור, ייבוא ושיווק של סיגריות אלקטרוניות ומוצרים נלווים (להלן: "החברה").
3. ביום 21/1/18 הופיע התובע במסגרת התכנית הכלכלית של קרן מרציאנו בטלוויזיה בכתבה העוסקת בנושא מיסוי סיגריות האלקטרוניות. לקראת סיום הכתבה הופיע התובע בקטע קצר שהוקלט מראש ובו הביע את עמדתו לפיה הסיגריה האלקטרונית מזיקה לבריאות וכי יש למסותה. התובע לא התייחס לחברה או למוצר ספציפיים אף שבמהלך הסרטון הוצגו מוצרים של החברה במסגרת עריכת הכתבה (צורף כנספח 3 לתצהיר התובע) (להלן: "הכתבה").
4. ביום 23/1/18 העלו הנתבעים לדף הפייסבוק של החברה פוסט תגובה ארוך בו כתבו בין היתר כי הכתבה הינה רצופת שקרים, מבלבלת ומגמתית.
בסופו של הפוסט יצאו הנתבעים כנגד עמדתו של התובע ביחס לסיגריות אלקטרוניות תוך שהם טוענים כי דבריו בכתבה אינם נתמכים על בסיס מדעי תוך שייחסו לתובע מעשי שחיתות, כאשר נטען כי מאחר שהסיגריות האלקטריות פוגעות בחברות התרופות, אלה נותנות שוחד כדי שיעשו שימוש במוצריהם.
הפרסום הנוגע לעניינינו הוא: (ההדגשות שלי, מ.כ.)
"איך לא נזכיר בסוף הכתבה את אחד מהמושחתים הגדולים בתעשיית הבריאות בישראל- "ד"ר חגי לוין" בכבודו ובעצמו"... "הגיע הזמן שנגלה מי הוא הדוקטור המושחת שמשרת את חברות התרופות". (סומן כ-ת/1) .
5. ביום 29/1/18 העלו הנתבעים שוב את הפרסום הראשון שלעיל, כאשר הפעם נעצו אותו בראש דף הפייסבוק של החברה באופן קבוע והוסיפו בתחילת הפרסום:
"ושוב אנו עדים לתעשיית ה"פייק ניוז" והפעם בתוכנית הכלכלית של קרן מרציאנו שלכאורה קיבלה הרבה מאד כסף, להעביר את השקרים של אחד המושחתים הגדולים שידעה מערכת הבריאות בישראל- מר חגי לוין השקרן"
לפרסום זה התווספה תמונת התובע שעליה בועת מחשבה ובה כתוב "שקרן מושחת!" וברקע מופיע באנגלית הכיתוב FAKE NEWS"" . הפוסט זכה לשיתופים ולייקים.
6. בנוסף הנתבעים מנטרלים באופן אקטיבי גורמים שהביעו דעה בזכות התובע, באמצעות תקיפת המגיב. כך, כותב נתבע 2 ביום 30/1/18 לגולש רן שאולי:
"רק מלהציץ בפרופיל שלך, רואים שאתה שמאלן הזוי או לכל היותר טוקבקיסט בתשלום עם פרופיל מזויף. אצלכם הכל כשר והכל מותר...חבורת הזויים. איכס".
7. ביום 31/1/18 התארח התובע בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא בטלוויזיה שלאחריה העלו הנתבעים פוסט עם קישור של הכתבה ובו כתבו:
"מר חגי לוין "הדוקטור" מתארח היום 31.1.18 בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא, ממשיך בגיבובי השטויות שלו ואומר "שחברות הטבק רוכשות את חברות הסיגריות האלקטרוניות". (נספח 4 לתצהיר התובע).
8. נתבע 2 מגיב על הפוסט וכותב:
"האגודה למען הסרטן וכמובן "הדוקטור" המהולל לא מפסיקים עם רצף השקרים... הציבור אינו מטומטם בניגוד אליכם".
9. נתבע 2 הגיב מחשבון הפייסבוק האישי שלו למגיב אחר וכתב:
"'טובי החוקרים', מדובר בעוד רופא שאיבד את שבועת הרופא עבור עגל הזהב שלו".
10. ביום 19/3/18 לאחר שהתובע התראיין בתוכנית הטלוויזיה "חי בלילה" עם נדב בורשטיין, שיתפו הנתבעים בדף הפייסבוק של החברה את הפוסט ובו קישור לכתבה וכתבו:
"ושוב דוקטור שקרן לוין ממשיך בעבודת הלובינג שלו עבור חברות התרופות יחד עם האגודה למען הסרטן, כשלא נשאר כבר איך לשקר אז קוראים לזה "גאדג'ט"... עלובי החיים בהתגלמותם, פשוט בדיחה." (נספח 7 לתצהיר התובע).
11. ביום 4/2/18 קיבלו הנתבעים מכתב התראה בדרישה להסרה מיידית של הפרסומים, וכן דרישה להתנצלות ולפיצוי. הנתבעים לא נענו לכך.
12. בעקבות הפרסומים שלעיל הגיש התובע התובענה דנן.
השאלות במחלוקת
13. עניינה של תביעה זו כאמור בפרסומים שונים שפרסמו הנתבעים בעמוד הפייסבוק של החברה, פרסומים שלטענת התובע מהווים לשון נגדו.
14. אין מחלוקת בין הצדדים לעניין עצם פרסום הפרסומים. המחלוקת העיקרית נוגעת לשאלה האם הפרסומים האמורים עולים כדי לשון הרע וככל שאכן כך, האם עומדות לנתבעים ההגנות המצויות בחוק של אמת בפרסום וכן הגנת תום הלב.
15. ככל שלא קיימות הגנות, קיימת מחלוקת ביחס לאחריות נתבע 3 ולעניין היקף הפיצויים.
16. אבחן להלן מחלוקות אלו כסדרן.
האם הפרסומים מהווים לשון הרע?
17. כאמור בין הצדדים מחלוקת לעניין השאלה האם הפרסומים שאכן פרסמו הנתבעים מהווים לשון הרע כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").
18. הפסיקה הכירה במשקל יתר שיש להקנות לחופש הביטוי בעיקר בעניינים הנוגעים לפרסומים בענייני ציבור או בפרסומים העוסקים באישי ציבור לעומת הזכות לשם טוב (ראו בע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך (פורסם בנבו, מיום 8.2.2012). יחד עם זאת נקבע כי חופש הביטוי אינו ערך מוחלט אלא המדובר בערך יחסי, וקיימים ערכים נוספים, כדוגמת הזכות לשם טוב, אשר הכרה בהם מצדיקה הטלת מגבלות על זכות זו וצורך באיזון בהתאם לנסיבות.
19. בעת בחינת השאלה האם הביטוי עולה לכדי לשון הרע בהגדרתו בחוק, נקבע כי ראשית יש לפרש את הביטויים, הנטען לגביהם כי אלו מהווים לשון הרע, בהקשר האובייקטיבי, ולשאוב מהם את המשמעות העולה מהם. משמעות זו יש לבחון על פי אמות מידה מקובלות של האדם הסביר תוך בחינת מכלול הדברים, ללא ניתוק ביטוי או משפט מהקשרו ותוך עמידה על ההקשר הכולל במסגרתו נאמרו הדברים הנטענים להיות לשון הרע (ראו: ע"א 1104/00 אפל נ' חסון (פורסם במאגרים, מיום 10.1.2002) ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי ואח' (פורסם במאגרים, מיום 4.8.08)).
20. שנית יש לבחון האם על פי משמעות העולה מהביטויים, מהווים הדברים "לשון הרע" על פי סעיף 1 לחוק, והאם אופן אמירתם מהווה "פרסום" כמשמעותו על פי מבחני סעיף 2 לחוק. גם שלב זה עשוי לכלול רכיב המתייחס לפרשנות הביטוי ולסיווגו, למשל, כביטוי של עובדה או ביטוי של דעה, לשם התאמתו להגנה הרלבנטית.
מן הכלל אל הפרט:
21. מעיון בפרסומים שלעיל עולה כי הנתבעים ייחסו לתובע כינויים של "שקרן" , "מושחת" וכן יחסו לו מעשים של לקיחת שוחד וביצוע מעשים ממניעים זרים. לשיטתם התובע יוצא כנגד השימוש בסיגריות האלקטרוניות ועל כן טוען כי יש למסותם, רק בשל בצע כסף וללא כל בסיס מדעי.
22. קריאת הפוסטים שפורסמו ע"י הנתבעים כמכלול אינה מלמדת רק על מחלוקת מדעית בין הצדדים אלא מעבר לכך. המדובר בשימוש מתלהם במילים פוגעניות ומזלזלות תוך ייחוס מעשים אסורים שכלל לא הוכחו לפני, כפי שיובא בהמשך.
23. ביחס לכך יש להבהיר כי קיומה של מחלוקת מדעית בין הצדדים ככל שתהיה אינה נותנת לגיטימציה לבטא מילים כמו "שקרן" ו"מושחת" בפוסט בעל תפוצה רחבה כלפי התובע המחזיק בדעה מדעית שונה מזו של הנתבעים ואף בתוקף תפקידו חקר את הנושא.
24. ככל שהנתבעים סבורים כי יש לצאת כנגד עמדותיו של התובע, עמדות הפוגעות לשיטתם במשלח ידם, הרי שיש דרך לבטא ביקורת זו. לנתבעים הזכות להעלות כל טענה רלוונטית ולהגן על העסק שלהם בדרכים כשרות וראויות וניתן בהחלט לעשות זאת ללא שימוש בכינויים מכפישים אלו אשר נכתבו ללא בסיס. הנתבעים יכלו להציג את הביקורת מבלי להוציא דיבתו של התובע ואולם אין לקבל שימוש במילים מכפישות ופוגעות כנגד התובע במטרה לתקוף עמדה לה התובע שותף.
25. כאמור, אני סבורה כי השימוש של הנתבעים במילים "מושחת" ו"שקרן" והזלזול בתובע כפי שעולה מקריאת הפוסטים כולם כמכלול בכל אחד מהפרסומים שלעיל תוך ייחוס לתובע מעשים בעלי אופי פלילי מהווים לשון הרע ויש בהם כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע, לבזותו להשפילו ולפגוע במשרתו. ייחוס מעשים אלו אינם מהווים העברת ביקורת לגיטימית ואינם חוסים תחת הזכות לחופש הביטוי שכאמור היא זכות יחסית ונשקלת בנסיבות העניין.
26. אין בעובדה כי הפוסטים כללו קישורים רבים ועובדות רבות לעניין השימוש בסיגריה אלקטרונית תוך הטלת הכפשת התובע כדי לקבוע כי המילים נאמרו במסגרת ביקורת בלבד.
27. טענת הנתבע 2 לפיה לא הבין לחלוטין את משמעות המילה "מושחת" והוא חוזר בו וכי הוא עשה שימוש במושג כמטבע לשון נפוץ בתקשורת ברשתות אינה יכולה לעמוד לו, שכן, הפרסומים נבחנים בפן אובייקטיבי כאמור לעיל.
28. הפסיקה הכירה בכינוים של "שקרן" ו"מושחת" ככאלה הנכנסים בגדר לשון הרע. המדובר בביטוים בעלי קונוטציה שלילית, אין המדובר בביטוי ניטרלי וברור כי העושה שימוש בביטוי זה כלפי אחרים מתכוון לגנות אותו. השימוש מבטא ייחוס של תכונת אופי לתובע ומציגו כרמאי (ראו 14264-11-14 גבריאל כנפו נ' סער גינזבורסקי (ניתן ב-20/12/16) וכן ת"א(חי') 18536-07 אריה פינקוביץ נ' שגיב דוד (ניתן ביום 10/11/10) ע"א 36859-11-18 יעקב בוזגלו נ' מרדכי פשכצקי (ניתן ביום 13/02/19) ע"א 11062/07 סולטן ציון נ' לוק דוד (25/12/17).
29. ביחס לעצם הפרסום הרי שאין מחלוקת כי העלאת הפרסומים בעמוד הפייסבוק של החברה מהווה פרסום לעניין סעיף 2 לחוק.
30. לאור האמור לעיל הוכח לפני כי הפרסומים עולים לכדי לשון הרע באופן המטיל את האחריות על כתפי הנתבעים.
האם הפרסומים חוסים תחת ההגנות בחוק?
31. משקבעתי כאמור כי המדובר בפרסומים אשר יש בהם משום לשון הרע כהגדרתו בחוק, יש לבחון את תחולת ההגנות הנטענות על הפרסום, שתחולת מי מהן עשויה לשלול את אחריותו הנתבעים לפרסום לשון הרע.
32. כאמור הנתבעים טוענים כי עומדת להם הגנת אמת בפרסום לפי ס' 14 לחוק, כן טוענים להגנה של ענין אישי וכשר לפי ס' 15(3) לחוק ובנוסף טוענים להגנה של הבעת דעה על התנהגות התובע בתפקיד ציבורי לפי ס' 15(4) לחוק. לבסוף טוענים כי הפרסום נועד לגנות לשון הרע שפורסם קודם לכן לפי ס' 15(10).
33. אבחן להלן טענות אלה.
הגנת אמת בפרסום- סעיף 14 לחוק
34. בפסיקה נקבע כי שני יסודות מצטברים מגבשים את הגנת "אמת הפרסום": האחד – אמיתות הפרסום. השני – קיומו של ענין ציבורי הנלווה לפרסום.
לעניין אמיתות הפרסום, המדובר ביסוד עובדתי בעיקרו ויש להשוות בין תוכן הפרסום לבין המציאות העובדתית כאשר נקבע כי "אמיתות הפרסום תיבחן על פי מובנו הטבעי והרגיל של הביטוי הפוגעני, או ממשמעותו המסתברת על פי נסיבות העניין" (ראו רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר (12.11.06) להלן: "עניין בן גביר").
היסוד השני עניינו בשאלה האם קיים אינטרס חברתי ציבורי המצדיק פרסום פוגעני. כלומר האם יש בפרסום כדי לתרום לשיח דמוקרטי, לשיפור אורחות חיים וכיוצא בזה. כאשר ההכרעה ביחס לקיומו של ענין ציבורי נבחנת על רקע נסיבות המקרה (ענין בן גביר שלעיל).
35. בענייננו, הנתבעים טוענים להגנת אמת בפרסום כאשר טוענים כי שני התנאים שלעיל מתקיימים.
36. ראשית נטען כי ביחס לביטויים "שקרן" ו"מושחת", הרי שעלה בידיהם להוכיח כי התובע קיבל מימון מחברות התרופות ובאופן נסיבתי טענו כי הציגו את המצב הקיים בדבר העברת תרומות ע"י חברות התרופות על מנת לפגוע בסיגריה האלקטרונית.
37. הנתבעים טוענים כי התובע הקים עמותה בשם "S.M.S הפסק" שהינה עמותה הפועלת לעידוד הפסקת עישון בקרב מעשנים בין היתר באמצעות תרופות גמילה. עמותה זו מהווה תחרות עסקית עם חברות הסיגריות האלקטרוניות. לטענתם, המימון לעמותה נעשה ע"י חברות תרופות המייצרות תרופות גמילה ולכן התובע ממליץ על שימוש בתרופות למניעת עישון כדוגמת תרופת "צימפינקס".
38. לטענת הנתבעים, לחברות התרופות יש תחרות עם חברות הסיגריות האלקטרוניות משום שקיימת תחרות עסקית על קהילת המעשנים בין השימוש בסיגריה אלקטרונית שמהווה אלטרנטיבה בריאה יותר מאשר עישון ומסייעת לגמילה מעישון , לבין האלטרניטיבה של שימוש בתרופות גמילה לגמילה מעישון.
39. לטענת הנתבעים, קשר זה בין חברות התרופות לבין התובע, ביחס לסוגיית הסיגריה האלקטרונית, מעלה ספק בהקשר לאמינות דבריו כנגד חברות הסיגריות האלקטרוניות. לפיכך ייחוס שקרים ומעשי שחיתות לתובע אינם חסרי בסיס ועולים לכדי הגנת אמת בפרסום. כך לטענתם, עמדת התובע לפיה סיגריה אלקטרונית מזיקה לבריאות הינה עמדה שקרית זאת משום שלעמדתם המדעית, סיגריה אלקטרונית אינה מזיקה לבריאות.
40. לטענת הנתבעים, לא ניתן להוכיח קבלת כספים אך ניתן להסיק זאת מהנסיבות העולות מתיק זה. כן לטענת הנתבעים, מדובר בעניין ציבורי מעצם העמדות של התובע בסוגיה בריאותית שהוכרה כי מהווה ענין ציבורי.
41. התובע לעומת זאת טוען כי טענות הנתבעים שקריות. לטענתו הוא עובד בהתנדבות כמזכיר איגוד רופאי הבריאות הציבור בישראל ואינו מקבל כלל רווח אישי מהבעת העמדה לגבי סיגריות אלקטרוניות. לטענתו, בניגוד לאמור הוא אינו מקבל מימון וחסויות רבות מחברות תרופות שונות והאינטרס היחיד המעניין אותו בתחום זה הינו מניעת העישון.
42. כאמור בבחינת טענת אמת בפרסום יש לבחון האם קיימת הלימה בין הביטויים אשר כונה התובע לבין המציאות כפי שעולה מהראיות שהוצגו. בנסיבות אלו על הנתבעים להוכיח כי דבק בתובע מעשי שוחד ושחיתות וכי הוא אינו דובר אמת.
43. אציין כי די לבחון את הראיות שהוצגו ע"י הנתבעים כדי להיווכח בקושי העומד לפתחם כשהם מבקשים להתבסס על טענותיהם.
44. ראשית, לא עלה בידי הנתבעים להוכיח מעשה שחיתות מצד התובע.
45. הנתבעים צירפו לכתב הגנתם את פרוטוקול הועדה למאבק בסמים ובאלכוהול מתאריך 26.6.17 אשר בוועדה זו השתתף התובע. ממנו עולה כי במהלך הדיון בוועדה אחד המשתתפים טען כי האגודה למלחמה בסרטן ואיגוד רופאי הבריאות הציבור מטעים את הציבור וכי הניקוטין אינו פוגע בבריאות אלא הזפת ויש לכך אלטרנטיבה, שימוש בניקוטין ללא הזפת. כן טען כי האגודה למלחמה בסרטן ואיגוד רופאי הבריאות קשורים ומקבלים כסף מתעשיית התרופות, ענקי תרופות הגמילה וכי הם מפרסמים כי הכנס של האיגוד רופאי בריאות הציבור הינו בחסות חברת התרופות "גלסקו-סמית'-קליין". עוד נאמר שם כי האיגוד מעלה נתונים שגויים ביחס לשימוש בסיגריות האלקטרוניות.