7. ביום 31/1/18 התארח התובע בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא בטלוויזיה שלאחריה העלו הנתבעים פוסט עם קישור של הכתבה ובו כתבו:
"מר חגי לוין "הדוקטור" מתארח היום 31.1.18 בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא, ממשיך בגיבובי השטויות שלו ואומר "שחברות הטבק רוכשות את חברות הסיגריות האלקטרוניות". (נספח 4 לתצהיר התובע).
8. נתבע 2 מגיב על הפוסט וכותב:
"האגודה למען הסרטן וכמובן "הדוקטור" המהולל לא מפסיקים עם רצף השקרים... הציבור אינו מטומטם בניגוד אליכם".
9. נתבע 2 הגיב מחשבון הפייסבוק האישי שלו למגיב אחר וכתב:
"'טובי החוקרים', מדובר בעוד רופא שאיבד את שבועת הרופא עבור עגל הזהב שלו".
10. ביום 19/3/18 לאחר שהתובע התראיין בתוכנית הטלוויזיה "חי בלילה" עם נדב בורשטיין, שיתפו הנתבעים בדף הפייסבוק של החברה את הפוסט ובו קישור לכתבה וכתבו:
"ושוב דוקטור שקרן לוין ממשיך בעבודת הלובינג שלו עבור חברות התרופות יחד עם האגודה למען הסרטן, כשלא נשאר כבר איך לשקר אז קוראים לזה "גאדג'ט"... עלובי החיים בהתגלמותם, פשוט בדיחה." (נספח 7 לתצהיר התובע).
11. ביום 4/2/18 קיבלו הנתבעים מכתב התראה בדרישה להסרה מיידית של הפרסומים, וכן דרישה להתנצלות ולפיצוי. הנתבעים לא נענו לכך.
12. בעקבות הפרסומים שלעיל הגיש התובע התובענה דנן.
השאלות במחלוקת
13. עניינה של תביעה זו כאמור בפרסומים שונים שפרסמו הנתבעים בעמוד הפייסבוק של החברה, פרסומים שלטענת התובע מהווים לשון נגדו.
14. אין מחלוקת בין הצדדים לעניין עצם פרסום הפרסומים. המחלוקת העיקרית נוגעת לשאלה האם הפרסומים האמורים עולים כדי לשון הרע וככל שאכן כך, האם עומדות לנתבעים ההגנות המצויות בחוק של אמת בפרסום וכן הגנת תום הלב.
15. ככל שלא קיימות הגנות, קיימת מחלוקת ביחס לאחריות נתבע 3 ולעניין היקף הפיצויים.
16. אבחן להלן מחלוקות אלו כסדרן.
האם הפרסומים מהווים לשון הרע?
17. כאמור בין הצדדים מחלוקת לעניין השאלה האם הפרסומים שאכן פרסמו הנתבעים מהווים לשון הרע כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").
18. הפסיקה הכירה במשקל יתר שיש להקנות לחופש הביטוי בעיקר בעניינים הנוגעים לפרסומים בענייני ציבור או בפרסומים העוסקים באישי ציבור לעומת הזכות לשם טוב (ראו בע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך (פורסם בנבו, מיום 8.2.2012). יחד עם זאת נקבע כי חופש הביטוי אינו ערך מוחלט אלא המדובר בערך יחסי, וקיימים ערכים נוספים, כדוגמת הזכות לשם טוב, אשר הכרה בהם מצדיקה הטלת מגבלות על זכות זו וצורך באיזון בהתאם לנסיבות.