המבקשים אינם אוחזים במניה מיוחדת מכל סוג שהוא. לכן, ברור כי אף לא לאחד מהם קיימת עילה אישית או ייצוגית לגבי המניות המיוחדת אשר נכללו בתת הקבוצות המרכיבות, לכאורה, את הקבוצה המיוצגת לטענת המבקשים.
כמו כן, מתצהירו של שחם עולה, כאמור, כי מניות אלה הוקצו כולן לחברת תערוכת העשור, בתמורה לעבודות פיתוח ובנייה שבוצעו על ידה בבנייני האומה לצורך תערוכת העשור למדינת ישראל, אשר נערכה בבנייני האומה בשנת 58'.
--- סוף עמוד 16 ---
חברה זו נמחקה מרשם החברות בשנות ה- 90 של המאה הקודמת. עד היום היא חברה מחוקה, כפי שעולה מילקוט הפרסומים מ-1990 אשר צורף לתצהיר כנספח 17.
עותק מדוח רשם החברות בנוגע לחברה צורף לתצהיר כנספח 18.
מניות אלה מהוות את חלק הארי של הקבוצה אותה מבקשים המבקשים לייצג, בשיעור של כ- 71.7%, כאמור בסעיף 45 לתצהיר.
המבקשים לא הכחישו עובדות אלה במסגרת תשובתם.
טיעון אשר הועלה על ידם בתשובה הוא כי במסגרת הדוחות השנתיים מופיעה בביאור התייחסות למניות המיוחדות. לכן, גם לשיטת המשיבות הרי שמניות אלה לא פקעו והן מקנות זכויות כלשהן לגורם כלשהו הזכאי לאחוז בהן כדין.
משם מרחיקים המבקשים לכת ומפנים להוראות סעיף 399 לפקודת החברות [נוסח חדש] אשר נותר על כנו על פי הוראות חוק החברות. סעיף זה מאפשר ביטול מחיקת חברה על פי צו של בית משפט בתנאים המנויים בסעיף.
עוד נאמר כי בית משפט מוסמך ייעתר לבקשה לביטול מחיקה ובלבד שתנוח דעתו כי מטרת הביטול היא מניעת עוול מצד הקשור לחברה.
כאשר בית משפט מצווה על השבת שם החברה לפנקס הרישום רואים את החברה כאילו המשיכה את עסקיה.
יש לראות, לדברי המבקשים, במניות המיוחדות כנכס עזוב כהגדרתו בחוק האפוטרופוס הכללי תשל"ח – 1978.
אותם גופים אנונימיים האוחזים במניות תערוכת העשור, ולחלופין האפוטרופוס הכללי יבואו בנעלי החברה היה והמחיקה תבוטל ומי מהם יהפוך לבעלים של אותן מניות מיוחדות.
אינני רואה כל מקום לראות בטיעונים בדבר אפשרות תיאורטית של ביטול מחיקה של חברה - אשר נוסדה בשנת 58' לשם מטרה מיוחדת ונמצאת בסטטוס של חברה מחוקה כבר למעלה מ- 20 שנה – כבסיס לאפשר הגשת תביעה ייצוגית בגין מניות אלה.
באשר למניות הבכורה, מחזיקה המבקשת 2 ב- 10 מניות בכורה מאז שנות ה- 50.
--- סוף עמוד 17 ---
כפי שעולה מפנקס החברים של החברה, אשר צורף על ידי המבקשים עצמם לבקשת האישור כנספח 33/ג, מדובר ב- 25 בעלי מניות אשר פרטי כולם ידועים וכלולים בפנקס החברים. בין היתר, מדובר בתאגידים כגון: אגד, אל-על, ארגון הסוחרים, בנק הפועלים, החברה לקירור ואספקה, חברת חשמל, מגדל חברה לביטוח, פיליפס ישראל, קרן היסוד (בהעברה מבנק לאומי) ועוד מספר אנשים פרטיים כגון: מוריס מוסרי על ידי עו"ד לויצקי, נעים משה אשר כתובתו מצוינת בפנקס, חברת ההשקעות של פדרמן יקותיאל עו"ד שוורץ ועו"ד שפר.
מדובר בקביעה של אנשים או חברות מזוהים ומוכרים, כאשר לא ניתן כל הסבר במסגרת הדיון מדוע לא נערכה פנייה למי מאותם בעלי מניות כדי לפעול יחד למימוש הזכויות הנטענות.
כאמור, מדובר בקבוצה של חברות מבוססת ומוכרות שאין ספק שיודעות לעמוד על זכותן, אילו סברו שיש מקום לכך.
יש לזכור כי כאשר שוקל בית משפט בקשה לאישור תביעה ייצוגית, אחד השיקולים שעליו לשקול הוא היותה של תובענה ייצוגית הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין (סעיף 8 (א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות).
בספרה בעלי מניות בחברה (מהדורה שנייה) כרך ג' מבהירה צ. כהן כי תנאי זה מקנה לבית משפט שיקול דעת רחב, להתחשב בכל שיקול שימצא כרלוונטי לעניין היותו של ההליך הייצוגי המתאים ביותר להכרעה במחלוקת (עמ' 338).
חוק החברות הזכיר מפורשות את גודל הקבוצה כשיקול שעל בית המשפט להביא בחשבון. אלמנט זה לא מוזכר אומנם באופן מפורשת בחוק תובענות ייצוגיות. עם זאת, לדעת צ. כהן, מובן כי גודל הקבוצה הוא אחד השיקולים שעל בית המשפט להתחשב בהם.
"הצדקה לחיוב כל חברי הקבוצה באמצעות הליך המתנהל בידי תובע ייצוגי, תוך כדי פגיעה בזכותו של כל תובע שיהיה לו יומו בבית המשפט, קיימת כאשר הקבוצה היא בגודל כזה שאין זה מעשי לנהל הליך רגיל לגביה." (עמ' 339).
בהמשך נאמר כי בנוסף לגודל הקבוצה יבדוק בית משפט את הפן המעשי של צירוף תובעים, שכן רק במקרים שאין הדבר מעשי יש הצדקה להגשת תובענה ייצוגית.
לכן, למרות שמספר חברי הקבוצה כשלעצמו אינו מכריע, הרי כאשר מספר חברי הקבוצה הוא קטן לא יתמלא התנאי להגשת התובענה - לפיו התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר לניהול ההליך.
--- סוף עמוד 18 ---
בהקשר זה הפנתה צ. כהן לקביעתו של בית המשפט בת.א (מחוזי) (ת"א) 2204/98 המועצה הישראלי לצרכנות נ' החברה המרכזית לייצור משקאות.
שם נקבע על ידי בית המשפט כי מאחר ורשימת התובעים אינה ידועה למבקשת, יש מקום לאשר תובענה ייצוגית "הגם שהדברים נאמרו לגבי תובענה ייצוגית צרכנית, הם יפים גם לגבי תובענה ייצוגית בתחום החברות. עולה מהם שגם כאשר הקבוצה אינה גדולה במיוחד, אך יש קושי באיתור הנמנים עימה, נאות בית המשפט להכיר בתובענה כייצוגית". (עמ' 341).
כך נקבע גם על ידי כב' השופטת ביניש (כתוארה אז) ברע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' אשת ניהול פרויקטים.
בסעיף 11 לפסק הדין מדינת ישראל נ' אשת, מול האות ז' נאמר "לנימוקים אלה (לעניין דחיית בקשת האישור – ד.ק.) מצטרף הנימוק הנוגע לקבוצת האנשים המיוצגת בתובענה. קבוצה זו הינה קבוצה של אנשים או חברות שהם מזוהים ומוכרים. הם ניתנים לאיתור באופן קל יחסית במאגרי המדינה. בנסיבות אלה, ניתן לקיים הליך רגיל, ופסק הדין המכריע יחול על כולם – גם אם ההכרעה בו תעשה ביחס לתובע אחד בלבד".
הקושי לראות בבעלי מניות הבכורה כקבוצה נובע לא רק מזהותם הברורה של חברי הקבוצה והאפשרות לאתרם, אלא גם ממספרם.
בת.א (ת"א) 3006/00 דנוש נ' קרזלר קבעה כב' השופטת גרסטל (כתוארה אז), בין היתר, כי מאחר וגודלה של הקבוצה במסגרת הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, הצטמצם לגודל של עשרות בודדות - הרי שגודל זה אינו מצדיק את ניהולה כתובענה ייצוגית.
ערעור על ההחלטה נדחה במסגרת ע"א 1509/04.
מכל האמור לעיל, עולה בבירור כי אין מקום להכיר בבעלי מניות הבכורה כקבוצה אשר הגשת תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה להכרעה במחלוקת לגביה.
אף שאלת הייצוג של המניות למוכ"ז מעוררת קושי מהותי, המונע את האפשרות לראות במבקש כתובע מייצג לגבי קבוצת בעלי מניות למוכ"ז אשר מספרם כ- 15,000 (סעיף 27 לבקשת האישור).
המבקש העיד בתצהירו כי הוא אוחז במניה למוכ"ז אשר הונפקה בתאריך 30.5.52 על שם סבתו המנוחה יונה אורן ז"ל או למוכ"ז.
--- סוף עמוד 19 ---
לדבריו, קיבל לבעלותו ולחזקתו את המניה בשנת 79', במסגרת חלוקת עזבון סבתו המנוחה, אשר נפטרה ביום 23.11.78.
בהקשר זה מעלות המשיבות שתי טענות:
הטענה הראשונה היא כי על פי סעיף 42 לתקנות התאגדות החברה, אדם המקבל זכות במניות כתוצאה ממיתה נדרש להביא לכך הוכחות מתאימות ורק לאחר מכן תכיר בו החברה.
המבקש, לטענת המשיבות, לא הוכיח את מעמדו כלפי החברה כדרישת התקנות ואף לא טען כי ניתן אישור מועצת המנהלים כאמור בסעיף 42 לתקנות.
הטענה השנייה היא כי לא צורף צו ירושה או קיום צוואה.
הטענה הראשונה של המשיבות אינה ישימה למעשה על מניות למוכ"ז.
לשונה של תקנה 42 היא כלהלן: "כל אדם המקבל זכות על מניות כתוצאה ממיתה או פשיטת רגל של חבר, לכשיביא הוכחות מתאימות על אישור צוואה או על מינוי מנהלי עזבון או כל הוכחה אחרת... תהיה לו הזכות בהסכמת מועצת המנהלים (אשר מועצת המנהלים לא תהיה חייבת בשום אופן לתיתה) להירשם כחבר ביחס למניות הנ"ל בהתחשב עם התקנות בנוגע להעברת מניות המפורטות לעיל".
אין מקום לראות בסעיף זה לתקנות כחל על תעודת מניות למוכ"ז.
סעיף 42 לתקנות מופיע תחת הפרק המתחיל בסעיף 36 ונושא את הכותרת "העברת מניות ומסירתן".
כל זאת, לאחר שבפרק הראשון פורט הון המניות של החברה כמניות יסוד ומניות רגילות.
סעיף 36 לתקנות קובע כי אין לרשום העברת מניות אלא אם כן נמסר לחברה שטר העברה מתאים אשר ייחתם על ידי המעביר ומקבל ההעברה. עוד נאמר, כי המעביר ייחשב כאילו נשאר כבעל מניה עד הרשם שמו של מקבל ההעברה בפנקס החברים ביחס למניות המועברות.
הפרק כולל הוראות נוספות בעניין העברת מניות, כאשר אחד הסעיפים הרלוונטים הוא סעיף 42 המתייחס לקבלת זכות במניות כתוצאה ממוות.
הסעיף מתייחס כאמור לנושא העברת המניות על שם המקבל בגין המוות.
פרק נוסף הבא מיד לאחר מכן, נושא את הכותרת "תעודות מניות למוכ"ז".
--- סוף עמוד 20 ---
סעיף 44 קובע כי החברה רשאית להוציא תעודות אשר תקראנה תעודת מניה למוכ"ז אשר מצהירות כי המוכ"ז הוא בעל המניות הנזכרות בהן.
מועצת המנהלים תהיה רשאית לקבוע מידי פעם לפעם את תנאי הוצאת תעודות למוכ"ז ואף לקבוע תנאים לפיהם "אפשר יהיה לבטל תעודת מניה למוכ"ז ולרשום את שם בעלה בפנקס החברים ביחס למניות הנזכרות".
מכאן עולה כי הוראות הרישום בפרק העברת מניות ומסירתן אינן חלות על המניות למוכ"ז.
כך עולה גם מעצם מהות מניה למוכ"ז וכן מהאמור בהחלטה על הגדלת הון המניות של החברה, על ידי הוספת 150,000 מניות למוכ"ז מיום 26.2.51, אשר צורפה כנספח 17 לבקשה.
סעיף ד' להחלטה קובע "מניות חבר הנ"ל תהפכנה למוכ"ז ותהיינה ניתנות להעברה על ידי מסירה מיד לאחר הוצאתן ותשלומן במלואם". (ההדגשה שלי – ד.ק.).
לאור כל האמור לעיל, אין מקום לטיעון הראשון מטעם המשיבות בעניין ייצוג המבקש את קבוצת בעלי המניות למוכ"ז.
עם זאת, יש ממש בטיעון השני.
מות סבתו של המבקש אינו יוצר מסירה של המניה למוכ"ז. לכן, על המבקש להוכיח את זכותו במניה מכוח צו ירושה או יפוי כוח של יתר היורשים לפעול בשמם.
קיומם של יורשים נוספים עולה בבירור ממכתבו של המבקש אשר נשלח לבנייני האומה ביום 23.12.81.
במכתב נאמר "החתום מטה (המבקש – ד.ק.) הינו אחד היורשים של גב' יונה אורן שהיתה בעלת כרטיס חבר... באיגוד בנייני האומה והיתה בעלת מניה בת 10 לירות משנת 52'...
הגב' אורן ז"ל או יורשיה, לא זכו במשך כל התקופה, להוציא פעם אחת במאי 52', למימוש זכות כלשהי שהובטחה בשעת הוצאת המניות למכירה."
משלא הוצג צו ירושה בפני בית משפט אין כל בסיס ראייתי לטענתו של המבקש בסיכומים, על פיהם ירש את המניה מסבתו בשנת 69'.
בתגובתם לבקשה התייחסו המשיבות במפורש לעניין זה בסעיף ג.3.ג, אולם, המבקש לא נתן מענה לשאלת הירושה.
--- סוף עמוד 21 ---
משלא ברור כלל מעמדו של המבקש באשר למניה למוכ"ז, הרי שלא ניתן לראות בו לא כבעל תביעה אישית ולא כמי שראוי לייצג את קבוצת בעלי המניות למוכ"ז.
ב. טענת המשיבות בעניין החזקת המבקשים
המשיבות טענו כי לאור העובדה שהחזקות המבקשים בחברה הן אפסיות, הרי שאין להם מעמד לקבלת סעד בגין קיפוח.
מקובלת עלי טענת המשיבות על פיה יש לערוך את חישוב החזקות המבקשים נכון להיום, לאחר הקצאת 2005.
לאור זאת, מאחר ולטענת המבקשים כל קבוצת המיעוט גם יחד אוחזת במניות שערכן מסתכם ב- 64 ₪ בלבד, הרי שחלקה של קבוצת המיעוט בחברה הוא פחות ממיליונית שכן ההון המונפק של החברה עומד כיום על סך של כ- 81 מיליון ₪.
עם זאת, אינני רואה מקום לטענת המשיבות על פיה אין להקנות לאדם המחזיק באחוז אפסי של מניות מעמד לקבלת סעד בגין קיפוח.
המשיבות היפנו בהקשר זה לה"פ (מחוזי) (ת"א) 275/84 ברקי-פטה המפריס נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ שם נקבע כי לא ייתכן להקנות מעמד לצורך סעיף 235 לפקודת החברות שעניינו קיפוח, למי שמחזיק 0.75% מכלל מניותיה של החברה.
מקובלת עלי, בכל הכבוד, עמדתה של צ. כהן, בספרה בעלי מניות בחברה (כרך ב) עמ' 179, כי מאחר והחוק אינו קובע דרישה להחזקה בהון מינימאלי לשם הקניית הזכות להגשת תביעה על פי סעיף 191 "מתבקשת המסקנה, שבעל מניות המחזיק אפילו בחלק מזערי מהון המניות של החברה הוא בעל זכות עמידה בתביעה מכוח סעיף 191".
צ. כהן מבהירה כי אין היא שותפה לגישתו של כב' השופט אלוני בעניין ברקי-פטה המפריס לעיל. יש להבחין לדבריה בין שאלת זכותו של התובע לעצם הגשת התביעה לבין השאלה האחרת – של שימוש בית המשפט בשיקול דעתו במתן הסעד.
"קיומה של הזכות להגיש תביעה על פי הסעיף אינו מבטיח מתן סעד, שכן העניין מסור לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר במסגרתו רשאי להתחשב גם בגורם זה של אופי החברה ואחוז המניות המוחזקות בידי התובע".
אין לכן לקבל את טענת המשיבות, אותה הגדירו כטענת סף, על פיה אין למבקשים מעמד לתבוע בגין קיפוח בגין שיעור החזקותיהם.
--- סוף עמוד 22 ---
ג. האם יש לראות במבקשים כמייצגים הולמים
המשיבות היפנו לרע"א 378/96 ויינבלט נ' משה בורשטיין שם התייחס בית המשפט, כב' השופטת שטרסברג-כהן, לשאלת הייצוג ההולם בתובענה ייצוגית.
נאמר כי העובדה שבמסגרת תובענה ייצוגית מיוצג עניינם של כל חברי הקבוצה על ידי תובע אחד, מכתיבה את הצורך בייצוג הולם.
"דרישה זו נועדה להבטיח את עניינם של חברי הקבוצה – שאינם נוטלים חלק פעיל בניהול ההליך ולעיתים אף אינם יודעים כלל על קיומו – לא ייפגעו כתוצאה מייצוג בלתי הולם".
המשיבות טענו כי לא מתקיים במקרה הנוכחי ייצוג הולם.
נטען, בין היתר, כי הבקשה הוגשה ללא חוות דעת וכי התברר שאין בידי המבקשים ידע אישי מינימאלי בקשר לטענותיהם. הועלו טענות סותרות ולהליך לא צורפה עיריית ירושלים כנגדה הועלו טענות של עושק המיעוט וגזל כספי החברה.