--- סוף עמוד 18 ---
45. בהודעתו הראשונה מיום 29/4/15 סיפר פארוק, כי וליד הייב, שהינו אחיה של אשתו לילא, פנה אליו וטען, כי הוא קיבל קרקע בירושה מסבתו. מאחר שהיה לו חוב במע"מ הוא (וליד) חשש שיעקלו את הקרקע ולכן ביקש לרשום את הקרקע על שם לילא, שהתחייבה להחזיר לו אותה לאחר שענייניו יסתדרו. לפי הגרסה בהודעה זו, וליד סיפר לו שהכל תקין וכשר, ואף הציג בפניו מסמכים שאמתו את דבריו. בעקבות פנייה זו ביקרו פארוק, וליד ולילא, במשרדו של דן שפריר, שם חתמה לילא על מסמכים שלפיהם היא מקבלת מוליד 6 דונם מהקרקע. מספר חודשים לאחר מכן פנה אליו וליד, ואמר לו שהקרקע שייכת לאנשים מעילוט ושמצפונו אינו מאפשר לו לקחת מהם את האדמה, וביקש מלילא לחתום על מסמכים שהיא מוותרת על הקרקע שקיבלה ממנו. זמן מה לאחר מכן, הביא להם וליד "צו מבית המשפט שהכל תקין, שאין אדמה על שמה" של לילא. פארוק סיפר בהודעה זו, כי את שני ייפויי הכוח המזויפים ת/2 ות/5 הוא קיבל מוליד לאימות טענתו שהוא (וליד) קיבל את הקרקע מסבתא שלו. לשאלות מדוע תעודת הפטירה של פאטמה אלהייב ומסמכי התביעה שהוגשה בשם וליד נגד יורשי תוריא היו אצלו בבית ונתפסו שם, השיב פארוק, כי וליד הביא אותם אליו והשאיר אותם אצלו. לשאלת החוקר אם הוא מכיר את נאשם 4, השיב פארוק, כי הוא מכיר אותו, אך אין לו קשר אתו, וכי הפעם האחרונה שפגש אותו הייתה כארבע שנים לפני החקירה עת השתתפו השניים באחת החתונות בכפר. פארוק הוסיף, כי הוא ביקר במשרדו של דן שפריר ביחד עם וליד, אך מעולם לא ביקר שם ביחד עם נאשם 4.
בהודעתו השנייה מיום 5/5/15, שנגבתה ממנו מיד לאחר שנערך עימות בינו לבין וליד הייב, סיפר פארוק רחאל, כי בפגישה שהייתה במשרדו של דן שפריר ביחד עם וליד, נכח נאשם מס' 4, שלא דיבר כלל ולא השתתף בפגישה. לטענתו, אין סתירה בין גרסה זו לבין הגרסה שמסר בהודעה הראשונה מיום 29/4/15 שבה טען כי מעולם לא נפגש עם נאשם 4 במשרדו של נאשם 2, שכן אותה פגישה כלל לא הייתה עם נאשם 4, אשר רק התיישב שם ולא היה מעורב כלל בפגישה. לדבריו באותה הודעה, "אני לא פגשתי אותו אני רק ראיתי אותו, זה לא אותו דבר". בהודעה זו הוסיף פארוק, כי את מסמכי התביעה המשפטית שהתנהלה בבית המשפט המחוזי בין יורשי המנוחה תוריא לבין וליד הייב ושנתפסו בביתו נמסרו לו ולוליד על ידי נאשם 4 כשבוע עד עשרה ימים לאחר שהסתיים ההליך בבית המשפט.