389. הבעלות של המנוחה פיירוז בקרקע הוכחה באמצעות נסחי הטאבו שהוגשו בהסכמה (סומנו כמוצגים ת/218 ו-ת/219) וכן באמצעות עדותו של בנה פידל דחדל ועדותו של נאשם 8. גם שווי הקרקע כפי שצוין בכתב האישום הוכח באמצעות חוות דעתו של השמאי אבו ריא אחמד מהדי שאף היא הוגשה בהסכמה. הנאשמים לא חלקו על נסחי הטאבו, לא חלקו על העובדה שבמועד שבו נערכו ייפויי הכוח המזויפים הקרקע הייתה בבעלות המנוחה פיירוז ולא חלקו על הערכת השמאי אבו ריא, לא חקרו אותו על חוות דעתו ולא הגישו חוות דעת סותרת. עולה אם כן, כי בעלותה של המנוחה פיירוז דחדל בקרקע ושווי הקרקע לא היו במחלוקת ואף הוכחו מעבר לכל ספק סביר.
390. סיכומם של דברים עד כה, מלבד הטענה שהנאשמים זייפו ביום 15/4/2008 ארבעה ייפויי כוח בלתי חוזרים, שלפיהם ייפתה לכאורה המנוחה פיירוז את כוחו של נאשם 8 להעביר את הקרקע על שם נאשם 3, אחיו מאג'ד ואשתו ח'אולה, אין עוד מחלוקת באשר לעובדות הנוגעות לפעולות שבוצעו לאחר מכן בקרקע, לרבות הסכמי המכר עם מוחמד אבו אסעד וריזק חמודה, השימוש שנעשה בייפויי כוח אלה, הדיווחים למיסוי מקרקעין ורישום הערות אזהרה, על סמך אותם ייפויי כוח, לטובת מוחמד אבו אסעד, ריזק חמודה, ח'אולה פלאח ומאג'ד פלאח. כפי שהובא לעיל, עובדות אלה אף הוכחו מעבר לכל ספק סביר בראיות ובעדויות שלגביהן לא הייתה כל מחלוקת.
ייפויי הכוח ת/388, ת/389 ות/390
391. השאלה העיקרית שנותרה במחלוקת בנוגע לאישום מס' 15, מתמקדת, אפוא, בשאלה, האם הצליחה המאשימה להוכיח, כי ייפויי הכוח מיום 15/4/2008 (ת/387, ת/388, ת/389 ות/390), שלפיהם ייפתה לכאורה המנוחה פיירוז דחדל את כוחו של נאשם 8 להעביר את
--- סוף עמוד 169 ---
הקרקע על שמם של נאשם 3, אחיו מאג'ד ואשתו ח'אולה פלאח, הם מסמכים מזויפים שלא נחתמו בידי המנוחה פיירוז כטענת המאשימה.
392. הנאשמים 3 ו- 8 טענו, כי בין פידל דחדל, בנה של המנוחה פיירוז, לבין הנאשם 3 שררו יחסי חברות טובים שבמסגרתם הכיר נאשם 3 לפידל מספר אנשים, שרכשו ממנו (מפידל) קרקעות בהיקפים רבים. במסגרת יחסים אלה פנתה המנוחה פיירוז לנאשם 3, וביקשה למכור את החלקים הנותרים מהקרקע, על מנת לסייע כספית לבנותיה ולתרום לכנסייה לזכר בעלה המנוח, וזאת ללא ידיעת בנה פידל מאחר שידעה כי הוא לא יסכים לכך. בהתאם לכך, לבקשת המנוחה פיירוז וללא ידיעת בנה פידל, ביקרו הנאשמים 3, 5 ו- 8 בביתה של המנוחה פיירוז, והחתימו אותה על ארבעת ייפויי הכוח. נטען, כי משנודע לפידל על העסקה בין המנוחה לבין הנאשם 3, הוא הגיש תלונה במשטרת ישראל ותביעה אזרחית לבית המשפט המחוזי. בעקבות כך התקיים מפגש באוהל ליד ביתו של נאשם 3 בנוכחות פידל דחדל ושני חבריו, מואיד זועבי וחאתם חמד, שבמהלכו הגיעו הצדדים לכדי הסכם פשרה עליו חתם פידל, שלפיו התחייב נאשם 3 לשלם לפידל סכום נוסף של 60,000 $ מעבר לסכום של 120,000 $ שהתחייב לשלם למנוחה פיירוז. בעקבות הסכם פשרה זה מחק פידל את התביעה שהגיש לביטול ייפויי הכוח. מאוחר יותר ובעקבות סכסוך כספי שפרץ בין פידל דחדל לבין נאשם 3, הגיש פידל את תביעתו מחדש לביטול העסקאות ובמסגרת תביעה זו נחתמו בינו לבין מוחמד אבו אסעד וריזק חמודה הסכמי פשרה, שלפיהם קיבלו אבו אסעד וחמודה את הקרקעות שרכשו בהתאם להסכמים עם נאשם 3, וזאת על סמך ייפויי הכוח שלטענת המאשימה הם ייפויי כוח מזויפים. הנאשמים טענו עוד, כי פידל הוא אדם מפוקפק, מחזיק בעסק הימורים בלתי חוקי שהתחבר עם גורמים עבריינים. כן טענו הנאשמים, כי לא ניתן לתת אמון בעדותו של פידל, הן נוכח היותו אדם מפוקפק והן נוכח כפירתו במהלך חקירתו הנגדית בחתימות אותנטיות של אמו המנוחה, שלגביהן לא הייתה כל מחלוקת.