ה. ראיה נוספת המלמדת על מודעותו של נאשם 2, שמדובר בייפויי כוח מזויפים היא התעלמותו מן העובדה שרוב ייפויי הכוח שבהם טיפל כמפורט באישומים השונים (ת/6 באישום 2, ת/9 באישום 3, ת/14 באישום 6, ת/17 באישום 9, ת/20 באישום 10, ת/23 באישום 11, ת/24 באישום 12, ת/31 באישום 17, ות/36 ות/40 באישום 40) אינם נושאים מספר סידורי, על אף שהם נחזים להיות ייפויי כוח נוטריוניים שנערכו ואומתו
--- סוף עמוד 217 ---
בידי הנוטריון הציבורי, ועל אף שנאשם 2 אישר בחקירתו במשטרה ובעדותו בבית המשפט שעובדה זו מחשידה בעיניו. לטענת המאשימה, ההסברים שנתן נאשם 2 להתעלמותו מן העובדה שמרבית ייפויי הכוח לא נשאו מספרים סידוריים הם הסברים שקריים שאין לקבל. נאשם 2 המשיך לטפל בעסקאות ולקדם אותן על אף שקיבל בחלק מהאישומים (1, 6, 9, 11, 12 ו- 17) תשובה מגנזך המדינה שייפויי כוח אינם קיימים שם. גם בהקשר זה טענה המאשימה, כי יש לדחות את הסבריו של נאשם 2 שהבין מתשובת גנזך המדינה שקיימת קפיצה בתאריכים שמשמעותה חסר ברישום. לטענת המאשימה, גם עובדות אלה מלמדות שנאשם 2 ידע שמדובר במסמכים מזויפים ושהיה חלק מהקנוניה.
ו. ראיה נוספת שמחזקת את הראיות נגד נאשם 2 ומלמדת, כי הוא ידע שמדובר במסמכים מזויפים, נוגעת לגילו של דיאב פלאח, אביו של נאשם 3, במועד עריכת העסקאות שלכאורה הוא היה צד להן, בין כצד ישיר ובין כמיופה כוח. אביו של נאשם מס' 3 הוא קשיש יליד 1929 ובמועד ביצוע העסקאות היה בן כ- 16 עד 17 שנים, עובדה שהייתה ידועה לנאשם 2. לטענת המאשימה, לא ייתכן שגורלו של בחור כבן 16-17 שפר עליו עד כדי כך שהוא קיבל בפרק זמן של שנה קרקעות כה רבות ולא רק זאת, אלא אנשים מבוגרים מינו אותו כמיופה כוח שלהם לצורך ביצוע עסקאות במקרקעין. גם המנוח אניס ראג'י סלימאן היה בן 16 במועד שבו מכר לכאורה את הקרקע באישום 2, וכך גם בני משפחת חמאדה (סובחי ואחמד) באישום מס' 19 היו קטינים ביום החתימה על ייפוי הכוח המזויף משנת 1956 (ת/40). לטענת המאשימה, על אף שנאשם 2 אישר שהביע פליאה על כך שקטינים מעורבים בעסקאות מקרקעין ועל אף שהעיד על עצמו שהוא עו"ד זהיר וקפדן, הדבר לא מנע ממנו להמשיך לקדם את כל העסקאות. עובדות אלה אף הן מלמדות שהוא ידע שמדובר במסמכים מזויפים ושהיה חלק מהקנוניה. גם בעניין זה מבקשת המאשימה לדחות את הסבריו של נאשם 2 שבזמן אמת לא שם לב לגילאים ולקבוע שמדובר בהסבר שקרי.