505. הסניגור טען, כי אין לקבל את טענת המאשימה לקיומם של מעשים ומאפיינים דומים המצביעים על היותו חלק מהקנוניה ועל כך שידע, כי מדובר במסמכים מזויפים. לטענתו, יש לאבחן את המקרה דנן מהמקרה שנדון בע"פ 265/64 שיוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יט(3) 421 (להלן: "פרשת שיוביץ"). לשיטתו, על מנת להחיל את דוקטרינת המעשים הדומים, היה על המאשימה להוכיח קיומו של "אבטיפוס" אחד, לפחות, שבו הוכח בראיות
--- סוף עמוד 220 ---
ישירות היסוד הנפשי שמבקשת המאשימה לייחס לנאשם 2 ביתר האישומים. תנאי זה אינו מתקיים שכן המאשימה לא הוכיחה באף אחד מהאישומים שהיא מייחסת לנאשם 2, כי הוא ידע שמדובר במסמכים מזויפים, ושהיה חלק מהקנוניה. יתרה מכך, בפרשת שיוביץ מנה בית המשפט העליון 16 מאפיינים דומים שחזרו על עצמם באישומים השונים ושבמחציתם הוכחה התנהלות פסולה מצד המערערים שם. מנגד, המאשימה לא הוכיחה באף אחד מן האישומים שמייחסת לנאשם 2, התנהלות פסולה וכל הפעולות שהיא מייחסת לו הן פעולות כשרות ולגיטימיות, שלא היה בהן כל פסול. על פי ההלכה שנקבעה בפרשת שיוביץ, תנאי הכרחי להחלת דוקטרינת המעשים הדומים, השוללת את תום לבו של הנאשם, היא הוכחת התנהלות פסולה מצדו של הנאשם, לפחות באבטיפוס אחד. תנאי זה, כך נטען, לא הוכח. לשיטתו, בשונה מפרשת שיוביץ, המאשימה לא הביאה ולו ראיה ישירה אחת, שיש בה כדי להוכיח את מודעותו של נאשם 2 לכך שאחד מייפויי הכוח שנמסרו לטיפולו על ידי לקוחותיו הוא מסמך מזויף.
506. בהתייחסו לאישומים השונים טען הסניגור, כי ביחס ל- 8 אישומים מתוך 11 (3, 6, 9, 10, 11, 12, 14 ו- 17) לא הביאה המאשימה כל ראיה או עדות שיש בכוחה להפליל את נאשם 2. לשיטתו, מדובר בעסקאות במקרקעין בהן התבקש נאשם 2 לתת שירות משפטי והדבר היחיד שהוא ביצע בכל אותן עסקאות, היה הגשת דיווח לרשויות המס, בהתאם לחובה הקבועה בחוק, ובחלק מהעסקאות הגיש גם בקשות לאפוטרופוס על נכסי נפקדים לשחרור הנכסים. פעולות אלה אינן יכולות להוות "מעשה דומה", שכן מדובר בפעולות משפטיות הנעשות כמתחייב בחוק. באשר לאישומים 1, 2 ו- 19, שבהם בוצעו פעולות משפטיות רבות ומגוונות מצדו של נאשם 2, טען הסניגור כי מהראיות שהובאו בפני בית המשפט עולה, בבירור, כי הוא לא ידע שייפויי הכוח באותן עסקאות מזויפים.
507. הסניגור הוסיף וטען, כי גם העובדה שהגיעו לטיפולו של נאשם 2 מספר עסקאות שבדיעבד התברר, כי מדובר בעסקאות המבוססות על מסמכים מזויפים, אינה מלמדת על מודעותו לעובדת הזיוף. לטענתו, נאשם 2 הוא עורך דין מוכר בצפון בתחום המקרקעין ולכן אך טבעי שייפנו אליו לקוחות שמבקשים להעביר ולרשום קרקעות על שמם. בנסיבות אלה, עצם העובדה שמספר לקוחות מצומצם הביאו לפתחו מסמכים מזויפים, אינה מלמדת כשלעצמה שהוא חלק מהקנוניה ושהוא ידע, כי מדובר במסמכים מזויפים. על פי הנטען, אדם שאיננו בעל מקצוע ונתפסו אצלו מספר מסמכים מזויפים הקשורים לעסקאות מקרקעין, צריך לתת הסבר משכנע לפשר העניין, שכן אין זו דרכם של דברים, שמסמכים מזויפים יגיעו אל אותו האדם באופן מקרי. שונה הדבר בתכלית כאשר מדובר בעו"ד העוסק בייצוג לקוחות בתחום המקרקעין. טיעון זה מקבל משנה תוקף שעה שרוב העסקאות הגיעו לנאשם 2 דרך הנאשמים 3 ו- 4.