ט. ראיות נוספות שמלמדות, כי נאשם 2 ידע שמדובר במסמכים מזויפים הן התבטאויותיו בזמן אמת כפי שהעידו עליהן מוסטפא חוג'יראת ופארוק רחאל והסתירות בגרסאותיו שבאו להסביר התבטאויות אלה. פארוק רחאל העיד, כי קיבל מנאשם 4 שני ייפויי כוח הנחזים להיות משנת 1947, אחד מנוילן והשני לא (ת/2 ות/2א). על פי עדותו של פארוק, כאשר ייפויי כוח אלה נמסרו לנאשם 2, הוא אמר שייפוי הכוח השני (שאינו מנוילן) טוב יותר. נאשם 2 הכחיש בחקירתו במשטרה את גרסתו של פארוק וטען שהוא שקרן, ואילו בעדותו בבית המשפט שינה את גרסתו וטען שאכן אמר את הדברים אך התכוון שמבחינה פיזית ייפוי הכוח שאינו מנוילן נראה טוב יותר. לטענת המאשימה, שינוי הגרסה מקורו בחששו של נאשם 2 שבית המשפט יקבל את גרסתו של פארוק ויידחה את גרסתו של נאשם 2 במשטרה, ובחשש שגרסתו של פארוק תחזק את ראיות המאשימה בעניין היסוד הנפשי שלו.
--- סוף עמוד 219 ---
על אותה התנהלות חזר נאשם 2 בנוגע לגרסתו של מוסטפא חוג'יראת באישום מס' 2. מוסטפא חוג'יראת העיד, כי כבר בתחילת הדרך הציג לו נאשם 2 את ייפוי הכוח משנת 1948 (ת/6), ושאל אותו אם נראה לו שהמסמך מזויף. בחקירתו במשטרה טען נאשם 2 שמוסטפא חוג'יראת שקרן, בדיוק כפי שטען בנוגע לגרסתו של פארוק, ואילו בעדותו הוא טען שיתכן שאמר את הדברים, אך שיחה זו הייתה לאחר שהוגשה התביעה מטעם יורשי אניס ראג'י סלימאן. גם בהקשר זה טענה המאשימה, כי שינוי הגרסה וצמצום הפער בינה לבין גרסת מוסטפא חוג'יראת מקורה בחששו של נאשם 2 שקבלת גרסתו של חגו'יראת תלמד על היסוד הנפשי שלו.
י. נוסף על האמור התייחסה המאשימה לעדותו של נאשם 2 וטענה, כי אין לתת אמון בו. לטענתה, עדותו לא הייתה אמינה, ניכר היה כי התאים את גרסתו למסמכים ולעדויות שהוטחו בו, וכאשר לא ניתן היה ליישב את גרסתו עם גרסת עד אחר, טען שאותו עד הוא שקרן. גם ניסיונו למזער את חלקם של נאשמים 3 ו- 4, וטענותיו שלנאשם 4 לא היה חלק בעסקאות, מלמדים שהוא ידע שמדובר במסמכים מזויפים ושהיה חלק מהקנוניה. כן הפנתה המאשימה לסתירות ושינויי הגרסה בין גרסתו של נאשם 2 במשטרה לבין עדותו בבית המשפט וטענה, כי גם סתירות אלה ושינויי הגרסה מלמדים על היסוד הנפשי שלו ועל מודעותו שמדובר במסמכים מזויפים.
טענות הנאשם מס' 2
504. הנאשם 2 טען, כי המאשימה לא הציגה ולו ראיה אחת המלמדת, כי הוא ידע בזמן אמת, שייפויי הכוח מזויפים, וכי הוא היה חלק מהקנוניה שנרקמה בין הנאשמים השונים. לטענתו, הוא ביצע את הפעולות המשפטיות בהיותו עורך דין שייצג את לקוחותיו, בשמם ועבורם. לטענתו, לא מוטלת עליו חובה לחקור את הלקוחות באשר לאותנטיות המסמכים שמציגים בפניו כמו שלא מוטלת חובה כזו על עורך דין המייצג לקוח בבקשה לביצוע שטר, שבה מועלית על ידי הנתבע טענת זיוף בנוגע לחתימה על אותו שטר. הסניגור המלומד ניתח בסיכומיו באריכות את עדויותיהם של המעורבים בפרשות השונות באישומים השונים וטען, כי עיון בהודעות העדים השונים, הן במשטרה והן בבית המשפט, מלמד כי נאשם 2 לא ידע שייפויי הכוח מזויפים, וכי הוא לא היה חלק מהקנוניה שנרקמה בין המעורבים בכל פרשה ופרשה.