511. אינני מקבל את טענת המאשימה שהראיות מלמדות, כי נאשם 2 ידע שוליד הייב היה חותמת גומי ו"רק על הנייר" באישום מס' 1, וכי לקוחותיו האמתיים היו נאשמים 3 ו- 4. ראשית, כבר קבעתי בחלק העובדתי, כי וליד הייב לא היה חותמת גומי, והוא היווה חלק ממעשה המרמה והזיוף שהוא ופארוק רחאל ונאשם 4 רקמו יחד. וליד הייב מסר את פרטיו ואת פרטי סבתו לנאשם 4 לצורך זיוף ייפויי הכוח, ואף קיבל 3 דונמים מהקרקע, אותם העביר לאשתו תג'ריד, שהעבירה אותם לאחיה נסים פלאח, נאשם 11. זאת ועוד, על אף שחלקו של נאשם 4 במעשה המרמה והזיוף הוכח, לא הובאה כל ראיה המוכיחה, כי נאשם 2
--- סוף עמוד 223 ---
ידע על מעורבותו של נאשם 4 בעסקאות ושהוא היה אמור לקבל 6 דונמים מהקרקע. אכן, נאשם 4 השתתף בפגישות אצל נאשם 2 בכל הנוגע להליכים הנוגעים לעסקאות באישום 1 ולתביעות ההדדית שהוגשו במסגרתו. ברם, לא הוכח שלנתבע 2 הייתה ידיעה פוזיטיבית באשר לטעמים האמתיים, שהניעו את נאשם 4 להיות מעורב, שכן קיימת אפשרות, שלא ניתן לפסול אותה כבלתי סבירה לחלוטין, שנאשם מס' 2 סבר שמעורבותו נבעה מהיכרותו עם וליד הייב ופארוק רחאל.
אכן, עבדאלטיף מורד העיד, כי העסקה בנוגע לרכישת 5 דונמים מהקרקע של תוריא הוא ניהל מול נאשם 4, אשר סיכם עמו את כל פרטי העסקה, ואף לו שולמה התמורה בגין הקרקע. עבדאלטיף מורד העיד עוד, כי וליד הייב היה חותמת גומי בעסקה זו והוא רק חתם על ההסכם, אך העסקה בפועל הייתה עם נאשם 4. עדות זו, כפי שהבאתי לעיל, הייתה מקובלת עליי ונתתי בה אמון מלא. ברם, גם עדות זו אין בה להוכיח שנאשם 2 ידע שוליד הייב היה חותמת גומי ומי שעומד מאחורי העסקה וייפויי הכוח המזויפים הוא נאשם 3. ראשית, עדותו של עבדאלטיף מורד מתייחסת לשלב שלאחר הזיוף ולשלב של חלוקת הקרקע בין וליד, פארוק ונאשם 4 ורק לעסקה שהוא היה צד בה. על כן, לא ניתן לקבוע על סמך עדות זו מה ידע נאשם 2 קודם לאותו שלב. שנית, עבדאלטיף מורד העיד על מערכת היחסים המשולשת בינו לבין נאשם 4 ווליד הייב והסביר, כי במערכת משולשת זו וליד היה חותמת גומי. ברם, לא ניתן ללמוד מעדותו שנאשם 2 ידע שבמערכת יחסים משולשת זו, וליד הייב היה חותמת גומי, לא ניתן ללמוד שנאשם 2 ידע שהוא סיכם את פרטי העסקה עם נאשם 4, ולא ניתן לקבוע, כי נאשם 2 ידע שהוא עתיד לשלם את התמורה לנאשם 4 ולא לוליד הייב.
512. המאשימה הוסיפה וטענה, כי ניתן ללמוד על כך שנאשם 2 ידע שוליד הייב היה "רק על הנייר" גם מהתנהלותו במסגרת ניהול התביעה שהגיש בשם וליד. כך, כאשר פנה וליד לנאשם 2 וביקש ממנו לקבל את התיק, סירב נאשם 2 לעשות כן בטענה שהתיק אינו של וליד. לטענת המאשימה, אילו וליד היה הלקוח של נאשם 2 כפי שהוא טוען, הרי נאמנותו היא כלפיו, וזכותו של וליד להעביר את הטיפול בעניינו לכל עורך דין אחר.