טענות המאשימה נכונות באופן עקרוני. ברם, פנייתו של וליד לקבל את התיק נעשתה לאחר שהוא העביר לאחרים (עבדאלטיף מורד, לילא אחותו ולתג'ריד אשתו) את כל הקרקע שלכאורה קיבל מסבתו. על כן, בנקודת זמן זו, וליד לא היה בעל זכויות בקרקע, והאינטרס בהמשך ניהול התביעה לא היה שלו, אלא של כל אלה שלטובתם העביר את הקרקע. על כן, על אף שמבחינה פורמלית, התביעה הוגשה בשם וליד, לא היה לו אינטרס בהמשך ניהולה. יתרה מכך, בעסקאות מקרקעין, עורך דין, שמטפל בעסקה בין שני צדדים שאין להם ייצוג נפרד, מייצג ברגיל את שני הצדדים, הוא חב בחובת נאמנות כלפי שניהם ולכן, גם כאשר
--- סוף עמוד 224 ---
הוא נדרש על ידי אחד מהם לתת לו את התיק, לא תמיד ניתן הדבר. על כן, העובדה שנאשם 2 סירב להחזיר את התיק לוליד הייב בנקודת הזמן שבה כבר העביר את כל הקרקע לאחרים, אין בה כדי ללמד שנאשם 2 ידע שוליד הייב היה רק "חותמת גומי". בהקשר זה מקובל עליי ההסבר שנתן נאשם 2 שלפיו, הוא סירב להחזיר לוליד את התיק מאחר שהיו צדדים נוספים שרכשו את הקרקע ושהיה צורך לדאוג לאינטרסים שלהם. חיזוק לכך מצוי ב"בקשה לצירוף נתבעים נוספים לתובענה" שהגיש נאשם 2 ביום 15/12/13 לבית המשפט המחוזי בנצרת בשם עבדאלטיף מורד, אימן מורד, לילא רחאל ונסים פלאח, בתביעה שהגישו יורשי המנוחה תוריא בסיוני (מוצג ת/592). בבקשה זו פירט נאשם 2 את ההעברות שביצע וליד בקרקע של המנוחה תוריא וטען, כי מי שיינזק מקבלת תביעת יורשי תוריא יהיו אלה שרכשו את הקרקע מוליד.
513. ראיות בעלות משקל ממשי שמלמדות שנאשם 2 פעל כעורך דין שייצג לקוח ולא כשותף לדבר עבירה שהיה לו חלק בקנוניה, קיימות דווקא באישום 19. כזכור, באישום 19 ייצג נאשם 2 את אמיר הייב (נאשם 10), והגיש בשמו שתי תביעות לבית משפט זה למתן פסקי דין הצהרתיים על סמך ייפויי כוח מזויפים. כפי שהובא לעיל, במסגרת טיפולו בתביעות אלה, פרץ סכסוך בין נאשם 2 לבין נאשם 10 לאחר שהאחרון לא עמד בהתחייבותו כלפי נאשם 2 לשלם את שכר טרחתו בגין הייצוג. בעקבות סכסוך זה פיטר נאשם 10 את נאשם 2, ואז הגיש נאשם 2 ביום 27/8/2012 הודעה לבית המשפט שלפיה, נאשם 10 פיטר אותו ועל כן, הוא אינו מייצג אותו יותר. לאחר שנאשם 2 הפסיק לייצג את נאשם 10 בשל המחלוקת הכספית ביניהם בנוגע לשכר הטרחה, התערב בעניין עו"ד חסן אבו אחמד, שלעדותו התייחסתי קודם, ושילם לנאשם 2 שכר טרחתו בסך 60,000 ש"ח וזאת על מנת שהוא ימשיך לייצג את נאשם 10. על עובדות אלה לא הייתה מחלוקת והן הוכחו באמצעות המוצגים נ/64 (מכתב ששלח נאשם 2 לנאשם 10 בעקבות הודעת הפיטורין) ומוצג נ/65 (הודעה על פיטורין מייצוג שהגיש נאשם 2 לבית המשפט), ובאמצעות עדותו של עו"ד חסן אבו אחמד. עובדות אלה שומטות את הבסיס לטענת המאשימה שנאשם 2 לא התנהג כעורך דין שייצג לקוח, אלא כשותף לדבר עבירה וכמבצע בצוותא.