--- סוף עמוד 34 ---
לשאלות שהופנו אליו, התשובה שמסר נאשם 4 "איפה מצאת אותם, שאלה" מלמדת על הלך רוחו ועל כך שהוא סבור שאם ייפויי הכוח נתפסו בביתו של פארוק רחאל ולא אצלו, לא ניתן לקשור אותו למעשה הזיוף.
71. סיכומם של דברים, ממכלול הראיות והעדויות שהובאו בפניי, הנני קובע, כי הוכח מעל לכל ספק סביר שאחמד סעידה איתר את הקרקע הידועה כחלקה 13 בגוש 17502 שחלק מהזכויות בה (14 דונם) היו רשומות על שם המנוחה תוריא בסיוני שהלכה לעולמה. הוא החליט להשתלט על הקרקע שלא כדין, וגייס לעזרתו את פארוק רחאל ואת וליד הייב. לצורך הוצאת מעשה המרמה אל הפועל, זייף אחמד סעידה, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים, את ייפויי הכוח ת/2, ת/2א' ות/5, לאחר שקיבל מוליד הייב את פרטיו ואת פרטי סבתו. בהמשך פעלו השלושה באמצעות דן שפריר (הנאשם מס' 2) לרשום את הקרקע על שם וליד הייב ולאחר מכן לשרשר אותה לצדדים שלישים. בהתאם למה שסוכם בין אחמד סעידה, פארוק רחאל ווליד הייב, אמור היה אחמד סעידה לקבל 6 דונם מתוך ה- 14 דונמים של המנוחה תוריא ולמכור אותם לצדדים שלישיים באמצעות וליד הייב. לשם ביצוע האמור איתר אחמד סעאידה את עבדאלטיף מורד וסיכם אתו שימכור לו 5 דונם מתוך החלקה תמורת הסך של 360,000 ₪. בהמשך לכך התקיימה ביום 1/9/11 פגישה במשרדו של עו"ד דן שפריר שבמהלכה נחתם חוזה מכר, שלפיו מכר וליד הייב 5 דונמים לעבדאלטיף מורד תמורת הסך של 360,000 ₪. אומנם וליד חתום על ההסכם מול עבדאלטיף מורד, אך הדבר נעשה מאחר שפורמאלית כל הזכויות של תוריא בסיוני היו אמורות להירשם על שם וליד. ברם, בהתאם לתוכנית שרקמו השלושה (אחמד סעידה, וליד הייב ופארוק רחאל), רישום זה היה זמני בלבד, עד אשר יועברו הזכויות לצדדים שלישים כפי שאכן קרה. הוכח עוד ומעל לכל ספק סביר, כי התמורה בגין מכירת 5 דונמים שולמו על ידי עבדאלטיף מורד לאחמד סעידה וכי לעבדאלטיף מורד לא היה כל קשר עם וליד הייב, למעט החתימה על ההסכם, ולא שילם לו סכום כלשהו תמורת אותם 5 דונמים שהוא רכש.
העבירות באישום מס' 1
זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות
72. עבירה זו קבועה בסעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") הקובע:
"המזייף מסמך, דינו – מאסר שנה; זייף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר , דינו – מאסר שלוש שנים; ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו – מאסר חמש שנים".