87. המחלוקת בין הצדדים נסובה, אם כן, על השאלה, האם רשאית המאשימה לייחס לנאשם 11 את העבירות שבאישום הראשון לאחר שהודיעה לו על סגירת התיק נגדו בפרשה, והאם אין בכך כדי לפגוע בהגנתו וביכולתו להתגונן מפני אישום זה. מחלוקת נוספת בין הצדדים נסובה על השאלה, האם הוכחה מודעות פלילית מצדו של נאשם 11 לכך שהקרקע הגיעה לתג'ריד במרמה ועל סמך מסמכים מזויפים.
88. באשר לשאלה הראשונה הפנתה המאשימה להוראת סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי") שלפיה רשאי בית המשפט "להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אף אם עובדות
--- סוף עמוד 42 ---
אלה לא נטענו בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן". באשר לתנאי שעניינו "מתן הזדמנות להתגונן" טענה המאשימה, כי בהתאם לפסיקה, תנאי זה מיועד לאפשר לנאשם להציג קו הגנה גם בנוגע לעבירה המיוחסת לו, על אף שלא ידע על קיומה מראש, משום שלא נכללה בכתב האישום. נטען, כי במקרה שבו מעלה נאשם טענה שלא ניתן לעשות שימוש בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, מאחר שלא ניתנה לו הזדמנות להתגונן, יש לדרוש ממנו להבהיר מה קו ההגנה בו היה נוקט לו העבירה הייתה מפורטת מלכתחילה בכתב האישום. לשיטתה, הוכח כי נאשם מס' 11 קיבל קרקע שלא כדין ושהיה חלק מהתכנית העבריינית שרקמו כל הנאשמים באישום זה. באשר להזדמנות להתגונן טענה המאשימה, כי היא הודיעה מראש על כוונתה לייחס לנאשם 11 את העבירות באישום זה ובטרם העיד ולכן, הייתה לו הזדמנות להתגונן. בנוסף לכך, הנאשם נחקר במשטרה על חלקו באישום זה, וניתנה לו הזדמנות להתגונן, אך הוא בחר שלא להשיב לשאלות. נטען עוד, כי המעשים המיוחסים לנאשם 11 זהים למעשים המיוחסים לו ביתר האישומים בהם הודה שקיבל קרקע אך טען שלא ידע שמדובר בזיוף. בנסיבות אלה ומאחר שגם לגבי האישום הראשון אין מחלוקת שקיבל קרקע מתג'ריד, קו הגנתו לא היה משתנה והיה מבוסס על הטענה שלא ידע שמדובר בזיוף.
89. נאשם 11 טען מנגד, כי מאחר שכתב האישום לא ייחס לו העבירות המפורטות בו ומאחר שקיבל הודעה על החלטה שלא להעמידו לדין בגין הפרשה נשוא האישום הראשון, הודעת המאשימה שניתנה רק בישיבת 10/12/17, שבכוונתה לייחס לו גם את העבירות שבאישום הראשון, פוגעת באופן חמור בהגנתו. לטענתו, הודעת המאשימה נמסרה לאחר שהעידו מספר עדים בנוגע לאישום הראשון, לרבות וליד הייב שמסר עדות ביום 21/3/17, ושלא נחקר על ידו מתוך הבנה וידיעה שהמאשימה אינה מייחסת לו העבירות שבאישום הראשון. הסניגור טען עוד, כי וליד הייב מיוצג על ידו בכתב האישום שהוגש נגדו בנפרד בגין חלקו בפרשה נשוא האישום הראשון ועל כן, קיים לכאורה ניגוד עניינים המונע ממנו לייצג את שני הנאשמים. ברם, מאחר שהאישום הראשון לא ייחס לנאשם 11 ביצוע עבירה כלשהי, הוא לא ראה שקיים ניגוד עניינים, והמשיך לייצג את שניהם. מטעם זה הוא אף נמנע מלחקור את וליד הייב בחקירה נגדית. מכל מקום, כך נטען, המאשימה לא הוכיחה מעל לכל ספק סביר, כי לנאשם 11 הייתה ידיעה פלילית באשר לכשרות העסקה ובאשר לזיוף המסמכים ולתכנית המרמה שנרקמה.