--- סוף עמוד 30 ---
יש לציין כי בכתב התביעה המקורי, לא היה זכר למלוא הסכסוך בין הצדדים, כפי שתואר לעיל, ולא נזכרה העיסקה המקורית שנגעה לחלקה 41; כתב התביעה המקורי עסק רק בשלושת החלקות.
(לעניין הבאת חלק מסיפור בשלב הראשון, וגילויו במהלך המשפט, ועל משמעות הדבר, לרבות לעניין מהימנות, ראה את דבריו של הנשיא זילר בפסק דינו בה"פ 169/97 הנ"ל).
36. יחד עם כתב התביעה, הוגשה על ידי איאד בקשה (בש"א 1229/98) למתן צו מניעה זמני שיאסור על ווזוז להיכנס ו/או לבצע כל עבודות בניה או עבודות פיתוח בשלושת החלקות, וזאת לאור העובדה כי ווזוז, לטענת איאד, החל לערוך עבודות בנייה בקרקע. לבקשה צורפה תצהירו של איאד. בתצהיר שהגיש ביום 16.7.98, גיבה סולימאן את טענתו של איאד כי ייפוי הכוח מיום 20.2.97 זויף על ידי ווזוז, והצטרף לבקשת איאד למתן צו מניעה זמני נגד ווזוז. ביום 16.7.98, נענה בית משפט זה (כב' הנשיא ו' זילר) לבקשה, ונתן צו מניעה זמני נגד ווזוז כבקשת איאד, אשר זה לשונו:
"לאחר שקיבלתי את הסכמת הנתבע מס' 3 (הכוונה היא לווזוז כפי שהובהר מאוחר יותר בבקשה שהוגשה ונתקבלה לתיקון טעות סופר - מ' ד') שתוספת בנייה או ביצוע עבודה אחרת שתיעשה על ידו במגרש לא תוסיף לו טענה שאין לו ערב בבנייה הזו בכל הנוגע לזכויותיו במגרש, אני מורה כי:
א. לא תיעשה על ידי צד מהצדדים דיספוזיציה במגרש.
ב. אם תיעשה על ידי הנתבע מס' 3 עבודת בנייה או עבודה אחרת במגרש, לא יהיה בעובדה שבוצעה עבודה כזו, או שהוספה בנייה על המגרש, כדי להקנות לנתבע זה או כדי להוסיף לו זכות שלא היתה לו אלמלא בוצעו עבודות אלו".
--- סוף עמוד 31 ---
37. יש לציין כי במהלך עדותו של מר סמי גבאי - קמ"ט רישום מקרקעין ביהודה ושומרון - התברר כי משום מה צו המניעה של הנשיא זילר לא נרשם בפנקסי רישום המקרקעין ביהודה ושומרון (עמ' 561, שורה 23 - עמ' 562, שורה 8, לפרוטוקול המוקלט מיום 28.5.03). עקב כך, ניתן על ידי, ביום י"ח סיוון תשס"ג (18.6.03), צו מניעה פורמאלי, המחדש את צו המניעה של הנשיא זילר, החל מיום 16.7.98, היום בו ניתן הצו המקורי על ידי הנשיא זילר (הצו צוטט לעיל בפיסקה הקודמת).
38. בכתב ההגנה שהגיש ווזוז, ביחס לכתב התביעה המקורי (שעיקריו הובאו בפיסקה 35 לעיל) דחה ווזוז את טענותיו של איאד (סעיף 13 לכתב ההגנה של ווזוז), והכחיש את הטענה כאילו זייף את ייפוי הכוח מיום 20.2.97. עוד טען ווזוז (סעיף 9 לכתב ההגנה של ווזוז), בהסתמך על ייפוי הכוח מיום 20.2.97, כי סולימאן "העביר לו את הבעלות במקרקעין" (כלשונו), עוד ביום 20.2.97, ולכן גם אם ניתן ייפוי כוח לעו"ד שוכרי ביום 23.2.97 - ייפוי כוח אשר, לטענת ווזוז, הוא הוא המזוייף - הרי ייפוי הכוח המאוחר יותר מיום 23.2.97 הוא מחוסר כל תוקף משפטי, כי הקרקע כבר הועברה לבעלותו של ווזוז, ולכן לסולימאן אין יותר סמכות ליתן ייפוי כוח על קרקע שכבר אינה שלו. יש לציין כי מניסוח הדברים בכתב ההגנה עולה, כי לפי הבנת ווזוז הבעלות בשלושת החלקות עברה לרשותו כבר ביום 20.2.97, עם החתימה על ייפוי הכוח בפני עו"ד סג"ל.