--- סוף עמוד 19 ---
ו. המומחה השיב לשאלת התובע, כי לא היה מודע לכך שהתרשומות של עו"ס ניצן מיום 8.2.06 ומיום 10.2.06 נערכו על סמך דברים שמסר לה עו"ד רסלר (תשובה 5.1.1).
ז. עם זאת, אף בתשובותיו לשאלות ההבהרה, שב המומחה על מסקנתו, כי המנוחה הייתה במצב דמנטי עם פגיעה בשיפוט, כי הסתמך על נקודות הזמן בהן נבדקה כאשר בחלקם מצוין בלבול קשה יותר ובחלקם בלבול קל יותר וכי בתקופה הנדונה, לפי התיעוד הרפואי, הסיכוי שהמנוחה לא הייתה מסוגלת לערוך צוואה ו/או מסמכים משפטיים בדרגת הקושי של צוואה גבוה יותר מזה שהייתה לה מסוגלות כזו (תשובה 8.42, תשובה 8.43).
ח. לסיום, המומחה שב על מסקנתו, כי לפי התיעוד שעמד בפניו ובהתאם לאותו היגיון שהנחה אותו בחוות הדעת, עם כל המגבלות המצוינות, לא הייתה המנוחה כשירה לחתימה על צוואה, אם לא נבדקה ספציפית על ידי איש מקצוע לנושא החתימה (תשובה 8.45).
54. לאחר שהשיב המומחה לשאלות ההבהרה, והגם שהמומחה שב בתשובותיו לשאלות ההבהרה על מסקנתו כי המנוחה לא הייתה כשירה לעשות צוואה, לא מצא התובע לנכון להגיש בקשה לזימונו של המומחה להיחקר בחקירה נגדית על חוות דעתו ועל תשובותיו לשאלות ההבהרה. עם זאת, בסיכומיו פרט התובע את טענותיו נגד חוות הדעת.
55. לאחר עיון מעמיק בחוות הדעת, בשאלות ההבהרה ובתשובות לשאלות ההבהרה, לא מצאתי כי נפל פגם בחוות דעתו של המומחה. אמנם, המומחה אשר ציין כי נתן משקל לתעודה הרפואית עליה חתמה ד"ר ליטויניוק, לא היה מודע בעת כתיבת חוות הדעת לנסיבות הפגישה לאשורן ולמידת הסכמתה של המנוחה לבדיקה; ואמנם המומחה ציין בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי בעת כתיבת חוות הדעת לא ידע שחלק מהדברים אשר נכתבו על ידי עו"ס ניצן נכתבו מפי עו"ד רסלר; אולם אף בהתחשב בנתונים אלה, שב בתשובותיו לשאלות ההבהרה על מסקנתו בחוות הדעת, כי ביום 9.1.07 לא הייתה המנוחה כשירה לעשות צוואה. זאת ועוד, אל מסקנתו האמורה הגיע המומחה לאחר שאיזן את מגבלותיה של חוות הדעת אשר אף פורטו על ידו בגוף חוות הדעת כאמור; ואל מסקנתו האמורה שב אף בתום תשובותיו לשאלות ההבהרה ולאחר שהועמד על אי-דיוקים במסד הנתונים שעמד לפניו, כמפורט לעיל.
56. אפנה, אפוא, לבחון את הראיות הנוספות אשר הוגשו באשר למצבה הקוגניטיבי של המנוחה במועד עשיית הצוואה, תוך שימת דגש על עדויותיהם של מי שהכירו את המנוחה "בזמן אמת".
--- סוף עמוד 20 ---