--- סוף עמוד 31 ---
101. הלכה היא, כי על אף שבית המשפט הוא זה המכריע הסופי ואין הוא מחויב לקבל חוות דעת שניתנו על ידי מומחים מטעמו, הרי שסטייה מחוות דעתו של המומחה תיעשה רק כאשר נראית סיבה בולטת לעין לעשות כן (ע"א 293/88 חברת יצחק נימן להשכרה בע"מ נ' רבי (פורסם בנבו, 31.12.88)). בענייננו, לא מצאתי כל סיבה נראית לעין שלא לקבל את אבחנת המומחית.
102. עוד יש לשוב ולהזכיר בהקשר זה, את סירובו של התובע להצעת בית המשפט כי ימונה מומחה ניטראלי נוסף, מעבר למומחית מטעם המז"פ, והעדפתו כי חוות דעת המז"פ תוגש כחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט אף בהליך שלפניי.
103. מכל מקום, אמשיך לבחון את יתר נסיבותיו של המקרה.
(ד) נסיבות עשיית הצוואה:
104. בחינת הגרסאות אשר נטענו לפניי באשר לנסיבות עשיית הצוואה, לא זו בלבד שאין בה כדי לסתור את מסקנת המומחית כי חתימת המנוחה על גבי הצוואה זויפה, אלא היא אף מחזקת מסקנה זו.
עדות התובע:
105. אקדים ואציין, כי עדות התובע הותירה בי רושם קשה. כפי שיפורט בהרחבה בהמשך הדיון, בעדות התובע נמצאו סתירות רבות, בעניינים רבים מסר התובע גרסאות והיפוכן, גרסאותיו באשר לנסיבות עשיית הצוואה וכן באשר לקשר בינו לבין המנוחה אינן עולות בקנה אחד עם ההיגיון והתובע אף לא תמך גרסאותיו כדבעי באמצעות ראיות אובייקטיביות לרבות עדים, אשר אינם בעלי עניין. התובע התקשה להשיב לשאלות שהציג לו ב"כ הנתבעים וניכר ניסיונו להשמיע את דבריו, תוך התחמקות ממענה ענייני לשאלות שהופנו אליו.
106. לגופם של דברים – התובע טען והעיד בכתב התשובה להתנגדות וכן בתצהיר עדותו הראשית, כי המנוחה פנתה אליו בעניין רצונה לעשות צוואה אצל עורך דין מחוץ לתל-אביב: "כי לטענתה היא מוכרת בקרב עורכי דין בת"א ולא רצתה שיראו אותה במצבה המוזנח וכן לא רצתה שתהיה התערבות של אחייניה בעניין לאור היחסים המתוחים עמם" (סעיף 11 לתצהיר עדותו הראשית). אולם, על פי עדות התובע בחקירתו הנגדית, המנוחה ביקשה ממנו שייקח אותה אל עו"ד מחוץ לתל-אביב, וכלל לא ציינה מהו הטעם לכך, והנימוקים אותם פרט התובע, בשם המנוחה, לרצונה – לגרסתו – לעשות צוואה אצל עורך דין מחוץ לתל-אביב,
--- סוף עמוד 32 ---
הם למעשה סברתו שלו (עמ' 113-112). יוער, כי כעולה מהחומר המצוי לפניי, המנוחה לא נמנעה מפנייה אל עורכי דין המטפלים בענייניה בתל-אביב אף בתקופה בה סבלה מהזנחה (ר' עדותו של עו"ד רסלר, פרוטוקול הדיון מיום 24.1.13). כמו כן, התובע לא ידע להסביר מה ההיגיון בסברתו כי המנוחה חששה כי אחייניה יהיו מעורבים בעניין שבינה לבין עורך דינה.