ג. התובע לא ידע להסביר מדוע, לגרסתו, במועד בו נחתמה התעודה הרפואית בחר להזמין את הרופא בתואנת שווא לפיה המנוחה לא חשה בטוב, ולא לומר מראש את הסיבה להזמנתו. יוזכר, כי על פי גרסת התובע, הוא זה אשר הזמין את ד"ר בן נון לבית המנוחה (פרוטוקול הדיון מיום 23.1.13, עמ' 116, ש' 12 - עמ' 118, ש' 1).
ד. כמו כן, על פי גרסת התובע, לאחר הביקור בו ד"ר בן-נון חתם על התעודה הרפואית, לא שב התובע והזמין רופא עבור המנוחה, וזאת הגם שכעולה מהחומר הרפואי אשר הוגש לתיק, כמפורט לעיל, מצב בריאותה של המנוחה לא היה טוב.
ה. על פי גרסת התובע, ד"ר בן נון הגיע אל ביתה של המנוחה מחוץ לשעות עבודתו, ואף על פי שעבודתו אינה כוללת עריכת ביקורי בית.
בחקירתו הנגדית לפניי העיד ד"ר בן נון, כי לא ערך רישומים אודות ביקוריו אצל המנוחה.
ו. עוד העיד ד"ר בן נון, כי סיפרו לו שהמנוחה התגוררה לבדה ואף המנוחה סיפרה לו שהיא ערירית (פרוטוקול הדיון מיום 14.10.12, עמ' 39, ש' 29-20), וכל זאת הגם שאותה עת התגוררה עם המנוחה אחותה מלכה.
ז. זאת ועוד, כאמור, על פי עדות התובע, המנוחה לא שילמה לד"ר בן נון עבור הביקור (פרוטוקול הדיון מיום 23.1.13, עמ' 99, ש' 4); ובעניין זה העיד התובע: "אם יש לך קשרים כאלה אז למה לא להשתמש בהם?..." (ש' 16-15). על פי עדות ד"ר בן נון, קיבל תשלום מיוחד ממר בני מימון עבור בדיקת המנוחה, אשר רצה "לצ'פר" אותו, כדבריו (פרוטוקול הדיון מיום 14.10.12, עמ' 39, ש' 3-2).
--- סוף עמוד 34 ---
ח. באשר לדירת המנוחה העיד ד"ר בן נון: "לא זכור לי הרבה, זכור לי שזה היה בקומה ב' בבית ישן. היא לרוב ישבה על מיטתה. הדירה הייתה קצת מבולגנת, עם סגנון ריהוט עתיק, זה בערך מה שאני זוכר" (עמ' 38, ש' 15-14). ד"ר בן נון לא זכר כמה חדרים בדירת המנוחה (ש' 23-22) והאם התובע נכנס לבניין עם מפתח או עם קוד (ש' 27-26).
110. במסגרת בירור ההליך, ערכתי ביקור בבית המנוחה, במעמד הצדדים וב"כ. דירה זו רחבת ידיים, בעלת תקרות גבוהות ומבנה מרשים ביותר. במועד הביקור, כ-5 שנים לאחר פטירת המנוחה, היה הבית מוזנח ופרוץ, ואף על פי כן לא ניתן היה להתעלם ממבנהו המרשים כאמור. זיכרונו העמום של ד"ר בן נון באשר למראה דירת המנוחה, הגם שעל פי גרסתו וגרסת התובע ביקר בה 3 פעמים; העובדה שד"ר בן נון לא פגש במלכה אשר התגוררה עם המנוחה אותה עת באותה הדירה ואף לנה עמה בחדר אחד; טענת ד"ר בן נון כי המנוחה מסרה לו שהיא ערירית וזאת הגם שחיה עם אחותה; העובדה שד"ר בן נון לא ערך רישומים אודות ביקוריו אצל המנוחה – כל אלה מחזקים את טענת הנתבעים כי ד"ר בן נון כלל לא ביקר בדירת המנוחה בחייה, או, למצער, ביקר ביקור חטוף בלבד. אמנם, ד"ר בן נון סיפר מספר פרטים אודות המנוחה (למשל, עדותו כי המנוחה תיבלה את דבריה בצרפתית), אולם, יתכן ופרטים אלה נמסרו לד"ר בן נון מפי אדם אחר, ובבחינת מכלול הראיות אשר הובאו לפניי סבירה יותר טענת הנתבעים, כי ד"ר בן נון לא ביקר בבית המנוחה או ביקר ביקור חטוף בלבד, מאשר טענת התובע וד"ר בן נון באשר לביקוריו של ד"ר בן נון אצל המנוחה, כאמור.